פסק-דין בתיק א 37880/04

1.         מבוא

מונחת לפני תביעתה של התובעת, גב' מיכל רבט (להלן:- " התובעת"), אשר הינה בעלת עסק לממכר מוצרי טכסטיל לבית. עניינה של תביעה זו הינו עסקת יבוא של סחורת-טכסטיל, אשר יובאה מהודו ולא עלתה יפה וגררה חיובים שונים בעקבותיה (להלן:- " העסקה", או " עסקת הייבוא", בהתאם לצורך).

האם בסיפור על בדים עסקינן, או שמא בסיפור בדים?

אסקור תחילה את טענות הצדדים.

2.         טענות התובעת

התובעת  הגישה  תביעתה  כנגד  הנתבע, מר משה גרוס (להלן:- " הנתבע"), אשר לטענתה (בסעיף 3.א. לכתב-התביעה ובסעיף 3.ב. לתצהירה), פנה אליה בחודש מרץ בשנת 1996, והציע לה שתשווק בארץ סחורה שייבא מהודו ובתמורה תשלם את הסך של כ- 17,000 $ לחברה המתווכת בעסקת היבוא וכן תשא בהוצאות היבוא - בעוד שהרווח ממכירת הסחורה יוותר בידיה.

לטענת התובעת (בסעיף 3.ג. לתצהיר עדותה הראשית), עובר לחתימת העסקה, הוזמנה היא לתצוגה של הנתבע בארץ ואף פגשה בו בתערוכה בגרמניה, התרשמה ממוצריו המיובאים ואף ניהלה עימו מו"מ לייבוא בדים נוספים.

בהמשך, כך לטענת התובעת (בסעיף 18 לתצהירה), הוסכם, כי עסקת הייבוא תכלול מוצרי-טכסטיל שונים, התואמים לדוגמאות ולבדים עליהם תחליט התובעת, שאכן בחרה דוגמאות כאמור, אותם שלחה ליצרן ההודי, אשר השיב לה דוגמאות בדים, המיועדים לייבוא בעסקה, והיא אשרה אותם, לאחר שערכה להם בדיקות איכות ועמידות שונות.

בהמשך, פתחה התובעת בבנק מכתב-אשראי ושילמה באמצעותו סך של 9,000 $ (ראה נספח ו' לתצהירה).

למרבה הצער, המוצרים אשר יובאו בעסקה ואשר את רובם שחררה התובעת בעצמה מן המכס (סעיף 30 לתצהירה), לא תאמו, כך לשיטת התובעת, את המוסכם מראש ונתגלו בהם ליקויים ופגמים שונים ומהותיים, ולרבות - חורים בבדים, ירידת צבע, ליקויים באריזת המוצרים  וגימורים,  השונים מהמוסכם.  בנוסף, הסחורה  הגיעה  בחסר (ראה סעיפים 19 ו- 21 לתצהירה וכן בסעיפים 6, 28 ו-36-37 לסיכומיה בכתב). לחיזוק טענה זו צירפה התובעת בדיקת מעבדה, שבוצעה בבי"ס שנקר ביום 8.3.04 (נספח ח1 לתצהיר עדותה הראשית).

בעקבות האמור לעיל ביקשה התובעת להשיב את הסחורה ליצרן ההודי, אך הנתבע הבהיר לה, כי מאחר שמדובר בהליך מורכב, העלול להימשך תקופה ממושכת, מוטב, כי תנסה למכור את הסחורה כמיטב יכולתה, ואת היתרה ייטול מידיה (סעיף 20 א. לתצהיר התובעת וסעיף 8 לסיכומיה).

התובעת הצליחה למכור חלק מן הסחורה והיתרה לא נמכרה ו/או הושבה אליה מן החנויות.

במרץ 1998  הגיע  הנתבע למקום עסקה של התובעת ונטל ממנה את יתרת הסחורה עבור רשת ה-"קו-אופ", תוך שהוא רושם אותה בתעודות משלוח של חברת "אקוטקס" (ראה סעיפים 22 ב' ו- ג' לתצהיר).

לטענת התובעת, הנתבע שיווק את הסחורה במלואה ונטל לעצמו את כל הרווחים, מבלי שהשיב לה את הכספים ששולמו לו בגינה.

מעבר לכך נגרמו לתובעת, לשיטתה, נזקים בגין אבדן רווח צפוי וזאת על-בסיס חוות-דעת רואה החשבון שלה (נספח טו' לתצהירה).

לפיכך, תובעת התובעת מן הנתבע את נזקיה בעקבות העסקה בגין עילות שונות, ולרבות -מרמה, הונאה, עשיית עושר ולא במשפט והפרת חוזה, כדלקמן:

א.         הסך של 41,220 ש"ח השווה ערך ל- 9,000 $, ששולמו על-ידה לנתבע עבור חלק מהסחורה.

ב.         הסך של 21,984 ש"ח השווה ערך ל-  4,800 $, ששולמו על ידה בגין הוצאות היבוא.

ג.          הסך של 174,194ש"ח השווה ערך ל- 26,000 $ בגין אבדן רווח צפוי, אשר הופחתו בסיכומיה ל-13,800$, השווה ערך ל-  58,650 ש"ח.

ובסה"כ - 152,307 ש"ח.

3.         טענות הנתבע