פסק-דין בתיק א 3814/02

מבוא

1.       התובעת ילידת 2.6.62 נפגעה ביום 24.1.01 בתאונת דרכים, בעקבותיה אושפזה  בבית החולים הלל יפה בחדרה  ולאחר מכן בבית החולים רמב"ם עד ליום 2.2.01.

2.       התובעת הגישה תביעה לפיצוי בגין נזקי הגוף שנגרמו לה באותה תאונה. אין מחלוקת בין הצדדים בשאלת החבות אלא רק בשאלת הנזק. עובר לתאונה עבדה התובעת כמטפלת במוסד לטפול בחוסים המופעל ע"י משרד העבודה והרווחה, היא חזרה לעבודתה ביום 15.11.01 ונפגעה בתאונת עבודה אחרת ביום 6.9.05 בגינה הפסיקה לעבוד.

3.       מטעם בית המשפט מונו שני מומחים לבדיקת נכותה הרפואית של התובעת:        פרופ' מלברגר בתחום השיניים פה ולסת ודר' צבי קירש בתחום הנפשי.

4.       התובעת חולקת על קביעת שני המומחים ולבקשתה נחקר פרופ' מלברגר על שתי חוות הדעת שמסר בעניינה. בנוסף העידו ונחקרו התובעת, בעלה מר מנחם אימנילוב ויו"ר הועד במקום העבודה הגב' ריקי חסון לאחר מכן סיכמו הצדדים טענותיהם בכתב.

השאלות  שבמחלוקת

5.       המחלוקת המרכזית הינה באשר לשיעור הנכות הרפואית (ועקב כך התפקודית), הנתבעת מאמצת את קביעות שני המומחים שמונו ע"י בית המשפט, 0% בתחום הנפשי ו-20% בתחום השיניים פה ולסת ביחד עם תשלום 20,400 ש"ח לטיפולי שיקום הפה. התובעת סבורה כי יש לקבוע כי נותרה לה נכות נפשית בשיעור של 10% וכי יש לפסוק לה סכום גבוה יותר מהסכום שקבע המומחה בגין הטיפולים הצפויים.

6.       הצדדים לא חולקים על גובה שכרה של התובעת אשר צריך להוות הבסיס לחישוב, שכר נטו משוערך להיום שיש לחשבו לפי שכרה של התובעת- 8,526 ש"ח ברוטו, שכר זה עומד על סכום של 7,400 ש"ח (במעוגל).

7.       בשל הבדלי הגישות בין הצדדים באשר לנכות הרפואית, הם מגיעים למסקנות שונות באשר לנכות התפקודית ולגובה ההפסדים בהתאם. גורם נוסף המביא לתוצאות השונות אליהם מגיעים הצדדים הינה ההתחשבות או אי ההתחשבות בתאונת העבודה שארעה ביום 6.9.05. את תוצאותיה לא לוקח ב"כ התובעת במסגרת חישוביו בעוד שהנתבעת מפסיקה את חישובי ההפסדים באותו מועד שכן לטענתה התובעת תקבל פיצוי מתאים מאותו יום לו תתבע את נזקיה בגין אותה תאונה מאוחרת.

8.       בולטים בתחשיבי שני  הצדדים הפערים באשר להפסדי שכר בעבר, 233,271 ש"ח אל מול 31,900 ש"ח ואובדן כושר השתכרות בעתיד 285,000 ש"ח אל מול 20,000 ש"ח וכן בענין עזרת צד ג' 100,000 ש"ח כטענת התובעת מול 0 כטענת הנתבעת.

9.       אין מחלוקת כי יש לנכות מהפיצוי את הסכומים בגין התשלומים התכופים שקבלה התובעת ששיעורם הכולל ברוטו נכון להיום עומד על 45,901 ש"ח ברוטו.

דיון

הנכות הרפואית בתחום  רפואת השיניים-פה ולסת וסכום הפיצוי בגין שיקום הפה

10.   בעקבות התאונה נלקחה התובעת לבית החולים הלל יפה ושם אובחן שבר עם תזוזה בלסת התחתונה, אבחון שחייב העברתה לבית החולים רמב"ם.

11.   במהלך הפגיעה נעקרו 3 שיניים במהלך קיבוע השבר, נעקרו שלוש שיניים נוספות עם קטע עצם, לשם שיקום הפה הושתלה עצם ו-4 שתלים.

12.   בנוסף לחסר של 6 שיניים, בין הסנטר לבין השפה נותרה לתובעת צלקת המתמשכת לתוך הלחי באורך של 4 ס"מ.

13.   פרופ' מלברגר מונה כמומחה מטעם בית המשפט לבדיקת הפגיעות שנפגעה התובעת בשיניה ובפיה.

14.   ביום 17.3.03 בדק המומחה את התובעת והגיע למסקנה כי בשל אובדן 6 שיניים לתובעת נכות בשיעור של 1.5%, בגין הצלקת באורך 4 ס"מ הנראית היטב העריך המומחה את שיעור הנכות ב-10% ובגין חוסר תחושה בסנטר ובחלק מלחי ימין 10% נוספים ובסה"כ 20.21% נכות לצמיתות, (חוות דעתו סומנה במ/1).

15.   ביום 18.4.05 נבדקה שוב התובעת והמומחה התייחס הן להצעת המחיר שהוצגה בפניו והן לשאלת מגבלת פתיחת הפה, (במ/2).