פסק-דין בתיק א 38175/03

תביעה בעילה של הפרת חוק איסור לשון הרע תשכ"ה - 1965 (להלן: "החוק" או "חוק איסור לשון הרע").

העובדות בתמצית:

1.         התובע הינו בנו של מפקד הפלמ"ח האלוף יצחק שדה ז"ל (להלן: "אלוף שדה") ומתגורר ברחוב זכרון קדושים 3 יפו תל אביב (להלן: "הבית"), מקום בו התגורר האלוף שדה בשלוש שנותיו האחרונות, היינו משנת 1949 ועד ליום מותו בשנת 1952.

2.         הבית היה בית נטוש בו התיישב אלוף שדה, הוא ממוקם על מצוק הכורכר המשתפל לשפת הים ואליו צמודה גינה המשתרעת עד שפת המצוק (להלן: "הגינה"). שטח החלקה כולה (הבית והגינה) (להלן: "החלקה") כדונם אחד, היא ממוקמת בין רחוב זכרון קדושים מדרום לבין רחוב יטבת מצפון, על פני חלקות 38 (להלן : "חלקה 38") וחלק מחלקות 2, 39 ו- 40 בגוש 7115.

3.         הנתבעים הינם שכניו של התובע.

4.         בגדר מאבקם של תושבי השכונה, בכללם התובע והנתבעים, לשמירת הסביבה החופית, הגנת המשאבים הטבעיים ושימורם לטובת הציבור כולו, שלחו הנתבעים מספר מכתבים למספר רשויות שלטוניות, כפי שיפורט להלן, בהם הם מוחים על כך שהתובע השתלט על שטח המוגדר בחוק כחוף ים, גידר וחסם אותו  באופן שאינו מאפשר לציבור מעבר חופשי בו.

להלן קטעי המכתבים נשוא התביעה ויובהר כבר כעת כי לחלק מהמכתבים, שאליהם מתייחס כתב התביעה ותצהיר עדותו הראשית של התובע, אין התייחסות בסיכומיו ועל כן יש לקבוע כי טענת לשון הרע לגביהם - נזנחה.

א.         מכתבם של הנתבעים מיום 22.7.01 הממוען למנהל מחוז תל אביב במנהל מקרקעי ישראל, יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובנייה, יו"ר ועדת הביקורות בעיריית תל אביב, מנכ"ל העירייה ואגודת אדם טבע ודין (נספח ט"ז לתצהיר התובע):

"...במהלך שנות השישים והשבעים לערך ובמשך כשלושים שנה לאחר מותו של יצחק שדה שטח הגן הנדון היה שטח פתוח ולא היה בו כל זכר לגן. עובדות אלה עומדות בסתירה לטענות יורם שדה לפיהן כל השטח נמסר לאביו יצחק שדה אשר הקים בו את הגן במו ידיו."

(הדגשה במקור ש.א.)

ב.         מכתבו של נתבע 1, מר שמעון לב (להלן: "לב") (ללא תאריך) למנהל מחוז תל אביב במנהל מקרקעי ישראל (נספח ט' לתצהיר התובע):

"... כמו כן הם (משפחת שדה, ש.א.) הם מגדלים שיחים עבותים וחוסמים את הנוף לים לשכנים במיוחד לדיירי זכרון קדושים 6 ו- 8 בטענה שזהו היה הגן של יצחק שדה אף שיש לשכנים תמונות ועדויות שהמצב בעבר לא היה כך. קשה להשתחרר מהרושם החזק שנתמך על ידי הרבה סימנים בשטח, שיורם שדה וזיווה יריב מנצלים בצורה צינית את המורשת וזכרו של יצחק שדה על מנת להשתלט על השטח המדובר ובנוסף גורמים הרבה עגמת נפש שגובל בטרור לדיירי הרחוב בכך שהם מסתירים את הנוף לים..."

ג.          מכתב לב מיום 7.5.01 (נספח י' לתצהיר התובע) הממוען לראש עיריית תל אביב,מבקר המדינה, מנהל מנהל מקרקעי ישראל, היועץ המשפטי של עיריית תל אביב, יו"ר הוועדה לתכנון ובנייה, שר התשתיות, מנהל מנהל התכנון במשרד הפנים, פרקליטות מחוז תל אביב, פרקליטות המדינה וכן העתקים לחברה להגנת הטבע, עמותת אדם טבע  ודין התנועה לאיכות השלטון, עיתון גלובס ועיתון העיר:

"בימים אלה עומדת להיחתם עסקה בין מנהל מקרקעי ישראל לבין מר יורם שדה בענין חכירת השטח ממערב לביתו...

בידוע לתושבי הסביבה ולחתום מטה שמדובר בפלישה גסה לשטח ציבורי שמעולם לא הועברו זכויות ליצחק וליורם שדה, אלא נעשה שימוש ציני בזכרו של יורם שדה על מנת לקבל זכויות בשטח על חשבון הציבור שלא כדין... גן הזכרון ליצחק שדה מעולם לא הוכרז וגם אם היה מוכרז ככזה היה אמור להינתן לגוף ציבורי ובוודאי לא לאדם פרטי שלמעשה פלש לשטח שלא כדין והינו בעל  אינטרס פרטי נדלני להשבחת ערך ביתו... אני מרגיש נפגע מעצם השתלטות וגידור השטח בפועל מזה זמן רב. "

ד.         מכתב הנתבעים מיום 26.7.01 (נספח י"ז לתצהיר התובע) הממוען למנהל מחוז תל אביב במנהל מקרקעי ישראל, ראש עיריית תל אביב, סגן ראש העיר ויו"ר הוועדה לתכנון ובנייה, יו"ר וועדת הביקורת, חבר מועצת העיר מסיעת הירוקים, פרקליטת המדינה, פרקליט מחוז תל אביב, אגודת אדם טבע ודין, החברה להגנת הטבע ולשכת מבקר המדינה:

"תקופה ארוכה לאחר מותו של יצחק שדה הנאמדת בשלושים שנה בקירוב, השטח היה פתוח למעבר חופשי של הציבור. תושבי השכונה והסביבה היו נוהגים לבלות בשטח הנדון ולרדת לים בשביל גישה שהיה במקום..."

אלה הם קטעי המכתבים אליהם מתייחס התובע בסיכומיו, ועל כן תבחן השאלה האם יש באותם קטעים כדי להוות לשון הרע - ורק לגביהם. אמנם בסעיף 4 לסיכומים נטען כי קטעים אלה מהווים דוגמא "והדברים יפים גם לכל שאר הפרסומים" אולם הלכה היא כי בתביעה בעילה של הוצאת לשון הרע בית המשפט מתייחס ובוחן רק את המכתבים והקטעים אליהם הוא מופנה במסמך נשוא התביעה, כמובן תוך בחינת הקשרם של הדברים בגוף המסמך.

6.         התובע והנתבעים פעילים בעמותת "יפו יפת ימים" (להלן: "העמותה"), הנאבקת במגמת יבוש הים ובנייה בטווח של 100 מטר מחוף הים. במסגרת פעילות זו יזם התובע הגשת תביעה נגד עיריית תל אביב בקשר לבית שכניו, משפחת אבולעפיה, אשר על פי הטענה בנוי על קצה המצוק במרחק של כ- 20 מטר מקו חוף הים. באחת מישיבות העמותה, בה לא השתתף התובע, הועלתה השאלה האם נכון יהיה לתמוך בתביעה נגד העירייה בקשר לחלקה המוחזקת על ידי משפחת אבולעפיה מקום בו נטענות טענות דומות נגד התובע עצמו. לפיכך החליטה העמותה שלא לתמוך בתביעה שיזם התובע.