פסק-דין בתיק א 40055/04

1.         בפני תביעה ותביעה שכנגד הנוגעות לתאונת דרכים אחת מיום 19.6.03.

            התאונה התרחשה בצומת משען ברכיה, ובה היו מעורבים רכב מסוג איסוזו (להלן : " האיסוזו"), נהוג על ידי התובע בתביעה העיקרית, מר סעדון אבנר (להלן : "התובע") ; ורכב מסוג אאודי, נהוג על ידי הנתבע 1 בתביעה העיקרית, מר עדי נגר (להלן : "הנתבע").

2.         לטענת התובע, נסע הוא מכיוון מושב משען, והגיע לצומת עם כביש קריית גת אשקלון. בכיוון נסיעת התובע מוצב תמרור עצור. התובע טוען כי ציית לתמרור עצור, החל בחציית הצומת בכיוון ישר, וכאשר חלף כבר 90% מהצומת, התנגש בו הנתבע אשר בא מכיוון מושב ברכיה, בנתיב הנגדי.

לטענת התובע, רכבו עצר לאחר התאונה מעבר לצומת והרכבים הפגועים לא חסמו את כביש אשקלון - קריית גת.

הנזקים ברכב התובע מתמקדים בכנף הקדמית שמאלית, והוערכו על ידי שמאי בסכום של 7,322 ש"ח (ללא מע"מ).

התובע הגיש תביעה בגין הנזק העקיף שנגרם לו בתאונה (השתתפות עצמית בסך 6,350 ש"ח ; ירידת ערך בסך 2,083 ש"ח וכינון 290 ש"ח), סה"כ 8,723 ש"ח בתוספת הוצאות משפט.

3.         לטענת הנתבע, מבוטח התובעת שכנגד, היא הנתבעת 2 בתיק העיקרי, יצא הוא ביום התאונה ממושב משען, כשבכוונתו לפנות שמאלה בכביש אשקלון- קריית גת.

            לטענת הנתבע הוא ציית לתמרור עצור המוצב בכיוונו, וידא כי הצומת פנוי והחל בחצייתו. כשכבר השלים חציית 75% מהצומת, הרגיש חבטה ורכב התובע העיף אותו 10 מ' חזרה לתוך הכביש ממנו הגיע.

            לטענת הנתבע, הנזקים ברכבו מתמקדים בפינה השמאלית קדמית, וזאת בין השאר לאור נסיונו של הנתבע ל"ברוח" ימינה ולמנוע את התאונה.

            נזקי האאודי הוערכו על ידי שמאי בסכום של 24,981 ש"ח (ללא מע"מ).

4.         ביום 16.11.04 הופיעו בפני הצדדים ומסרו את גרסאותיהם.

חקירת הנתבע הופסקה עקב טונים צורמים שנשמעו באולם בית המשפט ולפיכך התרתי במקרה הנדון הגשת סיכומים בכתב.

            משאלה שהוגשו, יש מקום ליתן פסק דין על סמך החומר שבפני.

5.         לאחר ששמעתי את העדויות ובחנתי את הראיות שהצטברו בתיק בית המשפט, אני קובעת כי יש לחלק את האחריות לתאונה 80% לנתבע ו- 20% רשלנות תורמת לתובע.

6.         בראש ובראשונה, מבוססת הכרעתי על מיקום הנזקים ברכבי הצדדים : בעוד שברכב התובע הפגיעה היא בפינה הקדמית שמאלית, כשנקודת האימפקט מצד שמאל, אזי ברכב הנתבע הנזק מתרכז בפינה שמאלית קדמית, עם כיפוף במרכז הפגוש הקדמי.

            מיקום הפגיעות אינו מתיישב עם הטענה של הנתבע לפי השלים "3/4 צומת", שהרי אם אכן היה בפניה שמאלה, ­­­הוא אמור היה לספוג את המכה בדופן ימין או בפינה ימנית קדמית ולא בצד שמאל.

            גם טענת "הבריחה ימינה" נראית תמוהה :

            אם אכן הנתבע היה כבר במהלך פניה שמאלה והוא קדם בצומת לתובע, לא ברור מדוע ינסה לשבור את ההגה דווקא לכיוון הנגדי, לעבר הרכב המתפרץ לצומת ?

7.         שנית, מבוססת הכרעתי על מיקום עצירת הרכבים לאחר התאונה. בעוד התובע העיד כי כביש אשקלון קריית גת לא נחסם לתנועה בעקבות התאונה ורכבו עצר בסמוך לעץ הדקל שלאחר הצומת, לא התייחס הנתבע בעדותו לעניין זה ורק טען כי רכבו עף 10 מטר אחורה אל עבר הכביש ממנו בא - אם אכן כבר השליח הנתבע ¾ צומת בתפנית שמאלה - רכבו אמור היה להיות מועף לצידו השמאלי של כביש קריית גת אשקלון ולא "לחזור אחורה" לתוך הכביש ממנו בא.