פסק-דין בתיק א 37714/04

פרוטוקול ביהמ"ש משקף את ההסכמה הדיונית אליה הגיעו הצדדים ולפיה יוכרע הסכסוך בתיק על פי טיעוני הצדדים, לאחר שמיעה חלקית של הראיות.

ברקע הסכסוך תביעה לליקויי בנייה בסך של כ- 156,000 ש"ח שהוגשה במאי 2004 ביחס לקוטג' בנתניה (להלן: "הבית") שנרכש ע"י התובעת מאת הנתבעות על פי הסכם מיום   29.5.97 (להלן: "ההסכם").

נוכח אופיו המקצועי המובהק של הסכסוך מונה המהנדס רונן שטרנברג כמומחה מטעם ביהמ"ש (להלן: "המומחה") על מנת שיחווה דעתו בנושא שבמחלוקת. האחרון זיהה בחוות דעתו הראשונה שהוגשה ביום 25.11.04 קיומם של ליקויים בהיקף כולל של כ-26,000 ש"ח, כולל פיקוח הנדסי לא כולל מע"מ וללא צורך בפינוי התובעים.

בהסכמת הצדדים בוצע מהלך של תיקון הליקויים בבית ע"י הנתבעות ולאחר ביצועם עודכנה חוות דעתו של המומחה כשממצאיה לאחר התיקון משקפים תיקון כל הליקויים למעט היקף מצומצם של פגמים לתיקון בעלות של כ- 4,700 ש"ח ללא רכיבי המע"מ והפיקוח.

דא עקא, שממצאיו של המומחה הן בחוות הדעת הראשונה והן בזו המעודכנת אינם מקובלים על התובעים. אלה, משיגים באופן חריף ביותר על מסקנותיו של המומחה ובשל עמדתם זו התקיימה חקירתו של המומחה ואף נשמעה עדותו של התובע 2, לפחות בחלקה.

הסתייגויותיהם של התובעים משקפות אי הסכמה ביחס לממצאים מקצועיים מובהקים כמו: תקינותם של ארונות המטבח, תקינותו של ארון החשמל, איכות הצביעה, טיב האיטום ורמת הגימור. חלקן הניכר של טענות התובעים מתייחס לאופן בו בוצעו התיקונים בפיקוחו של בימ"ש ובמובן זה של הדברים נכשל מהלך התיקונים שנועד להביא לפתרון הסכסוך.

כנגד המומחה התנהלה חקירה נגדית קשה וממצה שנועדה לערער את ממצאיו ואולם בתומה יש לקבוע, כי שיקוליו ומסקנותיו של המומחה לא נפגמו כמלוא הנימה.

המומחה הותיר בעיני ביהמ"ש רושם מקצועי ומהימן לעילא ולעילא ולא קיים כל נימוק שהוא המצדיק את המרת מסקנותיו ושיקוליו בדעתם של התובעים או מומחיהם אשר מן הסתם מונחים במטרתם להצגת הנתונים בדרך הנוחה להם.

הפסיקה קובעת באופן חד משמעי, כי ביהמ"ש לא יטה לדחות ממצאיו של איש מקצוע שמונה על ידו אלא במקרים חריגים, ראה לעניין זה ע.א. 293/88 חברת ניימן.

הואיל וכך יש לקבל את חוות דעתו של מומחה ביהמ"ש ולדחות את כל הסתייגויות התובעים למעט זו הנוגעת להתקנת הוונטה בדרך ולפיה יתווסף הסך של 700 ש"ח לחוות דעתו של המומחה.

בא כוח התובעים עתר לחיובן של הנתבעות בפיצוי בגין עגמת נפש והעמיד תביעה זו על סך של 50,000 ש"ח. לאחר שעיינתי בשנית בכל הנתונים הנוגעים לליקויים שנתגלו מצאתי הפרזה רבה בדרישה זו ואין לי להעמיד את הפיצוי ברכיב זה אלא על הסך של 3,000 ש"ח.

סוף דבר

התביעה התקבלה בחלקה.

הנתבעות  תישאנה ביחד ולחוד כלפי התובעים בחיובים כמפורט:

א.                  סך של 4,700 ש"ח (עלות ליקויים) בצירוף הפרשי הצמדה מיום 17/3/06 ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל, ובצירוף מע"מ כדין.

ב.                  סך של 500 ש"ח (פיקוח הנדסי) בצירוף הפרשי הצמדה מיום 17/3/06 ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל, ובצירוף מע"מ כדין.

ג.                   סך של 700 ש"ח (עלות וונטה) בצירוף הפרשי הצמדה מיום 17/3/06 ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל, ובצירוף מע"מ כדין.

ד.                  סך של 3,000 ש"ח (עוגמת נפש) בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד לתשלום בפועל.

אשר להוצאות- התובעים ניהלו הליך קשה ודקדקני שראשיתו בתביעה בסכום ניכר שהתבררה כמופרזת ביותר בהתחשב בכך מצאתי שלא לזכותם בכל פיצוי בגין הוצאותיהם.