פסק-דין בתיק א 3973/97

1.         בפני תביעה לתשלום תגמולי ביטוח בגין פריצה נטענת למחסן רהיטים שבבעלות התובעת, אשר בוטח אצל הנתבעת בפוליסה תקפה.

2.         העובדות הצריכות לענייננו הן כדלקמן:

התובעת היא חברה בע"מ, בית הרהיט קורן, אשר ביטחה תכולת שתי חנויות ומחסן שבבעלותה אצל הנתבעת, הכשרת הישוב חב' לביטוח בע"מ, בפוליסת ביטוח שמספרה 27070739/95, לתקופה שבין 25.01.95 ועד ל- 31.12.95. 

לטענת התובעת, בלילה שבין 1.06.95 ל- 2.06.95, נפרץ המחסן ונגנבה ממנו תכולה מרובה, אשר שוויה הנטען הוא 65,073 ש"ח. 

התובעת פנתה לנתבעת לקבלת תגמולי ביטוח ונענתה בשלילה, בטענה שהתובעת לא עמדה בתנאי הפוליסה המוקדמים לעניין המיגון וכן הפרה את קביעת החוק לעניין הגילוי המוקדם.

מערכות המיגון שהותקנו במחסן, ואשר פורטו על ידי התובעת, כללו שער ברזל, סורגים ומערכת אזעקה המפעילה גלאי נפח, המחוברת למוקד של חברת "אמינות". מערכת זו מופעלת ומנוטרלת באמצעות מפתח המוכנס לקופסת האזעקה, הממוקמת בכניסה למבנה. האזעקה מחוברת להזנת חשמל המגיעה מעסק סמוך, המצוי בבעלות אחיו של התובע.

מהעדויות שהובאו, נראה שביום 1.06.95 בשעה 15:21 נדרכה האזעקה, על-ידי גורם מוסמך מטעם בית העסק, מר אברהם גבאי, אך לאחר הפריצה חובלה המערכת ולא עבדה עוד.

בשל הסירוב המוזכר לעיל, עתרה התובעת לבית המשפט, על מנת שיורה על חיוב הנתבעת בתשלום תגמולי הביטוח כתוצאה מהפריצה, ובתוספת הוצאות שונות. סך התביעה במכלול - 90,180 ש"ח. 

3.         טענות הצדדים:

הנתבעת טוענת שסירובה לשלם על נזקי אירוע הפריצה והגניבה, הנטענים והמוכחשים כשלעצמם, נובע מכך שלדידה אין כיסוי ביטוחי, משני טעמים מרכזיים. האחד, אי-קיום תנאי המיגון המוקדמים אשר נקבעו בפוליסה שהוציאה לתובעת. הטעם השני, עניינו הסתרת עניינים מהותיים על-ידי התובעת, בין היתר באשר לעברה הביטוחי וסירוב בעבר לבטח את המחסן, כל זאת - בכוונת מרמה.

עוד טוענת הנתבעת, בסעיף 7 לסיכומיה, כי חיבור המחסן לחשמל ע"י התובעת היה פירטי ורשלני, ומנע הפעלה ראויה של מערכת האזעקה כנדרש בפוליסה, וזאת לא רק מאחר ולא היה מקור חשמל עצמאי למחסן - אלא כזה שנמתח מהבניין השכן במקום שיותקן לוח חשמל תקני, אלא שגם סוללת הגיבוי לא תאמה את התנאים שנוצרו, ולא היה בה די להפעלת האזעקה באופן ראוי. משכך, לגישתה, אמנם המערכת נדרכה, אך בשלב מסוים הופסקה פעולתה, נוכח ריקון סוללת הגיבוי.

סעיפים 10-7 לחוות דעתו של מר גיורא דאובר, מטעם הנתבעת, חשובים ביותר להבנת ההשתלשלות העובדתית של שאלת המיגון הנדונה, וטענות הצדדים, ועל כן הבאתים כלשונם בשלב זה:

"7. בדיקת חיבור מערכת האזעקה לחשמל העלתה כי המתקין שגה וחיבר את האזעקה על קו חשמל אשר סיפק כוח גם למפסק תאורה ונשלט ע"י מפסק אשר אותו נהג עובד בית העסק לנתק בתום כל יום עבודה.

8. משמעות הדבר היא כי בסיום העבודה במחסן ועם ניתוק המפסק ע"י העובד, הופסקה אספקת החשמל למערכת האזעקה, ולמעשה זו נוטרלה בכל פעם ועברה לתפקד כביכול כשהיא ניזונה ממקור כוח חלופי שהוא מצבר גיבוי.

9. בדיקת מצבר גיבוי זה העלתה כי היות ומתקין המערכת בחר להתקין מצבר גיבוי בעל קיבולת נמוכה של A.H 2.6 מערכת האזעקה פעלה כל עוד סוללת הגיבוי תפקדה ולא התרוקנה.

10. הסוללה אשר היתה אמורה לתפקד רק לשימוש חד פעמי במקרה חירום שבו למרות הפסקת זרם החשמל עדיין היה למערכת האזעקה מקור כוח. היות שפעולת הניתוק חזרה על עצמה מדי ערב למעשה, מערכת האזעקה עברה לפעול מכוחה של סוללת הגיבוי, בשלב כלשהו - שאיני יכול לקבוע מתי וכמה זמן עובר לאירוע התרחש - התרוקנה וכך בערב האירוע מערכת האזעקה לא תפקדה".

ובעמ' 5 ו-7 לעדותו, מיום 30.11.04, הוא ממשיך לפזר את הערפל העובדתי:

"שם היתה בטריה קטנה ולא חדשה. כשהבטריה חדשה היא נותנת 8-7 שעות כשהיא ישנה אולי אפילו שעה...אם הבטריה תקינה והפריצה היתה 5 דקות אחרי דריכת המערכת אני חושב שהיינו מקבלים קריאה. תלוי בתקינות הסוללה. למחרת בדקנו את הסוללה והיא היתה מתה"

התובעת טוענת שלא ידעה על קיומם של ליקויים ולא יכלה לדעת על תקלה, ככל שהיתה, במערכת החשמל ו/או בפעולת האזעקה, וזאת לאור הסתמכותה על הבאות: