פסק-דין בתיק א 40000/03

בפני תביעה כספית לתשלום שכר טרחת עורך דין בסך של 46,939 ש"ח. 

התובעים, עוה"ד מימוני איתן ושלוש אורית ייצגו את הנתבעים דוד ולילי רוזנטל, חיה עמית וגיל רוזנטל בתביעה בבית משפט השלום בפתח תקווה שמספרו היה ת.א 1887/95. תביעה זו נוהלה על ידי התובעים לבקשת הנתבעים, עת פנו למשרדם בחודש אוקטובר לשנת 1993. התביעה עסקה ברכישת יחידות נופש כשהטענה העיקרית היא שהנתבעים לא קיבלו את זכויותיהם.

שכר הטרחה שנקבע בעת הישיבה הראשונית על פי תרשומת הפגישה שהוצגה בין התובעים לנתבעים הועמד על בסיס אחוזים כדלקמן :

15% + מע"מ מכל סכום פשרה לפני הליך משפטי.

17.5% + מע"מ מכל סכום פשרה לאחר הגשת תביעה.

20% + מע"מ מהסכום שייפסק לטובת הנתבעים בעת מתן פסק דין.

התובעים החלו לייצג את הנתבעים ולאחר שניסיונות ההגעה לפשרה עלו בתוהו, הגישו את התביעה. בשנת 2000 ניתן פסק דין לטובת הנתבעים על ידי כב' הש' דסקין בסך 186,673 ש"ח.

התובעים פנו לנתבעים בכדי שישולמו להם שכר טרחתם אך ללא הואיל. הנתבע 1 העביר שיקים בסך כולל של 6,000 ש"ח אולם לעניין שארית שכר הטרחה נתגלע סכסוך בין הצדדים.

ראשית, נטען כי הנתבעים ביקשו מן התובעים להמשיך ולייצגם במסגרת הליכי הוצאה לפועל כאשר הסכומים הראשונים שייתפסו יועברו ישירות לתובעים. לאחר מכן, התכחשו הנתבעים להסכם זה ואף נשלח מכתב לתובעים ממר רוזנטל גיל כי לשיטתו שכר הטרחה נקבע על 20% מכל סכום שייגבה בפועל ולא מהסכום שייפסק תיאורתית.

בתאריך ה - 31/05/05 התקיים בפני דיון מקדמי בתיק זה בו הוצע לצדדים כי ינתן לבית המשפט הסמכות להכריע בתביעה בהתאם לסעיף 79א' (א) לחוק בתי המשפט, על דרך הפשרה כשבית המשפט לא יהיה קשור להסכם אלא יקבע מה השכר הראוי המגיע לתובעים. הצדדים שלחו לבית המשפט את הסכמתם להצעה זו ומשכך, בתאריך  ה - 07/07/05 ניתן פסק דין כנגד הנתבעים בסך של 15,000 ש"ח. סכום זה כלל את הוצאות המשפט ושכר טרחת עו"ד גם להליך זה.

התובעים, הגישו ערעור לבית המשפט המחוזי כנגד פסק דין זה ובתאריך ה- 19/03/06 ניתן פסק דין המורה על החזרת התיק לבית משפט קמה להשלמת טיעונים על יד התובעים אשר אחריהם ינתן פסק דין חדש לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט.

בתאריך ה - 16/10/07 התקיים בפני הדיון הנוסף בו פירטה התובעת 2 את טיעוניה לעניין שכר הטרחה. כמו כן, הציגה בפני את מסמכי התביעה בה ייצגו התובעים את הנתבעים אשר עתה מבקשים את שכרם הראוי לרבות עבור הכנת מכתבים ושליחתם, הכנת כתב תביעה והגשתו, שתי ישיבות קדם משפט, חמישה דיוני הוכחות, הכנת העדים ותצהיריהם, הכנת חקירות נגדיות, תכתובות, סיכומים ועוד.

דיון

הבקשה לשכר ראוי מבוססת על סעיף 46 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג-1973 אשר קובע כי:

"חיוב לתשלום בעד נכס או שירות שלא הוסכם על שיעורו, יש לקיים    בתשלום של סכום שהיה ראוי להשתלם לפי הנסיבות בעת כריתת החוזה".

הסיבה שבגינה יש לפנות לסעיף זה הינה כי הסכם השכ"ט אינו משקף את אומד דעת הצדדים במלואו. לכן, יש ליצוק תוכן פרשני להסכם. הש' לוין, ביסס אפשרות זו בע"א 136/92 ביניש - עדיאל עו"ד נ' דניה סיבוס חברה לבניין בע"מ פ"ד מז(5) 114, שם, בעמ' 124 קבע:

"בהתקשרות שבין עורך דין ללקוח, ככל שמדובר בשכרו של עורך הדין, אם לא הוסכם במפורש אחרת, יש לקרוא תנאי מכללא, ולפיו רשאי הלקוח לנתק את הקשר עם עורך הדין ולחדול מלהיזקק לשירותיו בכל עת, אפילו טרם הושלמה העיסקה שבקשר אליה נתבקשו שירותיו של עורך הדין, ובתנאי שיובטח שכר ראוי עבור השירות שכבר ניתן. בכך יש כדי ליצור את האיזון הראוי שבין זכות הלקוח לייצוג תוך שמירה על יחסי אמון מלאים בינו לבין פרקליטו, לבין זכותו הלגיטימית של עורך הדין לקבל שכר בגין טרחתו." (הדגשה שלי - מ.ק)

ובהמשך -

"שכר טרחת עורך-דין יכול שייקבע על-פי שיטות שונות: שכר לפי אחוז מסויים משווי העיסקה נושא הטרחה; שכר לפי שעות העבודה שהושקעו בפועל לצורך מתן הטיפול המשפטי; שכר לפי ישיבות בבית-משפט או בבוררות, שכר על בסיס חודשי או שנתי ועוד. שיעורו של שכר הטרחה, לפי כל שיטה ושיטה, גם הוא אינו קבוע, אלא תלוי במכלול של גורמים שיש לשקללם. בין הגורמים המשפיעים על קביעת שיעורו של השכר, ניתן למנות שיקולים כגון: היקף העיסקה שבה מדובר, היקף העבודה המשפטית שבוצעה בפועל, מידת מורכבותה, סוג העבודה - טכנית ושיגרתית או יצירתית ומקורית, טיפול עבור לקוח קבוע או מקרי, הכישורים, הוותק ומעמדו של עורך הדין, וכן המוניטין שיצא לו כמומחה בנושא...".

הצדדים הסכימו כאמור בבית המשפט המחוזי כי עניינם יוחזר למותב זה אשר ישמע טיעונים נוספים ויפסוק בשנית על פי הקבוע בסעיף 79 א' (א) לחוק בתי המשפט.