פסק-דין בתיק א 38438/05

הרקע

מדובר בתביעתו של מלייב סלומון (להלן - התובע), הבעלים של כלי רכב מסוג שברולט קווליר, שניזוק, על פי הטענה, ביום 23.9.04, בתאונת דרכים שארעה בצומת סמוך לאור יהודה, עת נהג בו עזריה יגודייב (להלן - הנהג). לטענת התובע והנהג, השברולט נפגעה כאשר כלי רכב אחר, מסוג פיאט אונו, נהוג בידי יצחק בן דוד, התעלם מרמזור אדום ונכנס לצומת הנ"ל, ופגע בשברולט. הרכב הפוגע היה מבוטח בידי הנתבעת, כלל חברה לביטוח בע"מ (להלן - הנתבעת). יצחק בן דוד (להלן - בן דוד או המבוטח) הודה באחריותו לתאונה, גם - לטענת הנהג - במקום הארוע, וגם באזני הנתבעת, אלא שהנתבעת חושדת במבוטח ובתובע, שמדובר בארוע מבויים, והתביעה הינה קנוניה בין התובע או הנהג, למבוטח, במטרה להוציא כספים במרמה מהנתבעת, ולכן סרבה לשלם את הפיצוי הנתבע לתובע.

מלכתחילה, הוגשה התביעה נגד בן דוד ונגד כלל, אלא שכאשר נוכח התובע, שהוא לא מצליח לאתר את בן דוד ולמסור לו את כתב התביעה, ביקש למחקו מכתב התביעה ולהמשיך בתביעתו כנגד כלל בלבד. כלל טענה בכתב ההגנה שהגישה בשמה בלבד, כי בן דוד אינו משתף עימה פעולה ולכן אינה מייצגת אותו. התובע טענה שמשמסר בן דוד הודעה למבטחתו, לפיה הודה באחריותו לתאונה, לא ניתן לדבר על אי שיתוף פעולה, וקיימת יריבות ישירה בינו לבין המבטחת, בהתאם לסעיף 68 ל חוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981, אלא שאז ביקשה הנתבעת להוסיף לכתב הגנתה סעיף בדבר טענת ביום התאונה. התיקון הותר (בכפוף לתשלום הוצאות), בהחלטתי מיום 26.1.06, והוגש כתב הגנה מתוקן, אלא שאז התברר שבכתב ההגנה המתוקן הוספה טענה נוספת, שלגביה לא נתבקשה רשות, לפיה לא היתה לבן דוד פוליסה בתוקף במועד התאונה, ובן דוד מנסה להחיל את הביטוח רטרואקטיבית. התובע התנגד לתיקון נוסף זה וקיבלתי את התנגדותו, מהנימוקים המופיעים בהחלטתי מיום 18.10.06. על החלטתי זו הוגשה בר"ע, שבסופה הסכימו הצדדים להשארת הסעיף הנוסף בכתב ההגנה המתוקן, בכפוף לתשלום הוצאות נוספות. עוד יצויין, כי ביום 16.2.06, עם הגשת כתב ההגנה המתוקן, ביקשה הנתבעת רשות לשלוח הודעת צד ג לבן דוד, והרשות ניתנה ביום 26.2.06. למרות האמור, לא הוגשה הודעת צד ג. בדיון ביום 7.6.07 ביקשה הנתבעת למחוק את ההודעה, ככל שקיימת.

טענות התובע

כל שעל התובע לעשות הינו להוכיח את קרות הארוע ואת נזקיו. משהודיע מבוטח הנתבעת למבטחתו שהוא אחראי לתאונה, קמה לה החובה לשלם לצד ג את נזקיו, דבר שלא עשתה. הנתבעת מעולם לא הוציאה מכתב, שבו דחתה את תביעת התובע לשלם לו את נזקיו. לפי הנחיות המפקח על הביטוח, מבטח אינו יכול להעלות כל טענה שלא הועלתה במכתב הדחיה. לפיכך, לא יכלה הנתבעת להעלות כל טענה שהיא. בכתב הגנתה הראשון טענה הנתבעת לאי שיתוף פעולה של בן דוד. אלא שלאחר קבלת הודעתו של בן דוד, ובה הודאתו באחריותו, טענה זו אינה יכולה לעמוד. אז ביקשה הנתבעת להוסיף את טענת המרמה, אך - לטענת התובע - זו לא הוכחה, והנתבעת אף העלתה טענה נוספת, לפיה הפוליסה לא היתה בתוקף. הוספת טענה שניה זו לא הותרה, אך הנתבעת "נלחמה" על הוספתה, תוך הגשת בר"ע, ובסופו של יום מתברר שאין לה ידיים ורגליים. בנוסף, הנתבעת - שהותר לה, לבקשתה ולאור טענותיה בענין המרמה, להגיש הודעת צד ג נגד בן דוד, ויתרה על כך.

לטענת התובע, התביעה מתבססת על כתב התביעה ותצהירו של התובע אודות מקרה התאונה, נסיבותיו ונזקי התובע. משויתרה הנתבעת על עדותו של התובע וחקירתו הנגדית, עומד תצהיר התובע במלואו, והוא לא נסתר. לכך יש להוסיף את עדותו של הנהג, שסיפר על התאונה, וגם דבריו לא נסתרו.

הנתבעת מתבססת על דוח חוקר, המעלה שאלות והשערות שלא נמצא להן כל בסיס. הן בן דוד והן הנהג הסכימו להבדק בפוליגרף וחתמו על הסכם מחייב. למרות זאת - הנתבעת לא שלחה מי מהם להבדק. לטענת חוקר מטעם הנתבעת, הוא לא הצליח לאתר את בן דוד, כדי לתאם לו בדיקה, אך לגבי ענין זה הוצגה רק תרשומת של מזכירה, שנושאת תאריך 27.9.05 (שנה לאחר הארוע) - סומנה ת/7 - ממנה עולה שנעשה נסיון כלשהו לאתרו, וזוהי לא הוכחה לכך שלא ניתן היה לאתר את בן דוד. לגבי הנהג - אפילו פניה לא נעשתה אליו, ואין מחלוקת, שאותו לא היה קושי לאתר. המנעות זו משליחתם של בן דוד והנהג לבדיקה, למרות שהסכימו לכך, צריכה - כך טוען התובע - להזקף לחובת הנתבעת.

עוד מציין התובע, כי לא נמצאה כל עדות להיכרות בין הנהג או התובע, לבין בן דוד, והקשר היחיד שנמצא, הינו מאוחר לתאונה: השברולט נגררה למוסך, שאביו של בן דוד עובד בו כפחח. הנהג סיפר, כי במועד התאונה (או סמוך לאחר מכן) אמר לו בן דוד "שיש להם מוסך" וש"אין לי מה לדאוג, כי הוא יסדר את האוטו והכל יהיה בסדר ( פרוטוקול דיון מיום 7.6.07, עמוד 9, שורות 27-28). מציינת ב"כ התובע, כי התובע הוא שהחליט לאן יגרר הרכב לאחר התאונה, ולא הנהג, ומכל מקום - אך טבעי שכאשר אחד המעורבים בתאונה, שהודה באשמתו, קשור לאדם שיש לו מוסך (או שעובד במוסך) - יציע שירותיו לצורך ביצוע התיקון.

ב"כ התובע מציינת עוד, שדווקא העובדה שהנהג, בעדותו בבית המשפט, לא זכר פרטים מרכזיים לגבי התאונה, כגון צבע הרכב שפגע בו וסוגו, מצביעה על חוסר סבירות גרסת הנתבעת לגבי ביום: אם שניים מחליטים לקשור קשר ולסחוט כספים מחברת הביטוח על ידי המצאת תאונה שלא היתה, הדעת נותנת שדווקא פרטים שכאלה יתואמו בין הצדדים כדבעי.

סיכומו של דבר, טוען התובע: התאונה הוכחה, וטענת הנתבעת לגבי ביום - לא הוכחה, ולכן יש לקבל את התביעה.

טענות הנתבעת

עדותו של עד התביעה - הנהג - היתה לא אמינה, משום שגרסתו השתנתה במספר נקודות:

           לחוקר הנתבעת סיפר שביקש מבן דודו להזמין לו גרר, לאחר התאונה, ואילו בבית המשפט סיפר שבן דוד הוא שהזמין עבורו את הגרר;

           בטופס ההודעה לחברת הביטוח ( ת/2) לא סיפר שרכבו נהדף על עמוד שהיה בצומת, אך סיפר עובדה זו הן לחוקר הנתבעת והן בבית המשפט;

           בטופס ההודעה ( ת/2) סיפר שבן דוד ביקש לבצע פניית פרסה, ואז ארעה התאונה. בעדותו בבית המשפט לא הוזכר כלל ענין פניית הפרסה;

בנוסף לסתירות הנ"ל, גרסת הנהג לקתה באי סבירות במספר נקודות:

           לטענתו כריות האויר ברכב לא נפתחו, אף שהמכה היתה חזקה מאד;

           לטענתו היו מספר עוברים ושבים שהתאספו לאחר הארוע, אך הוא לא הביא פרטים של איש מהם;

           הנהג העיד בפני החוקר מטעם המבטחת, כי קנה את הרכב מתחת למחיר המחירון בשל נזקי פחחות שהיו ברכב, אך לא יכול היה להציג קבלות תיקון וציין שתיקן את הרכב אצל ערבים, שלא נתנו לו קבלות;

           לחוקר אמר הנהג, כי אף שהרכב רשום על שם התובע, מי שנוהג בו בדרך כלל זה הוא עצמו. עובדה זו לא הוזכרה על ידי הנהג בעדותו בבית המשפט, ולאורה - הטענה כי רק התובע החליט לאן נגרר הרכב - אינה נכונה.

           למרות שסיפר כי החליף פרטים עם בן דוד, לא ידע הנהג לומר מה היה סוג הרכב שפגע בו או מה היה צבעו;