פסק-דין בתיק א 38710/05

בפני תביעת שיבוב בגין נזקי  רכוש שנגרמו עקב זרימת מי ביוב.

בתאריך 20.11.04  במוצאי שבת קיבל מר שלמה כרמי (להלן: "כרמי") ,מנהל תחזוקה בחברת נכסי ככר אלברט בע"מ, אשר היתה הבעלים והמחזיקה הבלעדית במבנה אשר ברחוב מונטיפיורי 48 בתל-אביב , שיחת טלפון מהשומר במקום לפיה קומת המרתף במבנה הוצפה במי ביוב. כרמי הגיע מביתו שברמת גן למקום בתוך 15-20 דקות פתח את קומת המרתף וגילה כי קומת המרתף הוצפה במי ביוב. עפ"י תאור כרמי את המקום הרי שבמבנה קיימת קומה תת קרקעית אשר שימשה כחדר תקשורת ומחשבים ובסמוך למבנה קיימת בריכת תקשורת תת קרקעית השייכת לחברת בזק באמצעותה מועברים צינורות ובהם כבלי תקשורת לקומת המרתף. ממשיך ומציין הוא כי בסמוך לבריכת תקשורת קיימים בורות ביוב השייכים לעירית תל-אביב, הנתבעת. בהגיעו למקום הוא הבחין כי מי ביוב חדרו לקומת המרתף ובריכת התקשורת. כרמי יצר קשר הן עם המוקד העירוני והן עם אינסטלטור בשם ויקטור מסיקה (להלן: "מסיקה") עימו הוא נהג לעבוד. נציגי עיריה לא הגיעו למקום למרות הפניות בטענה כי הענין בטיפול. עד להגעתו של מסיקה למקום כרמי בעצמו עלה לרחוב פתח את בור הביוב של העיריה הממוקם ליד המבנה ונוכח כי הבור מוצף במי ביוב.הוא פתח בורות נוספים עד שמצא את הבור שאינו מוצף במים ונוכח לדעת כי בתעלה המוליכה לבור הזה קיימת סתימה. אף מסיקה שהגיע למקום ביצע את אותן הפעולות והראה לכרמי שהסתימה נמצאת בהמשך של אחד הבורות ולכן הוא שיחרר את אותה סתימה ומאותו רגע הפסיקו המים לחדור אל תוך חדר המרתף.

כל העובדות הנ"ל עלו מתצהירי עדי התובעת שלא נסתרו ומחקירת אותם עדים בחקירה הנגדית.

טוענת ב"כ הנתבעת כי התובעת לא שללה את האפשרות שההצפה מקורה בצנרת הפרטית של הבנין שכן זו לא נבדקה ע"י מי מטעם התובעת ו/או בית העסק ועל כן בהתאם לע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתיתיהו ואח' חזקה היא שמקור ההצפה באותה צנרת פרטית של המבנה. אין בידי לקבל טענה זו. ראשית, פסק הדין הנ"ל עוסק באי הבאת עד רלבנטי לעדות, בעל הדין בעצמו, שלו היה מעיד ניתן היה לצרף לעדותו את עדותו של העד שכן העיד וליצור מסכת עובדתית מהימנה. לא זה המצב שבפני. יתרה מזו, במישור העובדתי עלה מן העדויות כי אמנם הצנרת הפרטית של הבנין לא נבדקה באותו מועד אולם ניתן לומר בסבירות די גבוהה בהתחשב בנתונים שהתגלו לכרמי, מסיקה ואיתן פינטו שמאי במקצועו שהיה  במקום כי בדיקה זו מיותרת וכי המקור של הנזילה הוא ממערכת הביוב העירונית. פינטו העיד כי המים חדרו מהתקרה של חדר המחשבים. התקרה של חדר המחשבים גובלת עם מדרכה מצד צפון של אותו רחוב. הוא אף העיד כי אין שום צנרת באותה תקרה וקרקע שגובלת עם הכביש ששייכת למבוטחים. כרמי העיד כי יש בור ניקוז פרטי הנמצא במינוס 2 וזה יותר נמוך מקו הביוב של העיריה וכי ישנן משאבות שמוציאות את המים החוצה לבור הניקוז של העיריה הנמצא ברחוב בצלאל יפה בצד השני של הבנין וכל אותו זמן הן עבדו. באותה קומה בה אירע הנזק אין עוד חדר משרדים נוסף לחדר המחשבים אך מתחת יש חניון וחדר כושר ודבר לא קרה לחדר הכושר. כרמי העיד עוד כי כאשר פתח את התקרה המתפרקת בחדר המחשבים ראה מהיכן נכנסו המים והבין שזה  מהצינורות של בזק ואז פתחו גם את השוחה של בזק והתברר שהיא מוצפת במים. מסיקה העיד כי לא היה טעם לבדוק את בור הניקוז הפרטי כי הנזילה היא מהתקרה.

מנגד, הנתבעת לא טרחה להביא כל עדים רלבנטיים מטעמה , אלה שלטענתה היו במקום, כדי לנסות ולסתור את טענת התובעת בענין זה.

טוענת הנתבעת בסיכומיה כי היה על התובעת לצרף חוות דעת שתקשור בין הסתימה הנטענת במערכת העירונית לבין ההצפה הנטענת במרתף המבנה. אין בידי לקבל טענה זו. די בעובדות ובראיות שהוצגו בפני כדי להסיק על קיומו של הקשר הסיבתי שבין הסתימה להצפה. ממילא שאלת הקשר הסיבתי היא שאלה שעל בית המשפט ליתן דעתו עליה בין אם ניתנה חוות דעת ובין אם לאו.

מסקנת הדברים היא שהתובעת הוכיחה כי מקור ההצפה של חדר המחשבים שבבנין הוא בסתימה בצנרת הביוב העירונית. לאור מסקנה זו והנסיבות שפורטו לעיל סבור אני שזהו המקרה בו יש להפעיל את הכלל בדבר חילוף חובת הראיה הקבוע בסעיף 41 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) הקובע:

          " בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה כי לתובע לא היתה ידיעה או לא היתה לו יכולת לדעת מה היו למעשה הנסיבות שגרמו למקרה אשר הביא לידי הנזק, וכי הנזק נגרם על ידי נכס שלנתבע היתה שליטה מלאה עליו, ונראה לבית המשפט שאירוע המקרה שגרם לנזק מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע לא נקט זהירות סבירה מאשר עם המסקנה שהוא נקט זהירות סבירה  על הנתבע הראיה שלא היתה לגבי המקרה שהביא לידי הנזק התרשלות שיחוב עליה".

במועד קרות ההצפה לא היתה לתובעת הידיעה ולא יכולה היתה לדעת מה היו למעשה הנסיבות שהביאו להצפה. עסקינן במערכת ביוב שהיא בשליטה מלאה של הנתבעת. נזק ההצפה שאירע מתיישב בנסיבות הענין יותר עם המסקנה שהנתבעת לא נקטה בזהירות סבירה מאשר עם המסקנה שהיא נקטה בזהירות סבירה.

יפים לענין זה הדברים שנאמרו בת.א. 5978/03 (שלום פ"ת) הדר חברה לביטוח בע"מ נ' עירית ראשון לציון, לאמור:

" בע"א 73/86, שטרנברג נ' עיריית בני ברק, פד"י מג(3)343, 348-349, נאמר:

' במקרה דנן לעירייה ידיעה בלעדית על המתרחש במערכת הביוב שבעיר, משום שהיא שולטת בה, היא המתחזקת את המערכת והאחראית להפעלתה הסדירה, ולה נגישות בלעדית אליה. כלל זה, כקודמו, מעביר על שכם הנתבע את נטל הבאת הראיות, ועליו לעורר ספק בלב בית המשפט באשר לקיומו או לאי-קיומו של הדבר המצוי בתחום ידיעתו הייחודית (ראה:נ ד"נ 4/69 [1] הנ"ל, בעמ' 296 ; א' הרנון, דיני ראיות (הדפוס האקדמי, כרך א, תש"ל) 204 )...ו

המשיבה גם לא טענה, כי ישנם ליקויים, וכי אלה אינם ניתנים לתיקון במסגרת התקציבית ובאמצעים העומדים לרשותה (השווה:ו ע"א 343/74 [7], בעמ' 162­163 ) . היא גם לא הצביעה על דרכים אחרות, שיכול היה להיות בהן כדי למנוע נזק מן המשתמשים בדרך . ב

כאשר מדובר בשימוש שוטף ורגיל במערכת הביוב על-ידי התושבים, אין לה לעירייה להלין אלא על עצמה בגין סתימת המערכת. העירייה היא האחראית, מכוח החוק, לתיפעולה, שמישותה ותקינותה של מערכת הביוב שבתחום שיפוטה, כמו גם לשמירת ניקיונם ועבירותם של הרחובות אשר בתחום זה '.ו

ברוח דברים אלו יש לקבוע שגם במקרה דנן נטל הבאת הראיות עבר לכתפיה של הנתבעת. המדובר בהצפה במערכת הביוב העירונית. לאחזקת מערכת זאת אחראית הנתבעת. עליה להביא ראיות לכך, שפעלה כנדרש בתחזוקת מערכת הביוב העירונית ובפתרון בעיית הסתימה שגרמה להצפה, ולא התרשלה במשימה זו".נ

גם הוראת סעיף 38 לפקודת הנזיקין ישימה לעניננו. סעיף זה קובע: