פסק-דין בתיק א 4218/05

1.         זוהי תובענה לביטול פסק בורר.

התובעים הינם חברים באגודה השיתופית, שהיא הנתבעת, והם בעלי הזכויות במשק  מס. 27 באותו מושב.

המושב מחזיק גם בחלקות הידועות כשטח משותף וועדת קרקעות של המושב ממליצה בפני ועד האגודה על אופן השימוש בחלקות אלה.

התובעים פלשו לחלקות המשותפות, ללא אישור האגודה, וביום הפלישה נשלח להם מכתב התראה על ידי המושב.

מספר ימים לאחר מכן התקיימה ישיבה של ועדת הקרקעות ובישיבה זו הוחלט לדחות את בקשת התובעים לקבל את השטח הנדון לשימושם מן הנימוק שהם הסיגו גבול.

הועדה הציעה לתובעים חלקות אחרות, אך הם דחו הצעה זו.

לאחר מכן המשיכו התובעים, בניגוד להחלטת ועדת הקרקעות, בפעולות להקמת החממות בשטח המריבה.

הוצא צו הפסקת עבודות על ידי הרשות המקומית וכשבוע לאחר מכן, משזה לא הועיל, הוגשה תביעת המושב כנגד התובעים לפינויים מן השטח.

תקנון האגודה השיתופית הוא גם הסכם הבוררות שבין הצדדים ולכן הוגשה התביעה לפני בורר.

עם הגשת התביעה נתן הבורר צו מניעה זמני כנגד התובעים והחלטתו זו אושרה על ידי בית משפט זה.

בסיום ההליך החליט הבורר כי על המבקשים לפנות ולסלק ידם משטחי המריבה.

תובענה זו לביטול פסק הבורר נסמכת על סעיף 24(5) לחוק, לפיו הבורר לא הכריע בענין מרכזי אשר נמסר להכרעתו, על סעיף 24(6) לחוק - העדר הנמקה, על סעיף 24(10)         לחוק - ביטול פסק דין חלוט ועל סעיף 24(3) - חריגה מסמכות.

2.         לטענת התובעים, הבורר לא הכריע בענין מרכזי אשר נמסר להכרעתו.

נשאלת השאלה מהו אותו ענין מרכזי.

התביעה אשר הוגשה לבורר היתה תביעה לפינוי וסילוק יד והבורר הכריע בשאלה זו, כנגד התובעים.

לכן, לא ברור לי כיצד יכולים התובעים לטעון שענין מרכזי שהועבר להכרעת הבורר נותר ללא הכרעה.

אמנם פסק הבורר אינו מנומק ולא ברורה דרך מחשבתו של הבורר, ולא ברורה התייחסותו לטענות שונות שהועלו על ידי התובעים, אולם על פי הסכם הבוררות, תקנון האגודה, הבורר פטור מחובת ההנמקה ובנסיבות כאלה לא צריך הבורר לדון בכל טענה שמעלים הצדדים ולפרט את הכרעתו בה.

3.         עוד טוענים התובעים כי הבורר לא נימק את החלטתו, ומבקשים את ביטול פסק הבוררות על פי סעיף 24(6) לחוק.

            גם התובעים מסכימים שהבורר פטור מחובת ההנמקה, אך הם משתיתים את טענתם על הטענה שהיריעה היתה רחבה והשאלות היו קשות ומורכבות.