א
בית משפט השלום תל אביב-יפו
|
41083-03
25/09/2005
|
בפני השופט:
אטדגי יונה
|
| - נגד - |
התובע:
בנק אוצר החייל בע"מ
|
הנתבע:
1. צור אליהו
2. צור אתי
|
| פסק-דין |
1. התובע תובע את הנתבעים, בעל ואשה, על יתרת חוב בגין שתי הלוואות שנטלו ביום 18/8/00, האחת ע"ס 3,000 ש"ח והשניה ע"ס 10,000 ש"ח (להלן - ההלוואות).
יתרת חובם עמדה ביום הגשת התביעה (20/6/03) ע"ס 26,849 ש"ח.
לאחר הגשת התביעה התקבלו אצל התובע סכומים אחדים על חשבון חוב זה. סכומים אלה פורטו בסעיף 18 לתצהיר עובדת התובע, גב' דינה רדליך, ואותם יש להפחית, כמובן, מהסכום הנתבע.
כן תבע התובע את הנתבעת 2 (להלן - הנתבעת) בגין יתרת חוב בחשבונה אצלו.
2. התביעה הוגשה בהליך של סדר דין מקוצר. הנתבעים הגישו בקשת רשות להגן, אליה צורף תצהירו של הנתבע 1 (להלן - הנתבע) בלבד.
בהחלטה, מיום 25/3/04, דחיתי את הבקשה להתגונן נגד התביעה ליתרת החוב בחשבון הנתבעת (ובהתאם לכך ניתן פסק דין חלקי), וקיבלתי את הבקשה להתגונן נגד התביעה ליתרת החוב בגין ההלוואות.
המשך המשפט נועד, אפוא, לבירור החוב בגין ההלוואות, בלבד.
3. הרשות להתגונן ניתנה בעיקר במטרה לברר מהו גובה החוב האמיתי, לאור תביעה קודמת שהוגשה על אותו חוב כנגד הערבים להלוואות (להלן - הערבים) ופשרה שהושגה במסגרתה, כאשר נראה, לכאורה, כי למרות התשלום, ששילמו הערבים בעקבות אותה פשרה, נותר החוב כמעט על אותו סכום (סעיף 4 להחלטתי הנ"ל).
אלא, ששאלה זו קיבלה מענה ראוי, מקיף ומפורט בתצהירה של גב' רדליך והנספחים שצורפו אליו, וכדלקמן.
4. כנגד הנתבעים ניתנו צווי כינוס נכסים בחודש יוני 2001. עקב כך, היה מנוע התובע מלגבות מהנתבעים כספים לפרעון ההלוואות. אלא, שהתובע, מתוך אי ידיעה או מתוך טעות כלשהי, המשיך לגבות כספים על חשבון פרעון ההלוואות.
הטעות התגלתה לתובע רק במהלך חודש יולי 2002 בעקבות פנייה בנדון של כונס הנכסים.
בחודש אוגוסט 2002 החזיר התובע לכונס כל אותם כספים שנגבו מאז ניתן צו הכינוס, סכום של קרוב ל-18,000 ש"ח (בשתי ההלוואות).
בהתאם לכך חויבו ההלוואות בחזרה.
5. באותו חודש (8/02) תבע התובע גם את הערבים. התובע היה מנוע מלתבוע את הנתבעים בשל היותם בהליכי כינוס.
התובע שקל ומצא כי ייתכן קושי לתבוע את הערבים גם על הסכום, שההלוואות זוכו בו קודם לכן וחויבו בו לאחר מכן, כלומר: הסכום שהועבר לכונס. לפיכך, סכום זה הופחת מתביעתו נגד הערבים.
התביעה כנגד הערבים הסתיימה בפשרה, לפיה ויתר התובע על מקצת החוב.
בינתיים, עובר להגשת תביעה זו, הופסקו הליכי הכינוס כנגד הנתבעים, ותביעה זו כוללת את מלוא החוב, כלומר: גם הסכום שהועבר לכונס, אך בניכוי הסכום ששולם על ידי הערבים.
זהו ההסבר לפער, שנמצא בין סכום התביעה, שהערבים נתבעו בגינו, והסכום בו חויבו על פי פשרה, לבין הסכום הנתבע בתביעה זו.
6. ההסבר האמור פורט, כאמור, בהרחבה בתצהירה של רדליך, תוך ציון סכומים ומועדים מדויקים ונתמך היטב בנספחים שצירפה.