פסק-דין בתיק א 42119/07

מונחת בפני תביעה לתשלום סך של 2,422 ש"ח.

התובעת, עיריית תל - אביב - יפו, טוענת, כי בתאריך ה - 25/07/05 מפקח מטעמה ביצע ביקורת הנדסית ברחוב חזנוביץ 5 בעיר וגילה כי במקום קיימים סככות רעועות במצב קריסה ושעל כן מהוות סכנה מיידית למחזיקי הנכס ו/או לציבור. משכך, הוצא צו הריסה מיידי בהתאם לסעיף 7 לחוק עזר לתל אביב - יפו (מבנים מסוכנים) התשס"ב - 2001.

הצו דנן, הודבק על קיר הנכס ובתאריך ה - 28/07/05 עד ה - 31/07/05 התבצעו עבודות ההריסה על ידי עובדים מטעם העירייה. בתאריך ה - 31/07/05 הופיע באתר מר בדרה וביקש כי המשך ההריסה והפינוי יבוצעו על ידי בעלי הנכס עצמם. התובעת הסכימה לכך אולם עלות העבודות שלקחה על עצמה  עד לאותו מועד בהתאם לצו לא הוחזרו לה. משכך, ובהיות הנתבעים בעלים בחלקו של הנכס והמחזיקים בו, הוגשה כנגדם תביעה זו, להשבת הסכומים האמורים.

מנגד טענו הנתבעים כי מונה על הנכס כונס נכסים זה מכבר אשר היה ידוע לתובעת והיה עליה לפעול מולו. כמו-כן כל העבודות בוצעו על ידי בעלי הנכס תוך יום אחד, כאשר התובעת הציגה חשבונית של שעות ארוכות  ולא מקובלות.

בתאריך ה - 05/11/07 התקיים בפני ישיבה מקדמית בתיק דנן. במהלך הדיון האמור ניסה להסביר ב"כ הנתבעים  את הטיעון לעניין כונס הנכסים שמונה על הנכס. מכיוון שלא היו כל מסמכים המוכיחים טיעונים אלו, ולאחר ששמעתי את הבהרותיה של ב"כ התובעת המלומדת לעניין, החלטתי להמתין במתן החלטה עד אשר יוכל ב"כ הנתבעים להמציא לבית המשפט מסמכים המוכיחים את טענותיו.

בתאריך ה - 20/11/07 הוגשו המסמכים האמורים לבית המשפט, וב"כ התובעת הגיבה עליהם בתאריך ה - 29/11/07. משעברתי על המסמכים שהומצאו ולאחר שקיבלתי את תגובת ב"כ התובעת, הרי שלא מצאתי כל התגוננות עניינית לתביעה זו ובטענותיהם של הנתבעים אין כל ממש. אי לכך, לא מצאתי טעם בהמשך ההליך.

הנתבעים המציאו מסמך המראה את קיומה של וועדת ערר לענייני ארנונה אצל התובעת אשר בעקבותיו הועברו חיובי הארנונה ע"ש כונסת נכסים. לדידי, אין בראייה זו כל ממש. לא הוגשה כל הודעה פוזיטיבית מטעם כונס הנכסים לעניינים אלו ואף בהחלטה עצמה של וועדת הערר נותר "פתח יציאה" למקרה של טעות בהחלטה. בעודי שואל את עצמי מדוע לא הוגשה הודעה מטעם כונס הנכסים או מדוע לא פנו הנתבעים לכונס הנכסים לעניין זה, הרי שחוסר התשובה בעצמה עונה על השאלה.

עברתי  על הצו ולא מצאתי בו כל דופי, כך גם בקשר להוצאות שהוצאו עד אשר הפסיק הנתבע את עבודות העירייה. ההוצאות סבירות ועולות בקנה אחד עם העלויות המקובלות במקרים אלו.

לאור האמור לעיל, סבורני שמן הדין לסיים את ההליך באיבו כבר בשלב זה ולא לקבוע אותו להוכחות.

את סמכותי לסיום ההליך כבר בשלב מקדמי זה  שואב אני מכוח הוראת תקנה 214יא (ז) לתקנות סדר הדין האזרחי  המפנה לתקנה 143 (וראה לעניין זה את הספר, ראה "סדר דין מהיר בבתי משפט השלום" בהוצאת נבו הוצאות לאור בע"מ, עמ'  44)

תקנה 143 דנה בסמכויותיו של שופט בקדם משפט בסדר דין רגיל. הוראת תקנת 143(9)  קובעת  שבקדם משפט מוסמך שופט  ליתן פסק דין, לרבות פסק דין חלקי בתובענה, במידה שנתברר כי אין לנתבע הגנה בפני תביעה. משהסמיך המחוקק את בית המשפט ליתן פסק דין מלא או חלקי בסדר דין רגיל קל וחומר כי בית המשפט רשאי ליתן פסק דין בתובענה בסדר דין מהיר אשר מוגבלת בתביעות עד לסך של 50,000 ש"ח כבר בשלב המקדמי ולא להאריך את הדיון ע"י קביעתו להוכחות, תוך גרימת הוצאות ובזבוז זמן מיותרים לצדדים.

עניין זה אף עולה בקנה אחד עם מטרות תיקון התקנות והכנסת פרק מיוחד בקשר ל"סדר דין מהיר". מתקין התקנות הושפע מהרפורמה באנגליה בעקבות דו"ח הלורד  WOOLF אשר  הגיש את המלצותיו ב:

  Draft Civil Proceedings Rules         "ACCESS TO JUSTICE"

 וכך נקבע בסעיף 14.2:

14.2 The court may give summary judgment on the whole of a claim or on a particular issue if-

(a) it considers that-

(i) the claimant has no realistic prospect of success on the claim

or issue; or

(ii) the defendant has no realistic prospect of success on his