פסק-דין בתיק א 38483/03

שיק שהוסב לטובת בנק בעסקת ניכיון, ולאחר מכן בוטל על ידי מושך השיק. האם הבנק זכאי לתשלום תמורתו? מהן ההגנות העומדות לרשות מושך השיק? אלה השאלות בהן נעסוק.

העובדות בקצרה

התובע הגיש לביצוע שיק ע"ס 49,500 ש"ח, שנמשך על בנק דיסקונט סניף נתניה,

 ומועד פרעונו 23.04.02 (להלן : "השיק" מוצג ). השיק נמשך על ידי הנתבעת  חב' ארגו פיתוח  וייצור בע"מ (להלן : "הנתבעת" ו"ארגו"),  והוסב לטובת התובע בעסקת ניכיון, על ידי מר נתן רוזנשטוק, שניהל חשבון אצל התובע (להלן: "מר רוזנשטוק").  

ניכיון השיק בוצע ביום 6.12.01 כשזמן פרעונו, כאמור לעיל, כ- 4 חודשים לאחר מכן.

השיק חולל מאחר שניתנה לגביו הוראת ביטול ע"י הנתבעת, לפני מועד פרעונו..

טענות  התובע

טוען התובע, כי הוא אוחז כשורה בשיק. השיק סוחר אליו במהלך העבודה הרגיל, לאחר שהנתבעת עצמה מחקה קודם לכן את מגבלת הסחרות וחתמה בצד המחיקה. לדברי התובע, מר  רוזנשטוק  היה רשאי לבצע ניכיון של  השיק, מאחר שלא הייתה כל מגבלת סחרות, ועל השיק עצמו לא הוספה כל התניה.

עוד טוען התובע, כי לא הייתה לו סיבה להניח שהשיק לא יפרע, ולא היתה לו יכולת לדעת מהי עסקת היסוד, אשר בגינה ניתן השיק לרוזנשטוק ע"י הנתבעת, ואם העסקה צלחה או כשלה. כראיה לכך, מצביע התובע על העובדה ששיק קודם על סך זהה, שמועד פרעונו אף הוא 24.3.02 נוכה ביום 6.12.01, הוצג לפרעון ותמורתו שולמה ע"י הנתבעת.

לבסוף טוען התובע, כי לא הייתה לו שום אינדיקציה על קשיים בהם היה שרוי, כביכול, מר רוזנשטוק, ולא היה ידוע לו דבר על מערכת היחסים  המיוחדת, ששררה בין הצדדים הקרובים לשטר.

לסיכום טוען התובע, כי קיבל את השיק בתום לב, כאשר הוא תקין על פניו ונתן בעדו ערך. לפיכך, הוא אוחז בשיק כשורה וזכאי לתשלום תמורתו מאת הנתבעת.

טענות הנתבעת

הנתבעת טוענת, כי אין היא חייבת בתשלום סכום  השיק, בשל הסיבות הבאות:

מסירה על תנאי וכשלון תמורה מלא - השקים נמסרו  למר רוזנשטוק על תנאי, כנגד עסקת ייזום והקמת מפעל בגרמניה, שלא יצאה לפועל. משנכשלה העסקה, אין הנתבעת חייבת בתשלום השיק, ואף היתה רשאית לבטלו.

חוסר תום לב - התובע ידע, כי חשבונו של רוזנשטוק מצוי בקשיים ונע בין "חשבון מוגבל" ל"חשבון בפיקוח". התובע אף ידע, או היה עליו לדעת, כי מצבה הפיננסי של הנתבעת רעוע, ולכן היה עליו להימנע מביצוע עסקת ניכיון בשיק, שתמורתו לא תשולם.

ביטול בהסכמה - לדברי הנתבעת, ביטול השיק בהסכמת  רוזנשטוק, עוד לפני הגיע מועד פרעונו, עקב כשלון עסקת היסוד. עובדה זו, המצטרפת לכך ששיק אחר של הנתבעת, אשר ז.פ. היה 3.4.02 הוחזר מסיבת נל"מ, היתה צריכה לשמש נורת אזהרה לתובע, בדבר העדר יכולת פרעון של הנתבעת.

טענות נוספות שנטענו ע"י הנתבעת, כגון הטענה כי רוזנשטוק חרג מההרשאה שניתנה לו, או הטענה, כי למרות שנמחקה את מגבלת הסחרות על גבי השיק המגבלה בעינה עומדת,  לאור הנוסח  המודפס  של  השיק בו נכתב  "שלמו  ל" - נזנחו בסיכומי ב"כ הנתבעת, ולכן אין מקום להתייחס אליהן עוד.

הדיון  המשפטי

נטל ההוכחה

מן המפורסמות היא, שמסירה על תנאי היא מסירה שכוונתה להקים חבות שטרית עתידית, המותנית בתנאי חיצוני מוקדם, כך שאם התנאי מתקיים - החבות השטרית קמה ואם לאו - היא פוקעת ועוברת מן העולם.

הלכה היא, כי הנטל להוכיח שמסירתו של שיק היתה מותנית בתנאי, שלא התקיים, מוטל על מושך השיק. כל זאת, לאור חזקת המסירה כדין, הקבועה בסעיף 20(ג) לפקודת השטרות, חזקת התמורה הקבועה בסעיף 29(א) לפקודה, וחזקת האחיזה כשורה, הקבועה בסעיף 29(ב) לפקודה.

מסירה על תנאי

גרסתה של הנתבעת נשענת על הסכם, שנעשה בינה לבין מר רוזנשטוק (ת/1), ועל תצהירו של מנהלה, מר משה הראל. בהסכם נכתב, כי "חברת ארגו פתוח וייצור בע"מ לא תשא בעלות או מחויבות לתשלומים או הוצאות כלשהם קודם לקבלת סיוע בפועל...היה אם יתבצע תשלום אזי יחשב כהלוואה ע"ח עמלות..." (סעיף 6).

הנתבעת גורסת, כי הוסכם שזכותו של מר רוזנשטוק לעשות שימוש בשיקים תקום רק אם יתקבל הסיוע בפועל, אולם התנאי האמור כלל לא התקיים, ולכן אין היא חבה בתשלום סכומם של השיקים, ואף הייתה זכאית להורות על ביטולם.

אינני יכולה לקבל את גרסתה של הנתבעת, כי השיקים נמסרו למר רוזנשטוק על תנאי, וזאת בהעדר התניה כלשהי על גבי השיק או אינדיקציה אחרת, למעט עדותו של מנהל הנתבעת עצמו. ההסכם ת/1, עליו נסמך מנהל הנתבעת בעדותו, הוא הסכם  הנושא תאריך 1.6.2001. לא נזכרים בו שיקים ספציפיים, ולא ניתן לקשור בינו לבין השיק נושא התביעה.