פסק-דין בתיק א 36797/05

בפני תביעה ותביעה שכנגד לפיצוי על נזקי רכוש עקב תאונת דרכים.

הצדדים הסכימו על מתן פסק דין בפשרה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984.

התאונה ארעה בכביש צומת בילו-גדרה ליד קיבוץ גבעת ברנר בתאריך 19/12/03 שעה 19:30 לערך.

מבוטחה של התובעת מר מיכאל פייזנברג העיד כי נסע ברכב דייהטסו מכיוון צומת בילו לכיוון גדרה כשיעדו מקום מגוריו באשקלון, בתחילה בנתיב הימני ולאחר שהבחין כי רכב המונית של הנתבע 1 נוסע לפניו לאט באותו נתיב עבר הוא לנתיב השמאלי במטרה לחלוף על פני רכב הנתבע.

בשלב בו עבר מר פייזנברג לנתיב השמאלי כ-150 מ' עד 200 מ' מאחורי רכב הנתבע 1 הבחין הוא שרכב הנתבע 1 החל לאותת שמאלה והוא סבר כי הנתבע 1 מעוניין רק לעבור נתיב אלא שזה האט לפתע ורצה לעשות פרסה לנתיב הנגדי עד כדי עצירה מוחלטת ובכך חסם את דרכו ורכב הדייהטסו פגע במונית כמעט בזוית של 90 מעלות עם חלקה הקדמי בחלק האחורי שמאלי בעיקר  הצדדי של המונית.

אל מול גרסה זו עומדת גרסת הנתבע 1 ולפיה הוא נסע בנתיב הימני כאשר לפתע רכב הדייהטסו הגיח משמאלו במהירות ופגע בו בזווית חדה מאוד דהיינו די במקביל. הנתבע 1 אף הדגים זאת במכוניות צעצוע שנמסרו לו במהלך הדיון.

לטענתו כתוצאה מהפגיעה המונית נזרקה לצד שמאל אל עבר אבן הפרדה שבין הכביש בו נסעו הצדדים לבין הכביש לכיוון הנגדי  עד כי המונית פנתה בחזיתה לכיוון הנסיעה הנגדי.

לאחר שבחנתי העדויות סבור אני שגרסת הנתבע 1 אינה סבירה וסבירה יותר גרסתו של מר פייזנברג אם כי לטעמי גם למר פייזנברג יש אשם לקרות התאונה.

הנתבע 1 אישר בעדותו כי רכב הדייהטסו פגע בו והמשיך כברת דרך קדימה. תאור זה לא מתיישב עם טענתו כי בשל הפגיעה ברכבו עשה פרסה והגיע עם חזיתו לכיוון ההפוך, שהרי רכב הדייהטסו היה אמור לבלום תנועה סיבובית זו ואולי אף לפגוע גם בחלק הקדמי צדדי של המונית דבר שלא עולה מן המסמכים שצורפו.

סביר יותר כי רכב הדייהטסו פגע בזווית של כמעט 90 מעלות במונית.

עדות מר פייזנברג נתמכת בעניין זה גם בתמונות המונית הצבעוניות שהוגשו המצביעות על מעיכה עמוקה בלא סימני משיכה.

טען הנתבע 1 כי לא יכול להיות שרצה לעשות פניית פרסה מאחר ואין מעבר לנתיב הנגדי עקב אבני הפרדה שבמקום אלא שאף משרטוט שמסר למשטרה בקשר לתאונה עולה כי לא מדובר בהפרדה רצופה ובקרבת מקום יש מעבר לצד הנגדי.

חובתו של כל נהג רכב לצפות את הסיכונים הקיימים בכביש.

חובת הציפיות משתרעת הן על סיכונים סביבתיים, כגון: הולך רגל החוצה את הכביש, בעל חיים החוצה את הכביש, מכשולים על הכביש והן על סיכונים הנוצרים מנהיגתם של נהגים אחרים המשתמשים בכביש, ובכללם נהגים רשלניים.

אלה גם אלה, מחובת צפיותיו של המשתמש בדרך.

אין מוטלת על הנהג החובה לצפות במדוייק את כל פרטי האירוע, די בצפייה באופיו הכללי של האירוע על פי תכונותיו העיקריות (ע"פ 2061/90 מרדלי נ' מדינת ישראל, פ"ד מז(1) 802 וכן ד"נ 12/63 לאון ואח' נ' רינגר פ"ד יח(4) 761 712).

הנתבע 1 בהתנהגותו הרשלנית כפי שתוארה לעיל יצר סיכון בכביש.

מנגד כפי שציינתי מר פייזנברג שנסע בכביש רטוב ובשעות החושך שהבחין שהמונית פנתה אף היא לנתיב השמאלי ומהירותה איטית משלו צריך היה לשמור מרחק על מנת לאפשר לרכבו לבלום מבלי לפגוע במונית אף אם זו תבלום ללא כל כוונה לעשות פניית פרסה.

לאור זאת הנני מחלק את האחריות לקרות התאונה כך ש-60% יוטלו על הנתבע 1 ו-40% על נהג הרכב המבוטח ע"י התובעת.