פסק-דין בתיק א 36490/06

1.   לפניי בקשה לדחיית תביעה על הסף מחמת העדר סמכות עניינית.

2.   המשיבה הינה שותפות בלתי רשומה של עורכי-דין, אשר משרדיה השכורים שוכנים, מאז חודש יולי שנת 2002, בקומה השלישית בבנין "המגדל" ברחוב דניאל פריש 3 בתל-אביב.

3.   למן תחילת השימוש במשרדים, חויבה המשיבה בתשלומי ארנונה לפי שטח של 482 מ"ר.

4.   בחודש אפריל שנת 2006, הודיעה המבקשת למשיבה, כי השטח לחיוב הנכס הינו 369 מ"ר ולא 482 מ"ר. בהתאם לכך, עודכן חיוב הנכס בארנונה, אולם זאת רק החל מיום 1.4.2005.

5.   המשיבה הגישה תביעת השבה כנגד המבקשת. לטענתה, התרשלה המבקשת במדידת שטח המשרדים או בחישובו ולכן טעתה בקביעת סכום הארנונה. סכום התביעה 99,514 ש"ח, בגין השטח העודף שבגינו חויבה החל ממועד כניסתה למשרדיה.

6.   מנגד, הוגשה בקשה לסילוק על הסף.בבקשתה טוענת המבקשת כי חוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו-1976, קובע סמכות ייחודית למנהל הארנונה ולוועדת הערר לדיון במחלוקות לעניין חיוב הארנונה, ובכלל זאת לגבי גודל הנכס (סעיף 3 לחוק). בנושאים אלו, הנישום אינו רשאי לפנות ישירות לבית המשפט האזרחי כמסלול חלופי, שלא על דרך של ערעור על החלטת ועדת ערר לבית המשפט לעניינים מנהליים. בנוסף, בית המשפט לא יזקק לטענות בנושאים שניתן היה להעלות בהשגה, ואשר הם נושאים עובדתיים-טכניים ונעדרי חשיבות עקרונית ו/או ציבורית.

7.   לטענתה, הדיון בתביעה ירוקן, למעשה, את הוראת סעיף 3 לחוק הערר מכל התוכן, שכן המשמעות היא שבידי הנישום קיימות שתי אפשרויות מקבילות לתקיפת חיוב הארנונה בענין הטענות נשוא סעיף 3 לחוק הערר: ירצה, יגיש השגה ובמידת הצורך ערר; ירצה - יפנה לבית המשפט האזרחי. לדידה, תוצאה זו מנוגדת להוראות חוק הערר ואיננה סבירה.

8.   המשיבה טוענת מנגד, כי יש לסלק את הבקשה על הסף משלא צורף לה תצהיר הגם שהיא כוללת טענות עובדתיות מפורטות. עוד טוענת המשיבה, כי על-פי ההלכה הפסוקה, מוסמכים בתי המשפט לדון בתביעה להשבת תשלומי ארנונה בטענה של רשלנות העירייה. לשיטתה, בהתנהגות המבקשת יש לא רק רשלנות חמורה, אלא גם עשיית עושר ולא במשפט, התנהגות לא סבירה וחוסר תום לב של רשות שלטונית.

דיון

9. לאחר עיון בבקשה ובתגובות, הנני מקבלת את הבקשה.

10. חוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית, תשל"ו-1976 (להלן: " חוק הערר"), קובע כדלקמן:

"3. (א) מי שחוייב בתשלום ארנונה כללית רשאי תוך תשעים ימים מיום קבלת הודעת התשלום להשיג עליה לפני מנהל הארנונה על יסוד טענה מטענות אלה:

(1) הנכס שבשלו נדרש התשלום אינו מצוי באזור כפי שנקבע בהודעת התשלום;

(2) נפלה בהודעת התשלום שמשיגים עליה טעות בציון סוג הנכס, גדלו או השימוש בו.

(3) הוא אינו מחזיק בנכס כמשמעותו בסעיפים 1 ו-269 לפקודת העיריות;

(4) היה הנכס עסק כמשמעותו בסעיף 8(ג) לחוק הסדרים התשנ"ג - שהוא אינו בעל שליטה או שחוב הארנונה הכללית בשל אותו הנכס נפרע בידי המחזיק בנכס.

(ב) אין באמור בחוק זה כדי להסמיך את מנהל הארנונה או את ועדת הערר לדון או להחליט בטענה שמעשה המועצה של הרשות המקומית בהטלת הארנונה או בקביעת סכומיה היה נגוע באי-חוקיות שלא כאמור בפסקאות (1) עד (3) של סעיף קטן (א).

(ג) על אף האמור בסעיפים קטנים (א) ו-(ב), מי שחויב בתשלום ארנונה כללית ולא השיג תוך המועד הקבוע על יסוד טענה לפי סעיף קטן (א)(3), רשאי בכל הליך משפטי, ברשות בית המשפט, להעלות טענה כאמור כפי שהיה רשאי להעלותה אילולא חוק זה."

בהתאם לסעיף 6 לחוק, מי שרואה עצמו מקופח מתשובת המנהל בהשגה, רשאי לערור עליה בפני ועדת ערר, ועל החלטת ועדת הערר ניתן לערער לפני בית המשפט לעניינים מנהליים.