פסק-דין בתיק א 39931/03

התביעה והצדדים לה :

1.         בפני תביעה פיצוי בגין רכוש אשר אירעו לרכב מבוטחת התובעת, הגב' די-נור אפרת (להלן : "המבוטחת") בעקבות תאונת דרכים מיום 9.4.02.

2.         המבוטחת נסעה עם רכבה מסוג שברולט קווליר (להלן: "הרכב") ברחוב יהודה המכבי בתל-אביב.

3.         הנתבעת הגיחה מרחוב צדדי, ביצעה פנייה שמאלה האסורה לרכבים פרטיים ופגעה ברכב המבוטחת בדופן הימני של רכבה.

4.         שמאי מטעם התובעת בדק את הנזקים ברכב והעריך את הנזקים הישירים שנגרמו לרכב, כולל מע"מ, בסכום של 5,662.80 ש"ח.

            הרכב תוקן במוסך איילת השחר (להלן : "המוסך") וביום 29.5.02 העבירה המבוטחת למוסך את סכום התיקון.

            ביום 27.6.02 שיפתה התובעת את המבוטחת בסכום התיקון, בניכוי השתתפות עצמית וכינון, סה"כ שילמה התובעת למבוטחת סכום של 3,191 ש"ח.

            סכום השיפוי למבוטחת, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית, הוא הנתבע במסגרת תביעת השיבוב שבפני.

טענות הצדדים וגדר המחלוקת :

5.         הנתבעת לא מכחישה כי פגעה ברכב ושאלת האחריות אינה עומדת לדיון בתיק זה.

6.         טענת ההגנה העיקרית של הנתבע היא כי דין התביעה להדחות שכן בין המבוטחת לתובעת נחתם הסכם פשרה מכוחו שילמה למבוטחת סכום של 3,000 ש"ח (להלן : "הסכם הפשרה") בגין מלוא נזקיה שנגרמו בתאונה זו, בסמוך לאחר התאונה, ועוד בטרם הוגשה תביעה זו, ולפיכך - לתובעת אין עילת תביעה כלפי הנתבעת.

            הנתבעת טוענת כי בגין תאונה זו נגרמו לרכב המבוטחת נזקים בדלת הקדמית ימנית בלבד, ואלה שולמו כאמור ישרות לידי המבוטחת במסגרת הסכם פשרה.

השאלות שבמחלוקת :

7.         עניינו הרואות, שתי השאלות העיקריות הדורשת הכרעה בתיק זה הנן מהו הנזק שנגרם לרכב המבוטחת בעקבות התאונה, והאם לתובעת קיימת עילת תביעה כנגד הנתבעת, וזאת לאור הסכם הפשרה אשר נחתם בין המבוטחת לבן הנתבעת לאחר התאונה.

זכות התביעה מקום שנעשתה פשרה בין המבוטח לבין המזיק - הדין וההלכה:

8.         התביעה שבפני נסמכת על זכות התחלוף ש המבוטחת, התובעת, המעוגנת בסעיף 62 (א) לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א - 981, וזו לשונו: "הייתה למבוטח בשל מקרה הביטוח גם זכות פיצוי או שיפוי כלפי אדם שלישי, שלא מכוח חוזה ביטוח עוברת זכות זו למבטח מששילם למוטב תגמולי ביטוח וכשיעור התגמולים ששילם". (הדגשות שלי ח.פ.).

9.         בבואנו לבחון הא הסכם אשר נכרת בין מזיק למבוטח חוסם את תביעת המבוטחת, עלינו לבחון שני פרמטרים : (1) מועד עריכת ההסכם ביחס למועד ביצוע התשלום למבוטח על ידי המבטחת ; (2) תוכנו בעת כריתתו של ההסכם, המוסק מתוך לשונו ומתוך אומד דעתם של הצדדים.

10.       לעניין מועד עריכת ההסכם, עלינו לבחון האם ההתקשרות בין המזיק למבוטח התרחשה קודם לתשלום תגמולי הביטוח  מאת המבטח למבוטח או לאחר מכן, שהרי, שעה שמשלם מבטח למבוטח תגמולי ביטוח, עוברת זכותו של המבוטח כלפי המזיק אל המבטח כשיעור התגמולים ששולמו.

לאחר מועד זה הזכות אינה עוד ברשותו של המבוטח, וראה ע"א 5/87 ליפשיץ נ' לוי , פד מב (2) 177, 191-190.

            ויתור או פשרה שנעשתה בין המבוטח לבין המזיק לאחר תשלום תגמולי הביטוח, מוגבלים לזכות שנותרה בידו לעניין נזקים שאינם כלולים בתגמולי הביטוח, וראה י' אליאס דיני ביטוח כרך ב', תשס"ב עמ' 561, דניאל פרידמן ונילי כהן "דיני חיובים - חלק כללי , בעמ' 298 ומ' יפרח, חרל"פ, ששון - דיני ביטוח , מה' שנייה, עמ' 387.