פסק-דין בתיק א 38637/05

 זוהי תביעה  לשיבוב הסכום אותו שילמה התובעת , חברת ביטוח , במסגרת חבותה בפוליסה לביטוח רכב מקיף, למבוטחה   , בעקבות אירוע של תאונת דרכים בה נגרם לרכב המבוטח נזק , בתאונת דרכים בה היתה מעורבת גם משאית נהוגה בידי הנתבע מספר 1 ומבוטחת בביטוח חבות כלפי צד ג' אצל הנתבעת 2 .

 על פי כתב התביעה התאונה אירעה ביום 20/7/04 במחלף עירון , כאשר הרכב המבוטח נוסע במסלול נסיעתו , הגיחה  המשאית של הנתבע 1 בחוסר זהירות ומבלי ששמה דעתה לרכב , סטתה למסלול נסיעת הרכב , פגעה בו והסבה לו נזקים רבים .

 הנתבעים דוחים  את טענותיה של התובעת וטוענים , בין היתר טוענים כי נהג המשאית לא הגיח משום מקום אלא נהג אותה בנתיבו בזהירות , וכי רכב מבוטח התובעת עקף אותה בעיקול שמלאה בכביש במהירות רבה תוך שהוא סוטה ימינה בין מחמת חוסר זהירות ובין בשל מהירותו המסחררת ובין עקב אובדן שילטה , לרבות השפעת הכוח הצנטראפוגלי על רכב מבוטח תובעת והתנגש רכב התובעת בדופן שמאל קדמית של רכב הנתבעים שהיה בנסיעה בנתיב שלו .

   לצורך הוכחת התביעה הגישה התובעת  את פוליסת הביטוח שהנפיקה לרכב המבוטח מטעמה , תעודות זיכוי בדבר התשלום למבוטח , הודעות מתיק המשטרה, תמונות הנזק , והעידה את הנהג מטעמה עד התביעה מר  ארבל מרדכי .

 הנתבעת  העידה מטעם הנתבעים  את הנתבע מספר 1 .

 לאחר ששמעתי את שני הנגהים, ובחנתי את תנאי התאונה , החלטתי להעדיף את גרסת הנתבע 1 על גרסתו של עד התביעה ולקבע כי התובעת לא הוכיחה את טענתה כי המשאית של הנתבע 1 היא זו שסטתה שמאלה וגרמה לתאונה .

   העולה מחומר הראיות הוא כי התאונה אירעה בצומת עירון,במקום בו מתחבר כביש מספר 6  (חוצה ישראל) עם כביש  65 , בנחל עירון ( וואדי עארה ) . מקום התאונה הינה עקומה שמאלית כאשר שני כלי הרכב של הנהגים נסעו באותו כיוון ממזרח למערב תוך פניה שמאלה לצורך התחלת הנסיעה על כביש מספר 6 . במקום שני נתיבי נסיעה ,עם מעקות משני  הצדדים של הכביש. ואין מחלוקת בין הצדדים כי לפני התאונה המשאית של הנתבע מספר 1 נסעה בנתיב הימני . עד התביעה אשר נסע באותו בוקר אל שדה התעופה , נסע בנתיב השמאלי , והחל לעבור ולחלוף משמאלה של המשאית. כאן מעיד עד התביעה כך -

" הייתי במסלול השמאלי , והייתי במהירות של 80-90  קמ"ש כאשר התחלתי לחלוף על פני המשאית , אני מבחין שהמשאית מתחילה לסטות לכיוון המסלול שלי , היה לי זמן מועט להגיב , אני מתחיל להאיץ , ובכל זאת המשאית פוגעת בי עם הפגוש הקדמי השמאלי שלה , ופוגע לי בצד ימין שלי ופוגע באיזור הגלגל האחורי , וסובב לי את הרכב עם החזית לתוך מעקה הבטיחות כאשר הרכב מעוך כולו בחזית ומסובב 180 מעלות , ונמצא 100 מטר אחרי המקום שהמשאית עמה ( צ.ל. עמדה ) .

   עד התביעה הכחיש כי סטה מהנתיב שלו . בחקירתו הנגדית , אישר עד זה כי הוא לא בלם כשראה שהמשאית סוטה לעברו אלא האיץ .

 על אודות מה שהתרחש , באותו זמן , מעיד נהג המשאית הנתבע מספר 1 -

" אני נוסע בצד ימין שלי עם המשאית , במסלול הימני , וכשהייתי בסיבוב ראיתי במראה רכב לבן שהיה במסלול השמאלי , והוא היה במהירות גדולה , על פי דבריו אחרי המכה הוא היה בדרך לשדה התעופה , הוא שפשף את הטמבון ופגע בגלגל הקדמי שמאלי והטמבון , הוא הוציא את הטמבון של המשאית שלי וכיפף אותו החוצה , הוא בא בסיבוב ומשך את הטמבון קדימה , והיתדרדר כ 200 מטר והוא נשאר לעמוד עם החזית נגד הכיוון , מכיוון שבאנו ".

   התאונה התרחשה בגלל שאחד משני הרכבים לא שמר עת נסיעה בתוך הנתיב שלו, סטה לעבר הרכב האחר, יצר מגע בין שני כלי הרכב , שכתוצאה ממנו סטתה הפרטית של  מבוטח התובעת ימינה , הסתובבה על צירה , גלשה למרחק  של 100 מטר לפי עד התביעה ו200 מטר לפי עד ההגנה ) ונעצרה כאשר חזיתה בכיוון הנגדי לכיוון נסיעתה המקורי.

 איזה רכב מהשניים סטה .

 בשאלה זו עומדת גרסתו של נהג התובעת מול גרסתו של הנתבע 1 .

 קיימות ראיות נסיבתיות הגורמות לי להעדיף את גרסתו של עד ההגנה הנתבע 1 על זו של עד התביעה .

א-      המדובר בעקומה שמאלה בכיוון נסיעת הרכבים. בנסיעת רכב בעקומה שמאלה כאשר הוא נוסע במהירות העולה על מהירות מסוימת, פועל עליו הכוח הצנטראפוגלי הדוחף אותו ימינה לכיוון החיצוני של העקומה . במקרה זה , כששני הרכבים נוסעים ונכנסים לעקומה שמאלה,  שניהם נדחפים החוצה - ימינה - אם הם נוסעים מעל למהירות מסוימת .

 לא התבררה המהירות אשר מעבר אליה בעקומה ספציפית זו , יפעל הכוח הצנטראפוגלי , אך ההנחה לא תשתנה כי הכוח פועל לכיוון חוץ העקומה ,

עד התביעה מאשר כי נסע במהירות של 80-90 , וכאשר הבחין במשאית , והרגיש שהיא מתקרבת אליו הוא אף האיץ מהירות , אך לא ציין לאיזה מהירות הגיע . עצם התרחשות התאונה בעקומה שמאלית, ובמהירות העולה על 90 , פועלת לרעת עד התביעה .

על מהירות נסיעתו של עד התביעה בעקומה ניתן ללמוד מן המרחק בו עצר המכונית שלו אחרי המגע עם המשאית, אשר הוא מעריכו ב 100 מטר ואילו עד ההגנה מעריכו ב200 מטר . דבר זה מצביע על מהירות גבוה ביותר .