פסק-דין בתיק א 36747/04

1.         בפני תביעה לפיצוי בגין נזקי רכוש אשר ארעו לרכב מבוטח התובעת בעקבות תאונת דרכים מיום 17.10.01. הרכב המבוטח הינו מסוג איסוזו (להלן : "האיסוזו") ובעת התאונה היה נהוג על ידי מר איברהים אבו הראר (להלן : "הנהג").

2.         בתאונת דרכים זו היו מעורבים שלושה כלי רכב אשר נפגעו בתאונה, וכלי רכב נוספים כפי שיפורט להלן. כלי הרכב שנפגעו בתאונה הינם נ.נ. צבאי (להלן : "הרכב הצבאי"), השייך לנתבעת 2 ואשר היה נהוג על ידי הנתבע 1 (להלן : "הנתבע"), רכב מסוג מיצובישי מאגנום (להלן : המיצובישי") אשר היה נהוג בעת התאונה ע"י מר פקיר סאלח (להלן : "נהג המיצובישי") ורכב האיסוזו.

3.         למעשה, העובדות המהוות את הרקע לתאונה האמורה אינן שנויות במחלוקת בין הצדדים. מעדויות הנהג והנתבע, כפי שנטענו בפני וכן מעיון בתיק המשטרה אשר צורף לתיק ביהמ"ש, עולה כי ארבעה כלי רכב צבאיים יצאו לתרגיל שטח, כאשר הרכב הראשון בשיירה הינו ג'יפ סופה, והשלושה האחרים הם מסוג נ.נ.

            התרגיל התבצע בצד הדרך, בחולות, והשיירה נסעה בשול הימני של הכביש המצוי בין צומת שוקת לבין להבים.

            מפקד התרגיל נסע בג'יפ הסופה וביצע פניית פרסה שמאלה, או אז החל הנתבע את ביצוע פניית הפרסה עם הרכב הצבאי. אין מחלוקת כי הנתבע לא יכול היה להשלים את ביצוע פניית הפרסה, הן מכיוון שמדובר ברכב כבד והן מכיוון שהבחין בתהום המונעת את השלמת הפנייה, ולכן הרכב הצבאי נעמד לרוחב הכביש.

            זה המקום לציין כי מדובר היה בשעת חשכה.

4.         בשלב זה, כאשר הרכב הצבאי נמצא לרוחב הכביש, הגיחו שלושה רכבים מכיוון נסיעת הנהג : הרכב הראשון, משאית פולטריילר, סטתה ימינה וחמקה ממפגש עם הרכב הצבאי. המצובישי, אשר נסעה לאחר המשאית, סטתה שמאלה, כך גם האיסוזו, אשר נסע לאחר המיצובישי.

5.         הן המיצובישי והן האיסוזו נפגעו בתאונה ופגעו ברכב הצבאי, ובנקודה זו התעוררה מחלוקת, האם המיצובישי הספיקה לעצור ולא פגעה ברכב הצבאי אלא נהדפה עליו, כטענת ההגנה, או שמא פגעה ברכב הצבאי ראשונה ורק אז פגעה האיסוזו במיצובישי מאחור, כטענת התביעה.

6.         בכל מקרה, תוצאות התאונה היו שהרכב הצבאי נפגע בדופן שמאל של הרכב, לטענת ההגנה בצורה קלה ביותר ; המיצובישי נפגעה הן בחזיתה והן מאחור;  והאיסוזו נפגעה בחזיתה.

7.         מבטחת האיסוזו, היא התובעת בתיק הנדון, שילמה למבוטחת את נזקי האיסוזו, וכן נשאה בשכר טרחת השמאי ובהוצאות הגרירה, וסכומים אלה הם הנתבעים במסגרת תביעת השיבוב שבפני.

            עיקר טענתה של התובעת היא כי התאונה נגרמה בשל הנהיגה הרשלנית של הנתבע 1 והוא הוא הגורם לתאונה.

8.         הנתבעת לעומת זאת, טענה כי לא היה כל מגע בין הרכב הצבאי לבין האיסוזו, והעובדה כי נהג המיצובישי הצליח לבלום ולא לפגוע ברכב הצבאי, בטרם פגע בו האיסוזו, מלמדת על כך כי נזקי האיסוזו מקורם בנהיגתו הרשלנית של הנהג, אשר לא שמר מרחק סביר מהרכב שלפניו.

9.         ביום 16.3.05 הופיעו בפני הנהג והנתבע ומסרו את גרסאותיהם. כמו כן, הוצג בפני תיק המשטרה, בו מצויים בין השאר תיק תאונת הדרכים, דו"ח בוחן התנועה (להלן : "הדו"ח"), דו"ח הפעולה (להלן : "דו"ח הפעולה"), עדות נהג המיצובישי, עדויות הנהג והנתבע ועדותו של ממרוד ניצן, מפקד התרגיל (להלן : "מפקד התרגיל").

10.       לאחר שעיינתי במסמכים שהונחו בפני ושמעתי את עדויות הצדדים, אני קובעת כי דין התביעה להתקבל במלואה.

11.       התרשמתי כי הסיבה לתאונה היא נהיגתו הבלתי מנוסה של הנתבע, אשר יצרה הפרעה לתנועה השוטפת וחסמה למעשה את הכביש כולו:

            גם בעדותו בפני ציין הנתבע את תמרוניו על הנתיב, שבשלב כלשהו "עמד באמצע הכביש לרוחב" (ראה פרוטוקול עמ' 6 שורה 14).

            הנתבע לא יכול היה להעריך בעדותו כמה זמן עמד הוא במרכז הכביש (פרוטוקול עמ' 6 שורה 23), אך מפקד התרגיל אמר בעדותו כי הרכב הצבאי עמד בצורה כזו "כחצי דקה דקה" (ראה עדותו בשורה 14).

            אין ספק כי עמידה לרוחב נתיב בפרק זמן ממושך יחסית מהווה הפרעה לתנועה ואינה מאפשרת לנהגים שבאים, במהירות נסיעה מקובלת, להימנע מהתאונה : מקובלת עלי טענתו של הנהג כי כשרכב עומד לרוחב הכביש לא ניתן להבחין בברור באורות הנמצאים מלפניו ומאחוריו, אך לא בצדיו.

            כמו כן, לא היתה מחלוקת כי הכביש אינו מואר. דבר נוסף המלמד על  הסכנה שיצר הנתבע בכביש, היא עדותו שלו עצמו : "מאותו יום החליטו שאין פרסות בצבא יותר וממשיכים עד למקום בטוח" (ראה פרוטוקול עמ' 6 שורה 5).