פסק-דין בתיק א 41863/05

העובדות שלהלן אינן שנויות במחלוקת:

התובע היה הבעלים של כלי טיס מסוג "בקאי". התובע מסר את הכלי לנתבע מס' 1 (להלן: "רוזנבלום"), במטרה שרוזנבלום יפעל למכירת הכלי לבן משפחה שלו שהתעניין ברכישת הבקאי.

בן המשפחה היה כרמי, הוא הנתבע מס' 3 (להלן: "כרמי"). במועד כלשהו, בשנת 2003, הועבר הבקאי אל מגרשו של רוזנבלום ומשם נלקח הכלי ע"י כרמי והועמד בבית האריזה שלו. הכלי היה

בבית האריזה של כרמי במשך כחודש ימים ומשם הועבר לרשות הקונה הפוטנציאלי, גרשון שלזינגר (להלן: "שלזינגר"), שאכן התעניין ברכישת הכלי ואף הציע תמורתו סך של 8,000 $, הצעה שסורבה.

אין חולק כי הכלי הוחזר בסופו של יום לתובע בסביבות חודש אוקטובר 2004, ונמכר על ידו לאחד - יוסי דדי - בחודש אוקטובר 2005.

אין גם חולק כי במהלך התקופה שהבקאי היה ברשותו של שלזינגר, שלזינגר עשה בו שימוש להנאתו והטיס אותו, לפחות 40 שעות טיסה.

המחלוקת בין הצדדים נטושה בנושאים הבאים:

התובע - טוען כי הכלי הוחזר אליו כשהוא מושחת באופן חמור, דבר שאילץ אותו להשקיע בתיקונו ולמכור אותו במחיר הנמוך משווי השוק. כמו כן, טוען התובע כי הוא זכאי לתשלום עבור דמי שימוש ראויים בגין אובדן הכנסה משעות הטיסה, שהוטס הכלי ע"י הנתבעים או מי מהם.

הנתבעים -  אינם מכחישים כי נעשה שימוש בכלי הטיס, אך טוענים כי מספר שעות הטיסה הוא נמוך בהרבה מזה שטוען התובע ועלות שעת טיסה גם היא נמוכה יותר מזו שטוען לה התובע. כמו כן טוענים הנתבעים, במסגרת תביעה שכנגד שהוגשה על ידי הנתבע מס' 2, כי הנתבע מס' 2 השקיע בתיקון הכלי כדי להביאו למצב טיסה - סכומי כסף בלתי מבוטלים וכן כי מגיע לנתבע 2 דמי איחסון בתקופה שהכלי היה ברשותו. הנתבעים מכחישים כי כלי הטיס הוחזר לתובע כשהוא ניזוק.

אקדים ואציין כי התובע לא הוכיח כי נגרם נזק כלשהו לכלי הטיס וכי הכלי הוחזר אליו כשהוא במצב בלתי ראוי לטיסה. בשל אי התייצבות המומחה מטעם התובע, חוות הדעת שהוגשה מטעמו נמשכה מתוך התיק. נזק יש להוכיח באמצעות חוות דעת של מומחה ואין די בטענות בעלמא.

יתר על כן, לא היה בידי התובע להציג אסמכתאות לכך כי שילם עבור תיקונים משמעותיים שנעשו בכלי הטיס לאחר שהושב לו, לכל היותר הוצג על ידו כרטיס עבודה (נ/2) לפיו נעשתה ע"י "אומני" עבודה בכלי הטיס בשווי כספי של 809 ש"ח בלבד. לא הוצגה אפילו קבלה על תשלום הסכום האמור, שכן כרטיס העבודה איננו בבחינת אסמכתא לתשלום.

זאת ועוד, לא הוכח ע"י התובע כי הוא מכר את כלי הטיס במחיר הנמוך משוויו הריאלי. גם את השווי היה צריך להוכיח באמצעות חוות דעת. כזאת, כאמור, לא הוצגה על ידי התובע. על פי ההסכם למכירת הבקאי שהוגש (נ/3), נמכר הבקאי ליוסי דדי תמורת הסכום של 27,720 ש"ח. אך מסתבר, כי אין זה הסכום היחיד שהתובע קיבל בעת מכירת הבקאי מיוסי דדי, והוא קיבל סכום נוסף בסך 18,480 ש"ח עבור מה שכונה ב- נ/4 "הסכם מכירת חלקי חילוף לבקאי".

אין כל פירוט לגבי חלקי החילוף לכאורה שנמסרו במסגרת מכירת הבקאי ליוסי דדי. לא הוצגו קבלות על רכישת אותם חלקי חילוף ע"י התובע למרות שאלו מצויים, לטענתו, בידיו. גם לא שוכנעתי כי המצנח שנרכש לאחר מכירת הבקאי ליוסי דדי - אכן שולם ע"י התובע. עדותו בעניין זה היתה מתחמקת מאוד ובלתי מהימנה. התובע יכול היה וצריך היה להזמין לעדות את אותו רוכש של הבקאי על מנת שיתמוך בגירסתו ויסביר את חלוקת סכום התמורה בשני הסכמים נפרדים. משלא עשה כן, חזקה כי עדותו של יוסי דדי לא היתה תומכת בגירסתו ויפעל הכלל כי אי הבאת עד פועלת לרעת הגירסה.

העדות היחידה לגבי שווי הבקאי הובאה דווקא מטעם יוסי לוי, המומחה מטעם הנתבעים, אשר העיד כי שווי הבקאי עם 50 שעות טיסה, כפי שהיה במועד שבו יצא הכלי מרשותו של התובע, היה כ- 8,000 $. מכאן, שהתובע קיבל את מלוא התמורה עבור מכירת הבקאי ולא נגרם לו כל חסרון כיס.

העילה היחידה העומדת לתובע היא בגין עשיית עושר ולא במשפט, בשל השימוש שנעשה לצורך טיסה ע"י הנתבע מס' 2.

לטענת התובע, בבקאי בוצעו למעלה מ-100 שעות טיסה ע"י הנתבעים. טענה זו לא נתמכה בכל אסמכתא חיצונית, שעה שחוות הדעת מטעם התובע נמשכה מתיק בית המשפט. שלזינגר מודה בביצוע 40 שעות טיסה על הבקאי, והוא נתפש על הודאתו. המחלוקת בין הצדדים היא לגבי שווי שעת הטיסה שיש לחייב בו את שלזינגר. התובע טוען בכתב התביעה ל- 200 $ לשעה. כאמור, תביעתו לא נתמכת בכל אסמכתא שהיא. מאידך, מודה המומחה מטעם הנתבע, כי עבור השכרת כלי מסוג הבקאי אפשר לגבות 400 ש"ח לשעת טיסה (עמ' 20, שורה 11). מסכום זה יש לנכות את העלות לבעל הכלי, בגין דלק, שמן ותשלום עבור המנחת בסכום שהוערך על ידו בכ- 130-140 ש"ח (עמ' 22, ש' 18), כך שהשווי הכספי שנותר בידי בעל הכלי הינו לפחות 260 ש"ח לשעה. בנסיבות אלו יש לחייב את הנתבע מס' 2 בסכום של 10,400 ש"ח המהווים לפי הודאתו של הנתבע מס' 2 את השווי הכספי של דמי השימוש שעשה בבקאי.

באשר לתביעה שכנגד של הנתבע מס' 2, דין תביעה זו להידחות.

אין מחלוקת כי הנתבע מס' 2 לא רכש את הבקאי. הוא הציע אמנם הצעה כספית שנדחתה ע"י התובע. לכן, משנדחתה הצעתו, היה עליו להשיב את הכלי באופן מיידי לידי מי שממנו קיבל אותו, ולא לעשות בו כל שימוש נוסף - לא לטיסה ולא פעולות תחזוקה או שיפור כלי הטיס.

גם אם השקיע הנתבע 2 השקעה כלשהי - הוא עשה זאת כמתנדב, ואין לו אלא להלין על עצמו בעניין זה. הוכח כי לא היה כל קשר בין שלזניגר לבין התובע. הם לא הכירו זה את זה, והתובע בודאי לא נתן לשלזינגר רשות לבצע השקעות כלשהן בכלי הטיס. זאת ועוד, לא הוצגה על ידי שלזינגר כל אסמכתא על הסכומים שהושקעו על ידו בכלי הטיס. חוות הדעת שהוגשה מטעמו איננה תחליף לקבלה או חשבונית על תשלומים שביצע. אני דוחה גם את תביעת הנתבע מס' 2 על דמי אחסנה - הכלי לא נמסר לשימושו לצורך אחסון אלא לצורך בדיקה לשם רכישה, ומשהצעתו לא נתקבלה היה עליו להשיב את הכלי, והמשך אחסון הכלי ברשותו נבע אך ורק מרצונו להמשיך ולעשות בו שימוש להנאתו.