פסק-דין בתיק א 392/02

1.     פתח דבר

התובע יליד 08/09/1976 נפגע בתאונת דרכים ביום 28/07/2001 שעה שנסע ברכב בו נהג הנתבע 1 אשר היה מבוטח על ידי הנתבעת 2. במהלך הנסיעה היה הרכב מעורב בתאונת שרשרת עם מספר כלי רכב, וכתוצאה מתאונה זו נחבל התובע בגופו.

אין מחלוקת באשר לחבות הנתבעת לפצות את התובע על נזקיו מתאונה זו, המחלוקת נסובה על גובה הנזק.

2.     האשפוזים

ממקום התאונה פונה התובע לבית החולים רמב"ם שם נבדק ואובחנו אצלו פגיעות שונות ובכללן חבלת ראש עם שבר בארובת העין מימין, ופגיעה בלסת הימנית.

התובע אושפז במחלקה הכירורגית ושוחרר ביום 30/07/2001.

ביום 02/08/2001 שב ופנה התובע לחדר המיון בבית החולים רמב"ם, ומאוחר יותר באותו היום פנה לחדר המיון בבית החולים בני ציון, התובע טופל בבתי החולים ושוחרר בו ביום.

ביום 09/08/2001 הופנה התובע לחדר המיון במרכז הרפואי כרמל, וזאת לאחר שהתלונן כי אינו מסוגל ללכת לבד עקב חוסר שליטה ברגליים, התובע שוחרר והופנה לבירור אורטופדי וניאורולוגי.

לאחר בדיקתו על ידי אורטופד בבית החולים אלישע, הומלץ על בירור במסגרת ניאורולוגית.

מומחה ניאורולוגי של קופת החולים אשר בדק את התובע המליץ ביום  06/09/2001 על טיפול פסיכיאטרי דחוף.

ביום 15/10/2001 נבדק בבדיקה פסיכיאטרית במרכז לבריאות הנפש בטירת הכרמל, והמשיך במעקב רפואי במרכז בריאות הנפש.

ביום 09/01/2002 אושפז במרכז הרפואי כרמל לצורך בירור ניאורולוגי מקיף ושוחרר ביום 16/01/2002, לאחר שלא נמצאו חסרים ניאורולוגיים והועלה ספק האם קשיי ההליכה הינם על רקע אורגני.

ביום 01/10/2002 אושפז בבית החולים בית לוינשטיין ועבר סידרת טיפולים פיזיותרפיים, שלאחריהם החל התובע לטענתו להתהלך בעזרת קביים קנדיות. התובע שוחרר מבית לוינשטיין ביום 24/10/2002.

3.     הנכויות

פרופ' מלמד, מנהל מחלקה ניאורולוגית בבית החולים בילינסון, מונה כמומחה רפואי בתחום הניאורולוגי.

לדעתו לתובע הפרעת הליכה בלתי אורגנית לחלוטין וללא כל עדות לחולשה, אטקסיה או הפרעה אחרת של הגפיים התחתונות אשר היתה יכולה להיגרם כתוצאה מפגיעה ניאורולוגית אורגנית ברמות השונות של מערכת העצבים. פרופ' מלמד מציין בחוות דעתו כי גם הרופאים הניאורולוגים אשר טיפלו בתובע התרשמו כי הפרעות ההליכה מהן סובל התובע אינן על רקע אורגני כי אם על רקע נפשי.

לדעת פרופ' מלמד אין לתובע נכות בתחום הניאורולוגי. לבירור השאלה האם ההפרעה ממנה סובל התובע מקורה בהפרעת הליכה לא אורגנית, נפשית, כתוצאה ממצב קונברסיבי - היסטרי, או שמא מדובר בהתחזות המליץ על מינוי של פסיכיאטר. זה אמור לאבחן את הבעיה הנפשית, ולקבוע האם היא נגרמה כתוצאה מהתאונה ומה שיעור הנכות.

פרופ' גרינהאוס מנהל מחלקה פסיכיאטרית ג' במרכז הרפואי "שיבא" מונה כמומחה רפואי בתחום הפסיכיאטרי.

בחוות דעתו מיום 11/01/2004 העריך פרופ' גרינהאוס כי התובע סובל מהפרעה קונברסיבית, וכי הוא לא מצא עדות להתחזות לצורך קבלת פיצויים (Malingering). באותה העת העריך פרופ' גרינהאוס כי קיים חשד סביר לפגיעה קוגניטיבית הוא המליץ על ביצוע בדיקות נוירוקוגניטיביות בשפה הערבית.

לאחר ביצוע הבדיקות רשם פרופ' גרינהאוס בחוות דעתו מיום 09/11/2004 כי הירידה הקוגניטיבית אצל התובע אינה קשורה לפגיעה מוחית כי אם לשינויים במצב רוחו. כמו כן ציין פרופ' גרינהאוס כי בבדיקה הקלינית האחרונה אותה ערך לתובע נראו סימנים דיכאוניים רבים אשר ניתן לראות בהם כהפרעת הסתגלות למצבו. לאור זאת העריך כי  נכותו של התובע קשורה ל Conversion Disorder ושיעורה 50% לפי סעיף 34 ה' לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז - 1956.

פרופ' גרינהאוס העריך כי הנכות תקפה 6 שנים מיום התאונה וכי בתום תקופה זו יש להעריך את נכותו מחדש.

ביום 27/03/2006 נחקר פרופ' גרינהאוס על ידי הצדדים. לפני החקירה ובמהלכה הוא צפה בקלטות וידאו (מוצג נ/5) מחתונת אחיו של התובע, בה השתתף התובע, ובהן הוא נראה כשהוא מחייך ורוקד בעזרת הקביים או בעזרת חבריו. לאחר הצפייה בקלטת אישר פרופ' גרינהאוס כי הפגיעה התפקודית קלה יותר מזאת שראה במהלך בדיקת התובע (שורות 12-14 בעמוד 30 לפרטיכל הדיון מיום 27/03/2006). יחד עם זאת עמד פרופ' גרינהאוס על כך שהפגיעה עודנה קיימת: