פסק-דין בתיק א 37456/04

מבוא

1.         בפניי תביעה שטרית לתשלומו של שיק ע"ס 1,125,000 ש"ח, שנמשך על חשבון הבנק של הנתבע. התובע, האוחז בשיק, הציג את השיק לפרעון בבנק ביום 20.7.2002, אך השיק חולל באי פרעון מחמת סגירת חשבון הבנק.

2.         התובע הגיש את השיק לביצוע בלשכת ההוצל"פ. הנתבע ביקש רשות להתגונן. על פי החלטתי מיום 3.5.2004 ניתנה לנתבע רשות להתגונן, אשר הוגבלה לטענה לפיה השיק נמסר לתובע אך ורק למטרה מסויימת- למקרה שיהיו הפרשי שער דולר בעיסקת מקרקעין שבין התובע לבין צד שלישי- וכי משלא נוצרו הפרשי שער כאמור, לא היה התובע רשאי לעשות שימוש בשיק.

רקע עובדתי

3.         הנתבע היה במועדים הרלבנטיים לתביעה תלמיד ישיבת חידושי הרי"מ ( להלן: "הישיבה"). מנהל הישיבה היה הרב נחום קרנביסר ( להלן: "קרנביסר"). בשנת 1999 ביקש קרנביסר מתלמידו, הנתבע, לסייע לישיבה בכך שיפתח חשבון בנק על שמו לצרכי הישיבה, דבר שיקל על הישיבה בקבלת תרומות מחו"ל, בהיות הנתבע תושב חוץ. הנתבע נעתר לבקשה, ומינה את קרנביסר ואת עוזרו, שמואל גוטסמן ( להלן: "גוטסמן"), להיות מיופי כח בחשבון. בפועל עשו קרנביסר וגוטסמן בחשבון הנתבע כבשלהם, בלא ידיעתו ובלא פיקוחו. על התנהגות פסולה זו של קרנביסר עמדתי בהחלטתי מיום 3.5.2004, לנוכח העובדה שקרנביסר ניצל את מעמדו ומרותו כראש ישיבה ביחס לנתבע, תלמיד הישיבה, על מנת לעשות בחשבון הנתבע כבשלו, בלא ידיעתו של הנתבע ותוך יצירת מצג שווא כלפי צדדים שלישיים, כדי שהישיבה תזכה שלא כדין בטובות הנאה הכרוכות בשימוש בחשבונו של תושב חוץ. יודגש כי אין לנתבע עצמו כל ידיעה אישית במחלוקות העובדתיות נשוא התביעה, באשר כל הפעולות הנוגעות בדבר נעשו ע"י קרנביסר וגוטסמן, מיופי כוחו.

4.         קרנביסר והישיבה קיימו קשרים פיננסיים ענפים עם התובע. במסגרת קשרים אלה נהג התובע להעמיד הלוואות לישיבה. סכומן הכולל במרוצת השנים נאמד בכשני מליון דולר (עדות התובע בע' 21 לפרוטוקול). מעת לעת נהגו התובע והישיבה לערוך התחשבנות תקופתית. היחסים היו ביסודם יחסים של אמון, והעיסקאות לא תועדו בדרך כלל בכתובים, ומה שתועד, הושמד לאחר גמר כל עיסקה (ראה עדות התובע בע' 21-22 לפרוטוקול). התובע טוען כי בין השאר התבקש לסייע לקרנביסר בהלבנת הון (ראה עדותו בע' 21, 23 ו- 24 לפרוטוקול). על רקע קשרים אלה, שטיבם המדוייק לא נתחוור מן הטעם שהצדדים בחרו שלא להרחיב עליהם את הדיבור, היה קיים חוב של הישיבה כלפי התובע. השיק נשוא התביעה נמשך בקשר לחוב זה, נחתם על החלק בידי  גוטסמן והגיע לידיו של התובע בראשית חודש דצמבר 1999. הצדדים חלוקים מכאן ואילך כמעט בכל דבר וענין: מתי בדיוק נמסר השיק, לידי מי, היכן ולאיזה צורך.

5.         קרנביסר טוען כי בתחילת חודש דצמבר 1999 ביקש ממנו התובע שהישיבה תפרע את חובה כלפיו בסך של 1 מליון דולר ארה"ב. התובע אמר לקרנביסר כי סכום זה דרוש לו בדחיפות לצורך רכישת נכס מקרקעין, ולכן הוא מבקש לקבל את הכסף בערכו השקלי, לפי שערו היציג של הדולר, שכן עליו לשלם למוכר את סכום העיסקה לפי שערו היציג של הדולר. על כן ביקש התובע מקרנביסר כי ימסור לו שני שיקים: האחד על סך השווה ל-1 מליון דולר בהתאם לשער היציג הידוע באותה עת, והשני ללא סכום נקוב. השיק השני נועד לצורך גביית הפרשי שער, אם יהיו לזכותו של התובע, הנובעים מן ההפרש בין השער היציג בזמן פרעונו של השיק הראשון, לבין השער היציג שהיה ידוע בעת כתיבתו של השיק הראשון. ביום 5.12.1999 הורה קרנביסר לגוטסמן להכין את שני השיקים. הואיל ויום זה היה יום א' בשבוע, בו לא מתפרסם שער יציג של הדולר, והתובע גם לא ידע באיזה יום בדיוק יהיה עליו לשלם את הסכום הנ"ל למוכר המקרקעין, נמסרו לתובע באותו יום שני שיקים עוקבים, בחתימתו של גוטסמן, בתור מיופה כוחו של הנתבע: שיק אחד ע"ס 4,225,000 ש"ח ומספרו 4724, משוך לפקודת עו"ד דן חסון, ב"כ המוכר ( להלן: "השיק הראשון"), ושיק שני, שמספרו 4723, משוך על החלק בלא ציון שם נפרע, זמן פרעון וסכום, וכל תכליתו גביית הפרשי שער, אם יהיו כאלה ( להלן: "השיק השני"). השיק השני הוא השיק נשוא התביעה.

            קרנביסר מוסיף וטוען כי בעת שנמשכו השיקים, ביום א', 5.12.1999, היה שערו היציג של הדולר 4.225 ש"ח לדולר.  ביום ב', 6.12.1999, פורסם שער יציג חדש לדולר. שער זה עמד על 4.222 ש"ח לדולר, והיה נמוך איפוא מהשער שהיה ידוע ביום א' ואשר על יסודו נרשם סכומו של השיק הראשון. על כן, לא רק שלא הגיעו לתובע הפרשי שער מהישיבה, אלא שהוא אף נותר חייב לה סך של 3,000 ש"ח מחמת הפרשי השער. ממילא פקעה זכותו של התובע לעשות שימוש בשיק השני.

            גוטסמן טוען, כי לאחר שהתבקש על ידי קרנביסר להכין שני שיקים עבור התובע, הוא שוחח עם התובע אשר ביקש ממנו להגיע עם השיקים למשרדו של עו"ד חסון, בא כח המוכר. ביום 5.12.1999 הוא הגיע איפוא למשרדו של עו"ד חסון ומסר לידי התובע את שני השיקים. לדבריו, בשיק הראשון רשם בכתב ידו אך ורק את סכום השיק בספרות. יתר הפרטים נרשמו על ידי מישהו אחר. גוטסמן משער שהיה זה עו"ד חסון (ע' 11 -12 לפרוטוקול), אך לדבריו, הוא כלל לא פגש בעו"ד חסון שכן מסר את השיקים לתובע ליד דלת משרדו של עו"ד חסון (ע' 13 לפרוטוקול). גוטסמן מאמת בעדותו את טענתו של קרנביסר בדבר תכלית מסירתו של השיק השני:

            " כשבאתי באותו יום להביא לו את השיקים, זה היה ביום ראשון. השער הידוע היה של יום שישי. מילאו את הסכום של השער היציג שהיה ידוע לאותו זמן. אני מלאתי את הסכום בספרות וחסון את השאר. היתה בקשה של ג'ון האלשטוק לקבל שני שיקים, שאחד מהם על סך מיליון דולר לפי השער הידוע, ואחד אם יגיע לו הפרשי שער לפי שער הדולר ... אחרי שהרב קרנביסר פנה אלי וביקש למסור את השיקים, הייתי בקשר עם האלשטוק והוא סיכם אתי שאבוא למשרדים של חסון ולמסור לו את השיקים. כך עשיתי." (ע' 12 לפרוטוקול)

6.         מנגד, התובע טוען כי שני השיקים נמסרו לאשתו, בביתם בירושלים, ולא לידיו שלו. שני השיקים היו משוכים על החלק. לדבריו, השיק השני נועד להבטיח את חובות הישיבה כלפיו ולאפשר לו למשוך כספים במידת הצורך. אין הוא מתייחס כלל בתצהירו לעיסקת המקרקעין אשר בקשר אליה נעשה שימוש בשיק הראשון. בנוסף, התובע אינו מסביר מדוע רשם על גבי השיק השני את הסכום של 1,125,000 ש"ח. לדבריו, במהלך חודש יולי 2002 הוא ביקש למשוך סכום כסף לו נזקק ולשם כך ביקש לעשות שימוש בשיק השני, ולכן מילא את הפרטים החסרים בשיק השני והציגו לפרעון בבנק ביום 20.7.2002. אז חולל השיק באי פרעון מחמת סגירתו של חשבון הבנק. התובע מוסיף ומציין בתצהירו כי מערכת היחסים העסקית בינו לבין הישיבה נמשכה גם לאחר שנת 1999, וכי גם בחודש ספטמבר 2001 נערכה התחשבנות בינו לבין הישיבה.

דיון

7.         העדים מטעם הנתבע הציגו גירסה עובדתית סדורה בדבר השתלשלות הענינים שהביאה למסירת השיק השני לידיו של התובע. לעומתם, התובע השליך יהבו על נסיון למצוא פירכות בגירסת עדי הנתבע, ולא מסר גירסה עובדתית מפורטת משל עצמו בנוגע לעיסקת המקרקעין הנטענת ע"י עדי הנתבע. התובע גם לא מסר כל הסבר בנוגע לסכום שרשם בשיק השני, קודם שהציגו לפרעון.

8.         התובע טוען כי אין כל הגיון בגירסת קרנביסר וגוטסמן לפיה כביכול השיק השני נועד אך ורק למקרה בו ייווצרו הפרשי שער בעיסקת המקרקעין עם הצד השלישי. זאת, משום שלדבריו, אין כל הגיון למסור שני שיקים לצורך זה, כאשר ממילא אחד מהם חתום על החלק, שהרי ניתן היה לרשום את הסכום המעודכן, כולל הפרשי השער, על גבי השיק שנמשך על החלק, וממילא לא היה צורך במסירת שני שיקים לשם כך. על כן, השיק השני, שנמשך על החלק, נועד בהכרח להבטיח את חובות הישיבה כלפיו ואין לו כל קשר להפרשי השער של הדולר.

            זו אכן טענה שנונה, אך אין בכוחה לשמוט את הקרקע מתחת לגירסתם של קרנביסר וגוטסמן.  הטענה יכולה היתה להתקבל לו היה השיק מיועד לתובע לבדו, ואז באמת לא היה צורך במסירת שיק נוסף לצורך גביית הפרשי שער, ודי היה במסירת שיק אחד בלבד משוך על החלק; אלא שהשיק הראשון נועד לשמש כאמצעי תשלום מטעמו של התובע בעיסקת מקרקעין עם צד שלישי, מוכר המקרקעין, ועל כן השיק נמשך לפקודת עו"ד חסון, בא כוחו של המוכר. ואכן, קרנביסר טען כי התובע אמר לו שאין הוא יודע בוודאות באיזה יום יהיה עליו לשלם את הכסף למוכר, ולכן ביקש מקרנביסר שיק אחד בגובה החוב נכון למועד כתיבת השיק, ושיק שני, בגין הפרשי שער, אם יהיו כאלה. ייתכן גם כי התובע חשש כי עד אשר יבצע בפועל את התשלום לידי ב"כ המוכר, יתפרסם שער יציג חדש. כך למשל, אם יחול עיכוב בביצוע התשלום מיום א' ליום ב'. ייתכן גם שהתובע חשש ממצב בו יבצע את התשלום למוכר בשעות הבוקר, בטרם פורסם שער יציג חדש לדולר, ועל כן יידרש לשלם הפרשי שער למוכר בגין השער היציג החדש שיתפרסם בשעות אחר הצהריים.

9.         ודוק: מדובר אמנם בהשערות בלבד, אך כל העובדות הנוגעות לעיסקת המקרקעין מצויות בידיעתו האישית של התובע ולא בידיעתו של קרנביסר; לא היה דבר פשוט יותר מבחינתו של התובע מאשר לצרף לתצהירו את הסכם המקרקעין בינו לבין אותו צד שלישי, על מנת שניתן יהיה לבחון האם משטר התשלומים לפי הסכם זה עולה בקנה אחד עם גירסתו של קרנביסר או שמא הוא מפריך גירסה זו. והנה, התובע בחר שלא לצרף את ההסכם לתצהירו, ויתירה מכך, הוא אפילו נמנע להתייחס בתצהירו לפרטיה של אותה עיסקת מקרקעין. המנעות זו פועלת לחובתו של התובע על פי הכלל הראייתי לפיו חזקה על בעל דין שלא ימנע מהבאת ראייה שעשוייה לתמוך בגירסתו:

            " ככלל, הימנעות צד מהבאת ראיה, או מהעדת עד, כמוה כראיה נסיבתית, העשויה להקים, לחובתו של אותו צד, חזקה עובדתית כי אילו הובאה אותה ראיה, היה בה כדי לפגוע בגרסתו (ראו י' קדמי על הראיות (חלק ג, תשנ"ט) 1391). " (ע"א 8151/98 שטרנברג נ' ד"ר צ'צ'יק   פ"ד נו(1), 539 ,עמ' 551-552).

גם העובדה שהתובע נמנע מלהעיד את אשתו, אשר לפי גירסתו היא זו שקיבלה לידיה את שני השיקים, אף היא פועלת לחובתו, שהרי באמצעות עדותה ניתן היה להפריך את גירסתו של גוטסמן לפיה השיקים נמסרו ישירות לידי התובע במשרדו של עו"ד חסון:

" אי הבאתו של עד רלוונטי מעורר, מדרך הטבע, את החשד כי יש דברים בגו,וכי בעל הדין, שנמנע מהבאתו, חושש מעדותו וחשיפתו לחקירה שכנגד. ... 'אי הזמנה להעיד (של עדים רלוונטיים - א.ג.) יוצרת הנחה שאילו הובאו היתה עדותם סותרת את גרסת המשיבה' ...". (ע"א 465/88 - הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' סלימה מתתיהו ואח'   פ"ד מה(4), 651 ,עמ' 658-659).

10.        ענין נוסף הפועל לחובתו של התובע הוא המנעותו מהצגת תמלילי שיחות שהיו לו עם קרנביסר ואשר הוקלטו על ידו. בעדותו טען כי:

            " הקלטתי אותו. הרבה מהדברים שאמרו פה היום, זה שקרים, ויוכחו בקולותיהם של גוטסמן והרב קרנביסר" (ע' 20 לפרוטוקול)