פסק-דין בתיק א 41642/06

1.         בפניי תביעה לתשלום שכר טרחה בסך של 533,962 ש"ח, ותביעה שכנגד לתשלום סך של 300,000 ש"ח.

2.         התובעים והנתבעים שכנגד ( להלן: "התובעים") הם שותפים במשרד עורכי דין המתמחה בענייני מיסוי. הנתבעים והתובעים שכנגד 1 ו- 2 ( להלן: "הנתבעים"), שהם בעליה ומנהליה של הנתבעת 3 ( להלן: "החברה"), שכרו את שירותיו המקצועיים של התובע 1 ( להלן: "התובע"), לטפל עבורם ועבור החברה בשורה של עניינים. בין הצדדים נחתמו ארבעה הסכמי שכר טרחה המפרטים את טיב הטיפול המשפטי שיינתן לנתבעים על ידי  התובע, וכן את גובה שכר הטרחה ואופן תשלומו. התובעים טוענים כי לא שולם להם עד עצם היום הזה מלוא שכר הטרחה המגיע להם לפי ההסכמים, ומכאן התביעה.

3.         טענת ההגנה המרכזית של הנתבעים היא שלכל אורך הדרך סוכם עם התובע כי שכר הטרחה ישולם לו אך ורק מתוך כספים שצפויים להיות מוחזרים על ידי רשויות המס. הואיל ובפועל, בעקבות טיפולו של התובע, נתקבל החזר מס של 120,000 ש"ח בלבד, לא מוטלת עליהם חובה לשלם לתובעים שכר טרחה כלשהו מעבר לתשלומים השונים ששילמו להם במהלך השנים 2001- 2004. בנוסף טוענים הנתבעים כי הסכם שכר הטרחה האחרון שנכרת בין הצדדים, קבע כי שכר הטרחה ישולם אך ורק מתוך החזרי המס שיקבלו הנתבעים, וכי הסכם זה החליף את שלושת ההסכמים שקדמו לו וביטל אותם.

בגדרה של התביעה שכנגד טוענים הנתבעים כי התובעים התרשלו בתפקידם בכך שהבטיחו להם כי יקבלו החזר של 1,000,000 ש"ח מרשויות המס, אך לא עשו דבר כדי להבטיח את ביצוע ההחזר. סכום התביעה שכנגד הועמד על 300,000 ש"ח משיקולי אגרה.

4.         אין חולק שבמרוצת השנים 2001- 2004 שילמו הנתבעים לתובעים שכר טרחה בסכום כולל של 48,071 ש"ח בצירוף מע"מ, כמפורט בסעיף 16 לתצהירו של התובע, וזאת על חשבון שכר הטרחה המגיע מהם.

            עם זאת, התובעים טוענים כי שכר הטרחה הכולל והמצטבר המגיע להם בגין ארבעה הסכמי שכר טרחה הינו 420,376 ש"ח (שווה ערך ל- 93,500 דולר), בצירוף 90,000 ש"ח ובצירוף מע"מ, ובהפחתת מה ששולם על החשבון, נותר עדיין חוב של  533,962 ש"ח.

5.         ואלה הסכמי שכר הטרחה העומדים בבסיס התביעה: הסכם מיום 17.6.2001 שצורף כנספח א' לתצהירו של התובע ( להלן: "ההסכם הראשון");  הסכם מיום 4.12.2001 שצורף כנספח ב' לתצהירו של התובע ( להלן: "ההסכם השני"); הסכם מיום 18.11.2003 שצורף כנספח ד' לתצהירו של התובע ( להלן: "ההסכם השלישי"); הסכם מיום 24.10.2004 שצורף כנספח ה' לתצהירו של התובע והעותק המקורי שלו הוגש כמוצג נ/3 ( להלן: "ההסכם הרביעי").

דיון

6.         ההסכם הראשון (מיום 17.6.2001) משתקף במכתב ששלח התובע לנתבעים, ובהודעת קיבול שנשלחה על ידי הנתבע 1, נחום פור ( להלן: נחום"). הסכם זה מתייחס על פי לשונו לטיפול בשלושה מישורים: עריכת ברורים עם רשויות מס שבח נתניה; קיום פגישה עם פקיד שומה ת"א 1 ועריכת ברור עם פרקליטות מחוז תל אביב פלילי מיסוי וכלכלה בנוגע לקיום כוונה להגיש כתב אישום נגד הנתבעים. יצויין כי התובע הציע במכתבו ששכר הטרחה יחושב על בסיס שעות, אלא שנחום ביקש, והדבר סוכם טלפונית, ששכר הטרחה יעמוד על סכום גלובלי של 5,000 דולר בצירוף מע"מ. בנוסף סוכם כי השכר ישולם בשלושה תשלומים חודשיים שווים, שהאחרון שבהם יבוצע ביום 10.8.2001. סיכום זה הועלה על הכתב בידי נחום, על גבי נוסח ההצעה ששיגר התובע לנתבעים, והתובעים מאשרים כי זהו סיכום שכר הטרחה המחייב לפי ההסכם הראשון.

הנתבעים טוענים כי הסכם זה כלל לא נחתם על ידם, אלא שטענה זו אינה ממין הענין. אכן, הצעת ההסכם ששיגר התובע לנתבעים לא נחתמה על ידם, אלא שנחום במו ידיו העלה על הכתב, על גבי מכתב ההצעה של התובע,  את הסיכום המחייב לפיו ישלמו הנתבעים לתובעים סכום גלובלי של 5,000 דולר בצירוף מע"מ. אפילו הנתבעים עצמם, בס' 24(ד) ובס' 30(א) לסיכומיהם, מאשרים כי זה היה הסיכום המחייב בין הצדדים.

7.         ההסכם השני (מיום 4.12.2001) מתייחס לייצוגם של הנתבעים 1 ו- 2 בבית משפט השלום בתל אביב בתיק פלילי 9228/01, בעקבות כתב אישום שהוגש נגדם בגין תיק ניכויים של חברת אולפני שביט. שכר הטרחה אמור היה להיות סך השווה ל- 13,500 דולר בצירוף מע"מ, שישולם בארבעה תשלומים  חודשיים רצופים, החל מיום 1.12.2001. עם זאת, לבקשת הנתבעים נרשם על גבי ההסכם השני כי מועדי התשלום יסוכמו עד ליום 22.2.2002. בפועל, לא הושגה הסכמה לגבי מועד ביצוע התשלומים לפי ההסכם השני, אך בפועל שולמו על החשבון תשלומים שונים בגינו, בלא לסלק את חוב הקרן המוסכם. ברור כי העובדה שבסופו של דבר לא הושגה הסכמה בנוגע למועד התשלום, אינה מפקיעה את החוב, שכן התובע דרש פעם אחר פעם את תשלום שכר הטרחה, ועל הנתבעים היה לשלמו בתוך פרק זמן סביר לאחר מכן (ראה ס' 41 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג- 1973, הקובע כי חיוב שלא הוסכם על מועד קיומו, יש לקיים זמן סביר לאחר כריתת החוזה). אין ספק שפרק הזמן הסביר לתשלום חוב זה חלף לפני זמן רב, עוד בטרם הוגשה התביעה.

8.         ההסכם השלישי (מיום 18.11.2003) מתייחס לייצוגם של הנתבעים " במישור המנהלי בפן הפלילי מול רשויות מס הכנסה חקירות ופרקליטות מחוז תל אביב (מיסוי וכלכלה) לענין זה, בהתייחס לחקירה שנוהלה ע"י פקיד שומה מודיעין שטח חקירות- חולון בענין החברה ...". שכר הטרחה הועמד על סך השווה ל- 40,000 דולר בצירוף מע"מ, ונקבע כי ישולם עד 60 יום ממועד חתימתו, או עד 20 יום לאחר סיום הטיפול, לפי המאוחר. סיום הטיפול הוגדר באופן הבא: " אישור שלא יוגש כתב אישום, או אישור לתשלום כופר". עוד נקבע כי אם לא ישולם שכר הטרחה במועדו, התובעים יהיו זכאים לתוספת שכר טרחה של 25%, כך ששכר הטרחה יעמוד על סך השווה ל- 50,000 דולר בצירוף מע"מ (ס' 2 להסכם השלישי). הטיפול המשפטי הוכתר בהצלחה, שכן בסופו של דבר הוחלט שלא יוגש נגד הנתבעים כתב אישום בפרשה זו. התובע הודיע על כך לנתבעים ביום 17.4.2006 (נספח ו- 1 לתצהירו) ואישור על כך בכתב מאת הפרקליטות ניתן ביום 14.9.2006 (נספח ד-1 לתצהיר התובע). שכרו של התובע לא שולם עד היום, ולכן חוב שכר הטרחה בגין ההסכם השלישי עומד על סך השווה ל- 50,000 דולר בצירוף מע"מ.

9.         ההסכם הרביעי (מיום 24.10.2004) מתייחס לייצוג הנתבעים במישור המנהלי ובבית המשפט המחוזי בערעורי מס הכנסה לשנות המס 1992- 1996. חתמו עליו החברה ונחום. יחד עם זאת, הנתבע 2, אבי דודאי ( להלן: "אבי"), לא חתם עליו. לדברי התובע, נחום חתם עליו גם בשמו של אבי. מנגד, אבי טוען כי חתימתו של נחום אינה מחייבת אותו.

ההסכם הרביעי קובע כי שכר טרחתם של התובעים יעמוד על סך השווה ל- 25,000 דולר בצירוף מע"מ, סכום שישולם ב- 5 תשלומים חודשיים ורצופים, החל מיום 1.10.2004 (ס' 1 להסכם). עוד נקבע כי בנוסף יהיו זכאים התובעים ל- 75% מסכום ההחזר שיוחזר על ידי רשויות המס, בתוספת מע"מ (ס' 2 להסכם).

בס' 6 להסכם הרביעי נקבע כי " הסכם זה הינו בנוסף להסכמים הקיימים עם הלקוח ואין בהסכם זה בכדי לגרוע מהאמור בהסכמים נוספים, קיימים ו/או עתידיים, בין עוה"ד ללקוח. עם חתימת הסכם זה בטל ההסכם הנושא תאריך 7.7.2002". יצויין כי התביעה אינה מבוססת על ההסכם מיום 7.7.2002, באשר הסכם זה בוטל כאמור במסגרת ס' 6 להסכם הרביעי.

10.        כפי שצויין בפתח הדברים, טענת ההגנה המרכזית של הנתבעים היא שלכל אורך הדרך סוכם עם התובע כי שכר הטרחה ישולם לו אך ורק מתוך כספים שצפויים להיות מוחזרים על ידי רשויות המס. עוד טענו הנתבעים כי הסכם שכר הטרחה האחרון שנכרת בין הצדדים, הוא ההסכם הרביעי, קבע תשלום שכר טרחה מתוך החזרי המס שיקבלו הנתבעים, וכי הסכם זה החליף את שלושת ההסכמים שקדמו לו וביטל אותם. נדון להלן בטענות אלה.

11.        אקדים ואציין כי לא מצאתי כל ממש בטענת הנתבעים לפיה שכר הטרחה אמור היה להיות משולם לתובעים אך ורק מתוך כספי ההחזר של רשויות המס. טענת הגנה זו אינה מתיישבת עם העובדות הבאות: