פסק-דין בתיק א 40734/05

התביעה שבפני מתייחסת לתאונת דרכים, שארעה ביום 30.7.02, בשעה 5:00 לערך, בפינת הרחובות משה דיין ואברהם בר, בראשון לציון. בתאונה היו מעורבים כלי רכב מסוג פז'ו, בו נהג מר אוריאל ג'ורג' (להלן - ג'ורג'), המבוטח על ידי התובעת, וכלי רכב מסוג פולקסווגן, בו נהג הנתבע 1 - מר משה ארביבו (להלן - ארביבו או הנתבע).

גרסת התובעת

לדברי התובעת, רכב מבוטחה פנה ימינה לאור מופע האור הירוק ברמזור לכיוון נסיעתו. רכב הנתבעים התפרץ לפתע אל תוך הצומת שלא היה פנוי, תוך אי ציות לרמזור ותוך קיפוח זכות הקדימה של רכב התובעת, וכך פגע ברכב התובעת.

גרסת הנתבע

הנתבע נסע באור ירוק מלא, כשזכות הקדימה היא שלו בלבד. נהג התובעת הוא שהגיח במהירות רבה מנתיב נסיעה, בו לא קיימת פניה ימינה והיא אסורה, כשהוא פורץ אל הצומת לנתיב נסיעת הנתבע. בפניה ימינה מכיוון נסיעתו של מבוטח התובעת אין כלל רמזור ירוק/אדום.

עובדות שאינן במחלוקת (לאחר שנשמעו העדויות)

ג'ורג' הגיע מרחוב אברהם בר, מצפון לדרום. בצומת עם שדרות משה דיין, שהוא "צומת T", ניתן לפנות ימינה, בנתיב משתלב המיועד לכך (הנראה בצילום שסומן נ/4), שבפתחו רמזור מהבהב כתום, או שמאלה, משניים או שלושה נתיבים הנכנסים לצומת, ובפתחם - רמזור. ג'ורג' ביקש לפנות ימינה לשדרות משה דיין. הפניה ימינה היתה חסומה, בשל עבודות בכביש, לכן ג'ורג' נסע בנתיב הימני ביותר מבין אלה שמיועדים לפניה שמאלה, נכנס לצומת ופנה ימינה, מעבר לרמזור.

ארביבו הגיע מרחוב משה דיין ממזרח למערב והמשיך ישר בצומת. היו עימו עוד 3 חברים במכונית.

היה לפחות כלי רכב אחד נוסף בצומת, בנתיב הימני ביותר בשדרות משה דיין, בכיוון הגעתו של ארביבו, שעצר או האט לפני קו העצירה של הצומת, ולא חצה אותו.

לאחר ההתנגשות, היה רכבו של ג'ורג' בנתיב השמאלי ביותר של משה דיין, כשפניו נגד כיוון התנועה, ורכבו של ארביבו היה בנתיב הימני ביותר, מספר עשרות מטרים קדימה.

למקום הגיע לפחות שוטר אחד, שרשם דוח פעולה ( נ/1). במסגרת התאונה נפצעו חלק מהמעורבים, בהם ג'ורג' וחלק מנוסעי הרכב בו נהג ארביבו, וחלקם פונו לבית החולים באמבולנס. ארביבו נפצע גם הוא והתפנה לבית החולים, אך לא באמבולנס. שני הנהגים מסרו הודעות במשטרה (ג'ורג': ת/3 וארביבו: נ/7).

העדויות והתייחסות אליהן

מטעם התובעתהעיד הנהג, ג'ורג'. הוא העיד, כי פנה ימינה, אמנם לא מהנתיב המיועד לכך, אך כאשר דלק אור ירוק ברמזור ממנו הגיע. הוא עשה כן מאחר שלא היתה דרך אחרת לפנות ימינה, לאור חסימת הנתיב הפונה ימינה בשל עבודות צביעה. לטענתו, כך היה נכון לעשות, על פי שיקול דעתו באותה עת. הוא המתין בצומת, וכשהרמזור התחלף - פנה. לדברי ג'ורג' - הוא הביט שמאלה (מזרחה). בנתיב הימני ביותר בשד' משה דיין עמדה מונית מסוג מרצדס. כ-20 מ' לאחר שפנה, החל לסטות שמאלה, לנתיב השמאלי, שכן התכוון לרדת במחלף לכיוון אשדוד. בנקודת זמן מסוימת, פגע בו מישהו. הרכב שבו נהג ג'ורג' התהפך על הגג ולאחר מכן על הצד, כך שהרכב היה מונח על הכביש, על גלגליו, כשפניו הפוכים מכיוון הנסיעה המקורי. הוא לא ראה דבר לפני שחש במכה. בעת שמסר עדותו בבית המשפט, ניכר היה שהוא כועס מאד ולדבריו: "אין לי פה אינטרס כלכלי בסיפור הזה, הרכב הוא של החברה... הסיבה שאני כאן הוא זה שאחד מהם היה מסוגל לקפח את חיי ושהמשפחה שלי תהיה שכולה". חלק מתשובותיו ניתנו, בעיקר בחקירה הנגדית, מתוך אנטגוניזם מסוים.

ב"כ התובעת הדגישה את העובדה, כי מדובר בעד שאין לו כל אינטרס כלכלי בתוצאות המשפט.

ב"כ הנתבעים הצביע על סתירות בין גרסתו של ג'ורג' לבין ראיות אחרות. למשל: לרחוב שממנו הגיע ג'ורג', קוראים "אברהם בר". ג'ורג', אשר העיד כי הוא מכיר את הרחוב היטב, אמר בהודעתו במשטרה, כי שם הרחוב "אברהם בקר", וגם בבית המשפט ציין, כי הוא סבור שזה שמו. ברחוב ממנו פנה ג'ורג' יש 3 נתיבי נסיעה שמאלה (כעולה מצילום שסומן נ/3, אשר צולם לאחר הגשת כתב התביעה). ג'ורג' אמר כי במקום שני נתיבים. [ב"כ התובעת מפנה את תשומת הלב לכך, שחלפו 3 שנים בין מועד התאונה למועד הגשת התביעה וצילום התמונות, ויתכן שחלו שינויים במקום, אף שג'ורג' עצמו, במענה לשאלת ב"כ התובעת, אמר שלא נעשו שינויים]. ג'ורג' אמר שכ-20 מטר לאחר שפנה ימינה לשדרות משה דיין, החל לסטות שמאלה, מאחר שרצה לרדת במחלף לכיוון אשדוד. לטענת ב"כ הנתבע, הצומת לאשדוד נמצא כקילומטר מאותו מקום (ולא 300 מטר, כטענתו של ג'ורג') והוא הצומת השלישי משם. ג'ורג' טען כי מיד לאחר התאונה איש לא שוחח עימו, אך מדוח הפעולה של השוטר - נ/1 - עולה כי השוטר שוחח עימו. לטענת ג'ורג', הרכב התהפך על גגו ואז על צידו, אך - טוען ב"כ הנתבע - משטח הגג לא נראה פגוע כלל, כעולה מהתמונות ת/1, שצורפו לראיות התביעה. ג'ורג' לא סיפר בהודעתו לחברת הביטוח, שהפניה "האמיתית" ימינה היתה חסומה, וכי פנה מנתיב המיועד לפניה שמאלה. לדברי ב"כ הנתבע, ההסבר של ג'ורג', שלא היו מספיק שורות בטופס ההודעה לשם כך, מופרך ואינו תואם את המציאות (שכן נותר עדיין מקום ריק בטופס).

מעל לכל, טוען הנתבע, כי האיש שהופיע בבית המשפט כעד תביעה איננו האיש שהיה מעורב בתאונת הדרכים. הנתבע אמנם לא ראה אותו במועד התאונה, אך אביו של הנתבע (שהעיד בבית המשפט), מר אברהם ארביבו, ראה אותו, גם מיד לאחר התאונה, וגם שעה שהביא את הנתבע לבית החולים, ומי שראה בשתי ההזדמנויות הללו איננו האיש שבבית המשפט. יתר על כן - טוען אביו של הנתבע, הוא שוחח בבית החולים עם בנו של הנהג האחר, שהיה בחור מעל גיל 20. ג'ורג' העיד, כי בנו, שהיה באותה עת כבן 14, ישן בבית באותה שעה. לדברי ג'ורג', אחיו ביקר אותו בבית החולים, והוא כבן 30 פלוס. הנתבע מציין עוד, שג'ורג' אמר בעדותו בבית המשפט, שנפגע בראשו וברגל, בעוד שבסיכום המחלה שהוגש לא מצויין דבר בענין הרגל ואילו מצויין כי יש כאבי צוואר.

בדיון בבית המשפט אמר ג'ורג', כי הוא יכול להביא את תעודת הזהות שלו מהאוטו, אלא שאז טען הנתבע, כי יתכן שהאדם שבבית המשפט הינו ג'ורג', אך מי שהיה מעורב בתאונת הדרכים אינו ג'ורג'. לפיכך הוסכם, כי לבירור שאלת הזהות יצורף טופס האשפוז של העד. הטופס צורף, וממנו עולה, כי ג'ורג' אכן הגיע לאחר תאונת דרכים ביום 30.7.02 לבית החולים אסף הרופא. ב"כ התובעת מציינת, כי זהותו של ג'ורג' כנהג הרכב מגובה גם בדוח הפעולה של השוטר, בהודעתו לחברת הביטוח ובהודעתו במשטרה.

מטעם הנתבעהעידו הנתבע עצמו, אביו , מר אברהם ארביבו (לענין זהותו של "הנהג האחר") וחברו של הנתבע, מר אלירן זוהר, שנסע עימו ברכב.

הנתבע סיפר כי הוא נהג ברכבו, בנתיב השמאלי ביותר מבין שלושה, בשדרות משה דיין, ממזרח למערב. הוא עבר את הצומת כאשר הרמזור היה ירוק מהבהב. ברגע שנכנס לצומת, היה רכב שבא לפנות ימינה, התחרט ונעמד. כשארביבו ראה אותו, הוא ניסה לברוח ממנו ימינה, אך הרכב האחר עצר. אילו היה מתקדם, היה ארביבו עובר אותו. ארביבו התנגש ברכב האחר בגלגל השמאלי אחורי, באיזור הכנף, עם צד שמאל קדמי של רכב הנתבע. ברגע המכה, הרכב המשיך קדימה ונכנס בחוזקה במדרכה מצד ימין. הרכב קיבל תפנית שמאלה ואז נעצר כמה מטרים לפני תחנת אוטובוס, באמצע הכביש לכיוון שמאל. ארביבו קיבל מכה מכרית האויר ונהיה לו קוצר נשימה. היו עימו 3 חברים, אחד ישב לידו ושניים מאחור. אחד מהנוסעים מאחור איבד הכרתו, והשני צעק שהוא מת, אז ארביבו נכנס לפאניקה. הוא זוכר שהגיעו אמבולנסים, והוא עצמו התקשר לאביו וביקש שיבוא, כי עשה תאונה. בחקירתו הנגדית הוסיף, כי נסע במהירות של 60-70 קמ"ש וכי היו שני כלי רכב נוספים שהגיעו מכיוון הגעתו ונסעו בסמוך אליו. האחד בנתיב הימני ביותר והאחד באמצעי. הם האטו כדי לא להכנס לצומת. לדבריו - הם כנראה ראו את ג'ורג' ולכן לא נכנסו לצומת. לדבריו, הוא וחבריו היו בדרך ל"אבולעפיה" ביפו והגיע מהבית.