פסק-דין בתיק א 40864/03

1.         העובדות הצריכות לעניין

הוגשה בפניי תביעה כספית לפיצוי התובעת, בגין נזקים שנגרמו לה, לטענתה, כתוצאה מצו י צ מניעה זמני ים שהוציאו  ש הוציא כנגדה בית המשפט המחוזי בת"א , לבקשת הנתבעים כנגדה, ושפקע ו זה מכבר   לאור החלטת בית המשפט העליון , שביטל את הצו בעקבות בר"ע שהוגשה לו ע"י התובעת (להלן: "צמ"ז").

• 
  הצמ"ז עמד בתוקפו החל מיום 29.01.03 ועד ליום 25.03.03, במשך כחודשיים ימים בלבד (להלן: "תקופת הצמ"ז").

            תחילה הועמדה התביעה על סך של 990,473 ש"ח; בעקבות פניית התובעת בבקשה לבית המשפט לתיקון סכומי תביעתה ולאחר שנתקבלה הבקשה כמבוקש, הועמדה התביעה על סך של 1,765,908 ש"ח; בסיכומים מטעם התובעת, עומדת זו על זכותה לפיצוי בסך כולל של 1,365,913 ש"ח.

            ראשית אציין, כי הצדדים בסיכומיהם פרשו בפניי , יריעה רחבה , רחבה מדי, לצורך הדיון וההכרעה אשר עומדים בפניי; משכך, וכמובן מאליו, אתייחס אך לעובדות הנדרשות ולטיעונים הקשורים ישירות לעניין.

            התובעת היא חברה יזמית, שיזמה בניית פרויקט מגורים לדיור מוגן בפתח-תקוה (להלן: "הפרוייקט"). הנתבע 2 (להלן: "הנתבע"), הינו בעל שליטה ומנהלה של הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת").

            בין התובעת לבין הנתבעת נכרתו שני חוזי קבלנות, האחד ביום 16.4.00 (להלן: "הסכם א'"), בו הוסכם כי הנתבעת תבצע עבור התובעת עבודות שלד וגמר בפקרוייקט, והשני ביום 25.12.01 (להלן: "הסכם ב'"), שבעיקרו הסכימו הצדדים על צמצום היקף החוזה שבי נ יהם וסוכם כי הנתבעת ה תתמקד בעבודות השלד שעל יה הנתבעתלבצע.

            בין הבעלים והמנהל של התובעת (להלן: "זיסו") לבין הנתבע, נתגלע סכסוך בנושאים שונים, עד שהוסכם במחצית הראשונה של שנת 2002, על העברת המחלוקת לבוררות שהתנהלה בפני הבורר, מהנדס ושמאי מקרקעין, מר שלמה שכטר (להלן: "הבורר שכטר").

הצדדים הסמיכו את הבורר שכטר לדון בכל התביעות והסכסוכים שביניהם, תוך שימת דגש על המשך ביצוע הפרוייקט באמצעות הנתבעת , במקביל לקיום הליך הבוררות;

• מסתבר כי ניסיון זה לא צלח, שכן התובעת שסברה, כי הנתבעת מפרה מחויבויותיה , פנתה , החליטה ביום 17.01.03, על למימוש זכותה החוזית , והודיעה לנתבעת על כך שעליה לסלק לסילוק ידה של הנתבעת מן הפרוייקט.

בנקודה זו חלוקים הצדדים באשר לנסיבות שהביאו את התובעת להידרש למימוש זכותה החוזית לסילוק ידה של הנתבעת; מחלוקת זו אינה צריכה לעניננו אך בקצרה יאמר, כי לטענת התובעת, הנתבעת לא הצליחה לעמוד בלוחות הזמנים הקבועים בהסכמים, הפרה את הוראות מנהל הפרוייקט והפיקוח באתר וניכרו עיכובים ופיגורים משמעותיים בביצוע הפרוייקט, כך שלא היה לה מנוס, אלא לפעול לסילוק את ידה של הנתבעת מאתר הבנייה.

לעומתה טוענת הנתבעת, כי התובעת היא זו שהפרה את ההסכם עימה, בכך שחדלה מלשלם לה עבור עבודתה.

דומה הדבר בעיני, לשאלת הביצה והתרנגולת, מה קדם למה, הפרתה של זו את חובותיה לבצע את העבודות כדבעי באתר, או הפרתה של האחרת בהפסיקה לשלם תמורה מוסכמת; כך או כך, כאמור, אין לי הצורך להעמיק בסוגייה זו, לצורך ההכרעה העומדת בפניי.

כאמור,

התובעת מסרה לנתבעת דרישה לסילוק ידה מהאתר, וזאת בהתאם לסעיף 67(1)(ג) להסכם א' (נספח ג' לתצהיר עדות ראשית של זיסו); בתגובה עתרה הנתבעת לבית המשפט המחוזי בבש"א 3103/03 וביקשה להוציא צמ"ז כנגד התובעת (להלן: "הבקשה לצמ"ז" או "בקשת הנתבעת"), בשני ראשים, כדלקמן:

·        להימנע מלבצע בעצמה את השלמת העבודות שביצוען על ידי הנתבעת הופסק על ידה, באתר הבנייה; ו/או להתקשר עם כל גורם אחר בהסכם להשלמת הבנייה באתר.

·        עוד ו/או לחילופין, להימנע מלעשות שימוש בציוד וברכוש הנתבעת, המצוי באתר, וכן בתוכניות שהוכנו על ידי מהנדסי הנתבעת, המהווים בבחינת קניינה הבלעדי של הנתבעת.