פסק-דין בתיק א 37479/03

1.       בפני תביעה לפיצויים בשל נזקי גוף בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן: " החוק"). התובע, יליד 1959, נפגע בתאונת דרכים ביום  22.6.02 בעת שרכב על אופניו. הנתבעות 2-3 הכחישו תחילה את חבותן בתיק אך כעת אין עוד מחלוקת על חבות הנתבעים, המשתמש ומבטחות השימוש ברכב שפגע בתובע, לפצות את התובע בגין נזקי הגוף שנגרמו לו בתאונה. המחלוקת היא על גובה הנזק. בתיק נשמעו ראיות.

2.        לצורך הערכת נכותו של התובע מהתאונה מונו שני מומחים על ידי בית המשפט, בתחום האורטופדי ובתחום א.א.ג.. ד"ר הימלפרב, מומחה בית המשפט בתחום א.א.ג., ציין בחוות דעתו מיום 4.2.04 כי התובע התלונן בפניו על סחרחורות שהחלו כשבועיים לאחר התאונה וכן על ירידה בשמיעה בעיקר משמאל. ד"ר הימלפרב ציין כי בבדיקת השמיעה לא נמצאה כל פגיעה בתחום תדירויות הדיבור ולכן אין מקום להענקת נכות בגין ליקוי שמיעה. עוד ציין כי בדיקת ENGוהבדיקה הקלינית היו תקינות ולכן אין מקום להענקת נכות בגין תלונת הסחרחורת. ד"ר הימלפרב סיכם כי לתובע לא נותרה נכות בתחום א.א.ג. עקב התאונה. ד"ר הימלפרב לא נחקר על חוות דעתו.

3.       בפני פרופ' סלעי, מומחה בית המשפט בתחום האורטופדי, התלונן התובע על כאבי גב תחתון, בעיקר בשעות הבוקר. פרופ' סלעי ציין במסגרת חוות דעתו מיום 23.1.04 כי בהתאם למיפוי עצמות  מיולי 2002 קיימת קליטה בצלעות 4-7 מימין, היכולה להתאים לשברים וכי על פי C.T  מיום 10.8.02 נמצאו בלטי דיסקים L4-5מרכזי וכן L5-S1לשמאל. פרופ' סלעי ציין כי מצא בבדיקת התובע הגבלה קלה מאד בתנועות עמוד השדרה המותני, רק ביישור ובהטיה ורוטציה לשמאל. יתר התנועות: כיפוף, הטיה ורוטציה לימין - שמורות. בדיקת בית החזה תקינה. פרופ' סלעי ציין כי אין בחומר שבידו רישומים הקשורים לגב תחתון עובר לתאונה ולכן הוא ייחס את תלונותיו וממצאי בדיקתו לתאונה. לאור ההגבלה הקלה בעמוד השדרה המותני העריך נכותו של התובע עקב התאונה ב - 5%, על פי סעיף 37(7) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ו - 1956 (להלן: " תקנות הביטוח הלאומי"). הצדדים הציגו שאלות הבהרה לפרופ' סלעי  והוא ענה להן בתאריכים 18.4.04, 27.4.04 ו- 29.9.04. תשובותיו האחרונות התייחסו לחומר רפואי נוסף שצרפו הנתבעים, המתייחס לעברו של התובע. פרופ' סלעי ציין כי חומר זה לא עמד בפניו בעת שהכין את חוות דעתו ועל פי חומר זה לתובע רצף של ביקורים מתאריך 18.11.96  ועד 23.12.99 שעניינם כאבי גב תחתון וממצאים בהדמייה ב - C.T  וב -  M.R.I  בעמוד שדרה מותני של דיסק מותני. פרופ' סלעי ציין כי לאור החומר הנוסף ניתן להסיק כי התאונה גרמה להחמרה של מצב מקדים וכי שיעור נכותו של התובע בעקבות התאונה עומד על 2.5% בלבד.

4.       פרופ' סלעי נחקר על חוות דעתו. בחקירתו ציין כי לפני התאונה עבר התובע שלוש בדיקות C.Tובדיקת M.R.Iאשר הראו פתולוגיה בעמוד שדרה תחתון: פריצות דיסק  ובקע דיסק. בשנת 1998 אובחנו מגבלות בעמוד השדרה מותני. הוא אישר כי בדיקת הC.T-משנת 2002, לאחר התאונה, אינה קובעת ממצא חדש מעבר לממצאים שהיו ידועים קודם לכן. הוא ציין שהתאונה שינתה את מצבו של התובע באופן קל מאד, שהעריכו ב 2.5%. הוא הבהיר  כי לא ניתן לשייך את כל הגבלת התנועות שמצא למצב קודם וציין כי התאונה שעבר התובע הייתה די משמעותית, בה אף נשברו מספר צלעות. הוא ציין כי החמרת המצב אינה עולה מההדמיה אלא מצרוף נתוני התאונה, בין היתר מנגנון התאונה, יחד עם ממצאי הבדיקה הקלינית. הוא השיב כי יתכן והתובע סבל מאותה מגבלת תנועה גם לפני התאונה אך להערכתו הייתה החמרה מזערית מאד, אותה הוא מעריך ב 2.5%. הוא אישר כי יתכנו ימים בהם מצבו של התובע יהא חמור יותר מימים אחרים אך ציין כי תחומי הסטיה הם קטנים מאד ואינם משנים מסקנותיו וכי נכות זמנית גבוהה יותר ממה שקבע תתכן רק בתקופות שהיו סמוכות לתאונה.

5.       ב"כ התובע טוען בסיכומיו כי יש לקבוע כי מלוא הנכות שנקבעה על ידי פרופ' סלעי תחילה, במסגרת חוות דעתו, בשיעור של 5% לגבי עמוד השדרה המתני, היא בגין התאונה, זאת כיון שבמשך כשלוש וחצי שנים לפני התאונה לא סבל התובע מכאבי גב, על פי עדותו, ובכל מקרה לא היה זה אותו סוג כאב. עוד טוען ב"כ התובע כי תתכן סטייה בהגבלה בתנועות אם מגיע התובע לבדיקה ב"יום טוב" לעומת "יום רע". ב"כ הנתבעים טוענת בסיכומיה כי התובע סבל  עובר לתאונה, החל משנת 1994, מבעיות גב קשות ועבר 5 בדיקות הדמיה בגב בהן נמצאו ממצאים של בלטי דיסק, בקע דיסק בינוני ונזק שורשי רדיקולרי. נטען כי התובע התלונן לאורך שנים על כאבי גב תחתון ומגבלות תנועה. ב"כ הנתבעים מציינת כי בעיות אלו הוסתרו ע"י התובע גם מפני המומחה והתגלו רק בעקבות איסוף חומר רפואי על ידי הנתבעים ובעקבות צווי בית המשפט. בנוסף, טוענת ב"כ הנתבעים כי משנת 2003 אין כל תיעוד לגבי מסמכים או טיפול רפואי שקיבל התובע. ב"כ הנתבעים טוענת כי פגיעתו הזעירה של התובע בטלה בשישים נוכח  עברו הרפואי. נטען כי הנכות המזערית שקבע המומחה ניתנה מחמת הספק וכי יש לייחס את מלוא הנכות  שקבע המומחה למצבו הרפואי של התובע עובר לתאונה.

6.       לאחר עיון בחומר הראיות ובטענות הצדדים, החלטתי לאמץ את חוות דעתו המתוקנת של פרופ' סלעי לענין הנכות הרפואית. אמנם, חוות דעתו של מומחה בית המשפט היא ראיה ככל הראיות, אשר בית המשפט בוחן אותה ורשאי לדחותה, אך חוות דעתו של מומחה בית המשפט תידחה רק בנסיבות מיוחדות, כאשר התברר כי המומחה טעה, התעלם מנתונים מהותיים או כי נפל פגם אחר  בחוות דעתו. בענייננו, פרופ' סלעי הסביר  היטב במסגרת חקירתו את קביעתו המתוקנת. לאחר שהיה מודע באופן מלא למצבו הרפואי של התובע עובר לתאונה, לרבות בדיקות ההדמיה השונות, ממצאים שלא היו בפניו תחילה, קבע כי נגרמה לתובע החמרה מסוימת במצבו הרפואי עובר לתאונה,  החמרה אותה אמד ב 2.5%.  המומחה אישר כי יתכנו סטיות במגבלות התנועה בבדיקות בימים שונים אך אלו מזעריות. הוא הסביר כי מנגנון התאונה, שלא הייתה קלה, יחד עם בדיקתו הקלינית, מביאים אותו למסקנה זו. אני מקבלת חוות דעת זו וקובעת כי נכותו הרפואית של התובע עומדת על 2.5% בגין החמרת מצב קודם שעניינו הגבלה קלה בעמוד השדרה המתני. בתחום א.א.ג לא נותרה לתובע נכות, כפי שקבע מומחה בית המשפט בתחום זה, אשר גם לא נחקר על חוות דעתו.

7.       ובאשר לנכות התפקודית. התובע הוא בעל חנות טבע בכפר סבא משנת 1982, יחד עם רעייתו. כשנתיים לאחר התאונה הפכה החנות להתנהל במסגרת חברה בע"מ. התובע טען בתצהירו כי הוא נדרש לעבודה פיסית ובין היתר לעמידה ממושכת במשך רוב שעות היום, להתכופפות מרובה, לנשיאת מוצרים, טיפוס על סולם, סידור המוצרים בחנות, לפריקה והעמסת סחורות ועוד. הוא טען בתצהירו כי הגבלות התנועה בגבו מסבים לו קושי רב בעבודתו. בתצהירו טען כי כתוצאה מהתאונה נפגעו רווחי החנות, כי בתקופת אי הכושר שאושרה לו, תקופה בת 43 ימים, לא נכח בחנות ולאחר מכן נאלץ לצמצם את שעות פעילותו ותפקודו בחנות. לתצהיר התובע צורפו דוחות שומה לשנים 2000 ו - 2001. בהתאם לדו"ח לשנת 2000 הכנסות התובע ורעייתו (חישוב משותף) עמדו על 644,331 ש"ח ובשנת 2001 - על  778,382 ש"ח. עוד צורף לתצהיר מאזן בוחן לא מבוקר נכון ליום 30.9.03 אך הוא אינו נושא כל פרטים מזהים של התובע או של חנותו. במהלך הדיון הוגש דו"ח שומה לשנת 2003. העותק שהוגש קטוע ולא ברור ולא ניתן לראות בו מלוא הנתונים הרלוונטיים. לא צורפו דוחות שומה לשנת 2002, שנת התאונה, או לשנים נוספות וגם לא  מסמכים נוספים לגבי רווחי התובע והחברה שהקים עובר לתאונה ואחריה. בחקירתו אישר כי גם לאחר התאונה היה העסק פעיל וכי החברה רווחית כל העת. בנוסף לתובע עובדים בחנות ששה עובדים, אחד מחסנאי והיתר מוכרים. אשתו עבדה בחנות עד לפני כחצי שנה. בתקופת אי הכושר אישר התובע כי היה בחנות " מתוך רצון להשתקם ומתום רצון לחזור לעבודה...הייתי בא לשעתיים, שעה...הייתי בא, נותן הוראות או נותן כמה דברים". הוא אישר בחקירתו כי אמנם גם לפני התאונה סבל מכאבי גב אך " זה היה משהו אחר, זה היה דבר אחר לחלוטין..."

8.       ב"כ התובע טוען כי כתוצאה מהתאונה נפגעו רווחי העסק והכנסות התובע והוא מפנה למאזן הבחון ליום 30.9.03 שם מצוינת יתרת חובה בסך 5436 ש"ח. נטען כי התובע מתקשה בבצוע עבודתו וכי יש לקבוע כי נכותו התפקודית גבוהה מנכותו הרפואית. ב"כ התובע טוען כי לא ניתן לבצע חישוב מדויק של ההפסד החודשי שנגרם לתובע וכי יש להסתמך על שילוש השכר הממוצע במשק.

9.       ב"כ הנתבעים בסיכומיה טוענת כי להגבלה המזערית בחלק מתנועות הגב אין כל השפעה תפקודית על מצבו של התובע. נטען כי התובע לא צרף כל נתוני הכנסה לאחר התאונה ולא בכדי. נטען כי התובע עצמו הודה כי החנות רווחית וכי יש תנועה ערה של לקוחות,  כי ברור כי רווחיו של התובע השביחו לאחר התאונה וכי לכן לא טרח התובע להציג את נתוני השתכרותו. נטען כי לתובע עובדים שכירים וגם אשתו עזרה לו בחנות עד לאחרונה, כי הוא עוסק בניהול העסק ולא בעבודה פיסית. נטען כי התובע ממשיך לעסוק בפעילות ספורטיבית, לרבות רכיבה על אופניים ופעילות במועדון ספורט, כפי שהעיד בבית המשפט, פעילות אשר אינה מתיישבת עם טענותיו בנושא מגבלותיו הפיסיות. נטען כי משנת 2003 התובע כלל אינו מבקר אצל רופאים ואינו מטופל, הוא ממשיך לעבוד כבעל חנות, רווחיו השביחו ולפגיעתו בתאונה אין כל משמעות תפקודית. נטען כי  הפסדי שכר  כלל לא הוכחו - לא בתקופת אי הכושר ולא לאחריה וכי התובע נמנע מלהציג  מסמכים רלוונטיים. נטען כי ממאזן הבוחן לא ניתן ללמוד דבר, שהרי אין בו פרטים מזהים ובכל מקרה מדובר במסמך פנימי ולא במסמך רשמי של מס הכנסה.  נטען כי התובע נמנע מלהעיד עדים רלוונטיים שיתמכו בטענותיו  כי נעדר בתקופת אי הכושר או כי הוא מתקשה בעבודתו ונגרמו לו הפסדים, כמו אשתו, עובדים אחרים בעסק או ספקים קבועים. 

10.   בנסיבות העניין, אכן, אין מקום לקביעה חדה בדבר הנכות התפקודית של התובע ואין מקום לחישובים אקטואריים. אין חולק כי התובע חזר לעבודתו  לאחר התאונה באופן מלא. כמו כן, צודקת ב"כ הנתבעים בטענתה, כי התובע לא הציג כלל אסמכתאות להפסדי השתכרות כלשהם עקב התאונה. אם נגרמו הפסדים, היו הם צריכים לבוא לידי ביטוי בדוחות השומה של התובע ושל העסק. דו"ח שומה של שנת 2002, שנת התאונה, כלל לא הוצג. זו ראיה מרכזית ולא ברור מדוע לא הוגשה. דו"ח השומה שהוגש לשנת 2003 אינו ברור ולא הוצגו דוחות מעבר לכך. מאזן הבוחן לספטמבר 2003 הוא מסמך פנימי לא מבוקר, ללא זיהוי, ולא ניתן ללמוד ממנו דבר. התובע העיד כי בשלב מסוים, בשנת 2003 או 2004, הפך העסק לחברה בע"מ. היה עליו להביא פרטים ונתונים  ברורים בעניין הכנסותיו והכנסות החברה אשר יתמכו בטענותיו בדבר הפסדים. משלא הובאו, קיים קושי בקביעה כי אכן נגרמו הפסדים כנטען. לתובע אמנם נקבעו 43 ימי אי כושר אך הוא עצמו מאשר כי נכח בעסק במהלך תקופת אי הכושר והעסק עבד באופן רגיל. לא ברור אם אכן נגרמו הפסדים כלשהם בתקופה זו, וכאמור, נתונים ואסמכתאות לא הוצגו. לא הוכח גם כי התובע מתקשה בעבודתו וכי הוא נדרש למאמצים פיסיים, שהרי לתובע ששה עובדים בעסק, מלבד אשתו. עם זאת, לא ניתן להתעלם מקביעת המומחה הרפואי כי מדובר בתאונה לא קלה, כי נגרמה לתובע פגיעה בתאונה וכי חלק מהגבלות התנועה בגבו קשור לתאונה. אין להתעלם מכך כי חלה החמרה מסוימת במצבו של התובע עקב התאונה, אם כי החמרה קלה. בנסיבות אלו זכאי התובע לפיצוי מסוים על הפסדי השתכרות. נוכח  טיב הפגיעה ובהעדר אסמכתאות ברורות להפסדים עד היום, אני מעמידה את הפיצוי לו זכאי התובע בגין הפסדי השתכרות לעבר ולעתיד על סכום גלובלי של 28,000 ש"ח נכון להיום.

11.   בגין כאב וסבל אני מעמידה את סכום הפיצוי לו זכאי התובע, כולל ריבית, נכון להיום, על סך 10,000 ש"ח.

12.   בגין עזרת צד שלישי, הוצאות רפואיות, הוצאות נסיעה, לעבר ולעתיד, בהתחשב בקבלות שהוצגו ובטיב הפגיעה, אני מעמידה את סכום הפיצוי על סכום גלובלי של  5000 ש"ח נכון להיום.

13.   סך כל הפיצוי לו זכאי התובע עומד על 43,000 ש"ח נכון להיום. לסכום זה יתווספו שכ"ט עו"ד בשיעור 13% ומע"מ והוצאות המשפט (אגרה ומומחים).

ניתן היום, ‏כ"ג  אדר ב תשס"ח,‏30 מרץ 2008, בהעדר הצדדים.

המזכירות תעביר עותק פסק הדין לב"כ הצדדים.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: