פסק-דין בתיק א 39966/03

בפני תביעה כספית בסך של 26,573 ש"ח.

טענות התובעת

בין הצדדים נחתם הסכם ביום 9.4.97, לפיו רכשו הנתבעים מהתובעת דירה בנהריה.

התובעת, בהתאם לדין ולהסכם, הנפיקה לנתבעים ערבות בנקאית בגין כל תשלום ששולם עבור הדירה, והתחייבה לשלם את עמלת הערבויות הבנקאיות.

ביום 11.10.99 נמסרה החזקה לידי הנתבעים. הונפק עבורם חוזה חכירה והתובעת הייתה זכאית להשבת הערבויות הבנקאיות לידיה.

הערבויות הבנקאיות לא הושבו על ידי הנתבעים והתובעת, נאלצה לשלם את העמלה בגינן לבנק.

פניותיה של התובעת אל הנתבעים להשבת הערבויות לא נענו.

הנתבעים התגרשו, וכתוצאה מההסכמות שהגיעו ביניהם בהסכם הגירושין, בקשו להעביר את הדירה על שם נתבעת 2 בלבד.

התובעת לא הסכימה להעביר את הזכויות על שם הנתבעים, כל עוד לא ישלמו את סכומי עמלת הערבויות הבנקאיות, ולאחר הדברות, הגיעו הצדדים להסדר, לפיו, הערבויות יושבו לתובעת לאלתר, התובעת לא תגבה בעבורן תשלום, על אף שהייתה זכאית לתשלום בגין העברת הזכויות. למרות שעברו כשנתיים, הערבויות לא הושבו לתובעת.

התובעת, ממשיכה לשלם בגין הערבויות המוחזקות בידי הנתבעים כל עוד הם לא משיבים אותן לתובעת.

מיום שנמסרה החזקה בדירה לתובעים, 10.11.99 ועד למועד הגשת התביעה, סכום העמלה ששילמה התובעת בגין הערבויות, הוא 21,572 ש"ח, אותם עליהם לשלם לה בצירוף ריבית והצמדה כדין.

טענת הנתבעים

התובעת, היא שהכשילה את שחרור הערבות הבנקאית היות וזכויות החכירה לא נרשמו על שם הנתבעים במנהל מקרקעי ישראל (להלן "המנהל").

התובעת חייבת ברישום זכויות אלה והנתבעים שילמו לה עבור "השירות".

כל עוד לא ירשמו הזכויות, אין באפשרות הנתבעים לשחרר את המשכנתא לה ערבה אמו של נתבע 1, אשר התגרש מהנתבעת 2 והעביר לה את זכויותיו בדירה.

פניות נתבע1 ונתבעת 2, כל אחד מהם לחוד, אל התובעת שתעביר את זכויות החכירה על שמם, לא נענו על ידי התובעת. לבסוף, נאלצו להעביר את הזכויות בעזרת עו"ד ששכרו את שירותיו לשם כך.

נתבע מספר 1, מסר את חוזה החכירה חתום, במשרדי המנהל בבאר שבע (מקום מגוריו), עוד ביום 24.2.03.

ביום 9.5.03 קיבלה התובעת אישור מהמנהל שחוזה החכירה נחתם.

רק בחודש נובמבר 2003, כתוצאה מפנייתו של הנתבע לתובעת, נודע לו, כי חוזה החכירה נחתם על ידי המנהל בחודש מאי 2003, וכי התובעת לא טיפלה ברישום הזכויות על שם הנתבעים, וכן כי הוגש נגד הנתבעים כתב תביעה זה.