פסק-דין בתיק א 37709/03

בפני תביעה על סך של 22,439 ש"ח, בגין חוב לפי ערבות, אשר הוגשה בסדר דין מהיר.

התובעת הינה חברה בע"מ העוסקת, בין היתר, בשיווק מוצרי קוסמטיקה.

עד לשנת 99 לא היתה התובעת מאוגדת כחברה והעסק התנהל על שם "חורי פרץ". טוענת התובעת כי ביום 05/03/97 חתמה הנתבעת 1 ("הסלטיה בע"מ") עם התובעת על הסכם (להלן: "ההסכם") התקשרות לאספקת מוצרים וטובין שונים.

הנתבעת 1 הזמינה סחורה ובתמורה שילמה ע"י צ'קים שבחלקם היו שלה ובחלקם של הנתבעת 3 (המרכולית בשינקין בע"מ).

הנתבע 2 חתם באותו מעמד על ערבות אישית, בלתי מסוייגת, בלתי מותנית ובלתי חוזרת לטובת התובעת להבטחת תשלום כל חובותיהן של הנתבעות 1 ו 3.

הצ'קים לא כובדו לכן טוענת התובעת כי על הנתבעת 3 לשלם לה סך של 11,209 ש"ח שזהו סכום הצ'קים שניתנו לתובעת ולא כובדו, בנוסף דורשת כי הנתבעים 1ו 2 ישלמו לה סך של 22,439 ש"ח.

הנתבעת 1 ו-3 לא התגוננו, ולכן ההליך התנהל אך כנגד נתבע מס' 2 מר כוכב יהושע ( להלן: "הנתבע").

הנתבע טוען שדין התביעה להידחות על הסף מחמת השיהוי שנהגה התובעת שכן הגישה את התביעה לאחר כשש שנים. בנוסף הנתבע אינו ערב לחובות הנתבעת 1 וזאת משום שלא מצויין בכתב הערבות בעבור מי ניתנה לכן טוען הנתבע להיעדר יריבות בינו לבין התובעת.

הנתבע טוען כי אם וכאשר יתברר שהוא ערב אז זה לטובת אשר חורי ולא לתובעת.

הנתבע אף הודה כי אכן חתימתו היא המתנוססת על כתב הערבות אך אינו זוכר לאיזו חברה נתן אותה.

התביעה נוהלה בהליך של  "סדר דין מהיר" ועל כן יהיה פסק דין זה מנומק, ככל הניתן,  בתמצית כהוראת תקנה 214 טז (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984, לרבות התיאור המובא לעיל.

דיון:

בדרך כלל, הטוען טענה החשובה לעמדתו במשפט נושא בנטל השכנוע להוכחתה, כך תובע המבקש סעד, נושא בנטל השכנוע שנתקיימו כל העובדות המהוות את עילת התובענה, קרי, עובדות אשר את התקיימותן מתנה הדין המהותי על מנת לזכות בסעד המבוקש, (ראה ע"א 642/61 טפר נ' מרלה פ"ד 1000, 1005 - 1004 וכן עא 641/66 שפיר נ' קליבנסקי פ"ד כ"א (2) 358, 364).

במקרה דנן נטל השכנוע מוטל על כתפי הנתבע. הטעם לכך הינו, כי טענתו לפיה הערבות לא תקפה היא מסוג "הודאה והדחה". המדובר בסיטואציה בה מודה הנתבע בעובדות המהותיות של עילת התביעה, אך מציין עובדות נוספות אשר בעטיין גורס הוא כי התובעת אינה זכאית לסעד המבוקש. במצב זה מוטל על הנתבע נטל השכנוע לגבי העובדות "המדיחות" הנטענות על ידו. וכאשר הוא אינו מרים נטל זה, מתקבלת גרסת התובעת, שכן הנתבע הודה בה (ע"א 642/61 טפר נ' מרלה, פ"ד טז 1000, 1004; רע"א 3592/01 עיזבון המנוח סימן טוב מנשה נ' ע. אהרונוב קבלנות בניין (1988) בע"מ, פ"ד נה(5) 193, 194; י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995, ש' לוין עורך) 321-320). הדוגמה הנפוצה לטענת "הודאה והדחה" בכל הנוגע לתביעות מכוח חוזה, היא כאשר טוען הנתבע כי פרע את חיובו החוזי כלפי התובע.  אך אין יסוד להבחנה בין טענה כי החיוב החוזי נפרע, לבין טענה כי החיוב פקע. במקרה הראשון כמו גם במקרה השני מודה הנתבע בכך שהחיוב התקיים בעבר, ומציין עובדה נוספת אשר לגרסתו פוטרת אותו מן החיוב בהווה. לפיכך, כאשר טוען הנתבע כי פקע חיובו החוזי, עליו הנטל להוכיח זאת (ראו ע"א 530/89 בנק דיסקונט נ' נופי, פ"ד מז(4) 116, 124-123 השופט מ' חשין).

משמעות הדבר היא, כי אם כפות המאזניים יישארו בסופו של המשפט מעויינות באשר לטענות הנתבע, יזכה התובע בתביעתו, שהרי הנתבע הודה בכל רכיביה (ראה: יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995, ש' לוין עורך וכן רע"א 3592/01 - עיזבון המנוח סימן טוב מנשה נ' ע. אהרונוב . פ"ד נה(5), 193 ,עמ' 194-195 וכן רע"א 7454/96 - איזבינסקי סמיון נ' טיטלבאום שמואל .תק-על 97(1), 368).

במקרה דנן הודה הנתבע כי חתם הן על ההסכם והן על הערבות. משכך, עובדה זו אינה שנויה במחלוקת בין הצדדים. הנתבע טען כי אינו זוכר לזכות מי חתם. כאמור, גרסתו בסוגיה זו אינה מסתברת יותר מגרסת התובעת הטוענת שהערבות ניתנה לטובתה,הנתבע לא עמד, איפוא, בנטל המוטל עליו להוכיח כי הערבות לא ניתנה לטובת התובעת לכן, יש לקבוע כי הערבות ברת תוקף כלפי התובעת.

הנתבע אף לא הביא כל עדים מטעמו שיחזקו טענותיו שלא הוא הזמין את הסחורה אלא בניו, וכידוע, אי הבאת עדים, נושאת בחובה תוצאות משפטיות, המשפיעות על קביעת הממצאים העובדתיים.

קיימת פסיקה רחבה בנושא זה. וכך מסוכמים הדברים בספרו של השופט (בדימ') י ' קדמי, על הראיות - הדין בראי הפסיקה (מהדורה משולבת ומעודכנת, תשנ"ט - 1999), כרך ג, עמ' 1391: