פסק-דין בתיק א 37319/06

מבוא

בפני תביעה על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975 (להלן: "החוק").

התובעת, ילידת 10.11.60, גב' אלכסייב ויאולטה (להלן: "התובעת") נפגעה לטענתה בתאונת דרכים ביום 28.7.05 בעת שנסעה באוטובוס של הנתבעת 2 שבו נהג הנתבע 1.

התובעת פנתה למוסד לביטוח לאומי שלא הכיר בתאונה הנטענת כתאונת עבודה.

בבית המשפט התקיימו שתי ישיבות הוכחות בימים 11.5.08 ו - 3.6.08. בפרשת התביעה העידו התובעת, בעלה, מר רומן אלכסייב, גברת זובל זויה וגברת מרינה סקלאר. בפרשת ההגנה העיד הנתבע 1, מר זיתוני.

גדר המחלוקת

המחלוקת בין הצדדים מתייחסת הן לשאלת החבות והן לשאלת הנזק.

בשאלת החבות - הנתבעים חולקים על כך, כי התאונה כפי שמתוארת ע"י התובעת התרחשה באוטובוס של הנתבעת 2. לטענת הנתבעים, התאונה התרחשה במקום אחר, שאינו בידיעת הנתבעים.

בשאלת הנזק - הצדדים חלוקים על היקף הנזק שנגרם לתובעת ובמיוחד לגבי תחום עיסוקה כמורה לפסנתר הנותנת שיעורים פרטיים והנזק שנגרם לה בתחום זה.

דיון

סוגית החבות

בסוגיה זו העידו התובעת והנתבע 1 וכן הוגשו לבית המשפט מסמכים שונים, רפואיים ואחרים.

לאחר ששקלתי את עדויות הצדדים והמסמכים השונים שהוגשו שוכנעתי, כי התובעת נפגעה בתאונת דרכים בעת שנסעה באוטובוס הנתבעת 2 ביום 28.7.05.

התובעת מסרה את גרסתה לגבי דרך השתלשלות התאונה בהודעתה במשטרה ביום 31.7.05 ובעדותה בבית המשפט.

כבר בהודעה למשטרה, שלושה ימים לאחר התאונה, פירטה התובעת את מספר קו האוטובוס של הנתבעת 2 בו נסעה וכן את מקום התאונה. התובעת העידה כי היא מכירה את הנהג וכן צירפה צילום של הכרטיסייה. התובעת גם זיהתה את הנהג באולם בית המשפט.

בהודעתה במשטרה, מסרה התובעת:

"נסעתי באוטובוס, לאחר שעליתי ומסרתי כרטיס לנהג, הלכתי לתוך האוטובוס, הנהג האיץ בנסיעה, ואז נפלתי ליד הנהג, ... א"כ קמתי, ישבתי, .... באוטובוס. לא פניתי לנהג וגם הנהג לא פנה אלי."

בעדותה בבית המשפט העידה התובעת (פרו' 11.5.08 עמוד 20 שורות 4 ואילך):

"... אני נכנסתי לבפנים באוטובוס, באחד שמתי את כל השקיות ביד ימין ונתתי לו כרטיס שלי...הוא ניקב את זה. באותו רגע שנתתי לו הוא התחיל לנסוע מהר פתאום אז נתתי ככה (מושיטה את היד) וביד שנייה זקיות (כך במקור - א.פ.), והוא נהג עם יד אחת וביד השנייה החזיק כרטיסיה, אני נפלתי אחורה תוך שהוא סגר כבר דלת..."

איני מקבל את טענת הנתבעים לגבי המשקל שיש לתת לשוני לכאורה בין הגרסאות כאמור לעיל. בהודעתה במשטרה, מסרה התובעת, כי הלכה לתוך האוטובוס, אולם מייד בהמשך אותו משפט אמרה, כי  נפלה ליד הנהג. לפיכך, ברור, שלא התכוונה בדבריה הנ"ל, כי הלכה בתוך האוטובוס והתרחקה מהנהג בטרם קרות התאונה ואין הבדל של ממש בין גרסתה בהודעה למשטרה לבין עדותה בבית המשפט.

בנוסף, לאחר שמיעת עדותה של התובעת, ברור כי התובעת שהיא עולה חדשה שהשפה העברית אינה שפת אימה אינה מיטיבה להתנסח בשפה העברית וסביר להניח שנתון זה השפיע על התאורים של התרחשות התאונה כפי שנרשמו מפיה.