פסק-דין בתיק א 36812/04

1. לפני תביעה שעניינה קבלת תגמולי ביטוח עבור מכונית התובעת, מסוג הונדה סיוויק SR אוטומטית, שנת ייצור 1998, הנושאת מספר רישוי: 17-181-31  (להלן: " המכונית"), אשר בוטחה בפוליסת "רימון 2000 לרכב" שהונפקה על ידי הנתבעת.

2. התובעת הייתה רשומה כבעלים על המכונית בתקופה הרלבנטית לתביעה זו. הנתבעת היא חברה לביטוח אשר ביטחה את המכונית בביטוח מקיף, הכולל גם ביטוח מפני מקרה של גניבת הרכב.

3. על פי המצוין בכתב התביעה (בסעיף 6), בין התאריך 18.7.03 בשעה 23:00 לתאריך 19.7.03 בשעה 9:00, נגנבה המכונית בעודה חונה ברח' דנמרק בפ"ת (להלן: " האירוע").

4. המכונית הוחנתה כאמור על ידי בעלה של התובעת, עת שהתה התובעת בחדר הלידה בבית החולים בלינסון (שכן בליל האירוע ילדה את בתה).

5. בעלה של התובעת יחד עם אביו, דיווחו על אירוע הגניבה למשטרה, וכן דיווחו באמצעות סוכן הביטוח דבר הגניבה לנתבעת, לשם קבלת תגמולי הביטוח.
6. הנתבעת דחתה את תביעת התובעת לקבלת תגמולי הביטוח במכתבה מיום 4.11.03 (אשר צורף לתצהיר התובעת כנספח ח') בטענה כי " לא הוכח על ידי המבוטחים קיום אירוע ביטוחי המכוסה על פי תנאי הפוליסה".

עיקרי טענות התובעת :

7. מקרה הביטוח הוכח באמצעות ארבעה עדים (התובעת, בעלה- מר גלם ניר, וכן חנה ומשה גלם הוריו של ניר גלם) שאף נחקרו על תצהירי עדותם הראשית. בעדותם אימתו את השימוש וההחזקה שהייתה לתובעת על הרכב עובר למקרה הגניבה. בנוסף הוגש אישור משטרה וכן היו בידי הנתבעת שמות של שכנים אשר יכלו לאמת את השימוש וההחזקה שהיה לתובעת על המכונית עובר לאירוע הגניבה.

8. נסיבות האירוע מלמדות לשיטת התובעת, כי אכן התרחש אירוע הגניבה ללא מעורבותה, זאת לאור העובדה כי אותה עת שהתה בחדר הלידה, בנוסף עובדת אמצעי המיגון ברכב כפי הנדרש, וכן הוכח גם שהפוליסה ואגרות הרכב שולמו כנדרש.

9. הנתבעת נהגה בחוסר תום לב בכך שלא העידה עדים רלבנטיים, כמו מסלקת התביעות שעסקה באירוע זה, וכן לא הוכיחה את טענתה בדבר התרמית- אותה מייחסת לתובעת ולבעלה.

10. בנוסף טוענת התובעת כי נטל השכנוע הנו על כתפי הנתבעת באשר לטענת התרמית, נטל זה לא הורם ולא עלה בידי הנתבעת להוכיח הטענה.

11. לפיכך מבקשת התובעת לחייב הנתבעת בתשלום תגמולי הפוליסה, על פי מחירון השמאי לוי יצחק, וכפי המצוין ברשימה לפוליסה הביטוחית, ובצירוף ריבית ובסך הכול בסכום של 74,490 ש"ח. 

עיקרי טענות הנתבעת :

12. הנתבעת טוענת כי נטל הוכחת מקרה הביטוח מוטל על כתפי הנתבעת, וכן עליה להוכיח כי לא הייתה מעורבת באירוע הגניבה. התובעת לא הוכיחה זאת, נמנעה מלהציג עדים, קבלות ומסמכים שיוכלו לאשש את החזקתה והשימוש ברכב.

13. הנתבעת טוענת כי עדי התובעת היו מגמתיים ובעלי עניין, בעדותם התגלו סתירות רבות, מצבם הכלכלי של כל עדי התביעה הנו בכי רע  דבר המחזק את מעורבותם באירוע, ועוד טענות באשר לכשירות המכונית, לסירוב להיבדק בפוליגרף וכפי המפורט בהרחבה בסיכומי הנתבעת.

14. לבסוף טוענת הנתבעת כי גם אם יוכרע שהתובעת הצליחה להוכיח את מקרה הביטוח הרי שיש לדחות את תביעתה עקב אי הוכחת הנזק.

ד י ו ן   :

15. ראשית יש לבחון את טענת התרמית ומעורבותה הלכאורית של התובעת באירוע הגניבה. השאלה העיקרית בה חלוקים הצדדים הנה על מי רובץ נטל הוכחת הטענה. בעניין זה ישנה פסיקת בית המשפט העליון אשר קובעת כי על המבוטח להוכיח כי התרחש מקרה הביטוח ולאחר מכן אם יצליח לעשות כן יעבור הנטל לכתפי הנתבעת (ראה ע"א 391/89 וייסנר נ' אריה חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מז (1) 837).

16. יחד עם זאת הוחלט כי מקרה הביטוח שעל המבוטח להוכיח אינו כולל נטל להוכחת החריגים, כאשר לצורך ההכרעה הרי שטענת התרמית כמוה כחריג לקבלת תגמולי הביטוח. כדברי השופט שמגר בעניין ע"א 1845/90 - רוני סיני נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ פ"ד מז(5), 661 ,עמ' 681-682: