פסק-דין בתיק א 3643/02

פתח דבר

1.         בשנת 2001 זכתה חברת בני כסייפה בע"מ (להלן, "הנתבעת") במכרז של עיריית קרית-גת לאיטום גגות מוסדות חינוך ומסודות ציבור (להלן, "הפרוייקט"). היא התקשרה עם חברה מסוימת, אשר שימשה כקבלן משנה לפרוייקט. מטעמים, שאינם נוגעים לתביעה הנידונה, הסתלקה החברה הראשונה הנ"ל מן הפרוייקט ומאתריו. על רקע זה התקשרה הנתבעת עם חברת G.R. מיטב האיטום בע"מ (להלן, "התובעת") בנובמבר 2001 למען תשלים את העבודה, המתחייבת על-פי המכרז הנ"ל. זאת תביעת התובעת ליתרת התמורה, המגיעה לה, לטענתה, בגין עבודתה זו.

ההליך וההסכם הדיוני

2.         ביום 15.2.05 תוך ההתייחסות למחלוקות, שנותרו להידון, הגיעו בעלות הדין להסכם הדיוני, שניתן לו תוקף של החלטת בית משפט (להלן, "ההסכם הדיוני"). להסכם הדיוני שני אדנים, האחד בקשר לעבודות האלומיניום, שביצעה התובעת, והשני בקשר לעבודות הרג'י, במקרה זה אותן העבודות, שלא נכללו בחוזה בין בעלות הדין, אך נעשו לתיקון הנזילות באיטום, שביצעה החברה המקורית, ששימשה כקבלן משנה.

            זאת לשון החלק הרלוונטי להסכם הדיוני:

"1.      לסילוק מלא וסופי של תביעות התובעת כנגד הנתבעת יפעלו הצדדים

כדלקמן:

א.         בנושא האלומיניום יצטוו מנהלי בעלות הדין להתייצב ביום שינקוב בו בית-המשפט על מנת למדוד את עבודת האלומיניום נשוא כתב התביעה וזאת על מנת שיגישו לבית המשפט תוך 30 יום מהיום הסכם פשרה לפסק דין חלקי לפי המחיר 8 ש"ח למטר רץ.

ב.         בנושא עבודות הרג'י באי כוחם (כך!) המלומדים של בעלות הדין יערכו חשבון על-פי בדיקתם את יומני העבודה בעיריית קרית גת בלבד עפ"י צו שיינתן ותוך 45 יום מהיום יגישו לבית המשפט הסדר פשרה, המחייב את הנתבעת לשלם את מלוא הסכום המגיע, אם בכלל מגיע ובנוסף (בהתאם לצורך) יצוין בפסק הדין החלקי בפשרה, שאם לא יסולק הסכום הנ"ל תוך 30 יום מיום מתן פסק-הדין הנ"ל, כי אז תחויב הנתבעת בפיצוי מוסכם בשיעור של 20% מהסכום".

בהמשך להסכם הדיוני נמדדו עבודות האלומיניום, שבצעה התובעת. הוברר, ועל כך אין חולקין, כי טענות התובעת לגבי כמות עבודות האלומיניום, שביצעה, אינן תואמות את המציאות. בעקבות המדידה הגיעו בעלות הדין לעמק השווה בכל הקשור לעבודות האלומיניום.

המחלוקת, העומדת לדיון, בנוגע לעבודת הרג'י

3.         מטבע הדברים, הסכום המגיע לתובעת בגין עבודות הרג'י (בעבור תיקון הנזילות באיטום, שביצע הקבלן המשנה הקודם בפרוייקט) יכול להיות מורכב משני יסודות: מכמות העבודה ומן המחיר ליחידה. משלא הצליחו בעלות הדין להגיע לעמק השווה בנוגע לעבודות הרג'י, נוהלה לפנינו ישיבת הוכחות. בסיכומי הצדדים נתגלתה מחלוקת, אם שאלת מחיר עבודות הרג'י כלל עומדת לדיון. לטענת הנתבעת, מחיר העבודות הללו דורש הוכחה. עוד טוענת הנתבעת, שחקירת מנהל התובעת, מר חנן גוריון, העלתה, שמחירי עבודות הרג'י, אשר רשם בחשבון הסופי ת/7 (צ.ל. ת/6), לא סוכמו בין בעלות הדין. הוברר, שמר גוריון קבע את מחירי עבודות הרג'י בחשבון הסופי על בסיס המחירים המקובלים בשוק, לדבריו (עמ' 8 שורות 12-13 לפרטיכל). במצב נתון זה טוענת הנתבעת, שבהעדר מחיר מוסכם, משלא הוכיחה התובעת את המחירים המקובלים בשוק לעבודות שביצעה, אם ביצעה, דין תביעתה בגין עבודות הרג'י להידחות. מנגד טוענת התובעת, שמעולם לא היתה מחלוקת בין הצדדים לגבי מחיר עבודות הרג'י. הרי, לפי הטענה, זאת הסיבה, שבסעיף 1 (ב) להסכם הדיוני סוכם, שישולם מלוא מחיר עבודות הרג'י, וכל שנותר היה לברר את עצם ביצוע העבודות בהתאם ליומנים.

            בטרם נכריע במחלוקת זו ראוי לציין עוד שתי טענות של הנתבעת. לפי הנתבעת, בפתח ישיבת ההוכחות הצהירה באת כוחה המלומדת של התובעת, שאין עוד מחלוקת לענין מדידת עבודות האיטום (לפי החוזה) ועיגון האלומיניום, שביצעה התובעת, או לגבי המחיר למטר רבוע של איטום. בהמשך הצהרתה אמרה עורכת הדין המלומדת: "מרשי יעיד עתה על עבודות הרג'י, עליהן ורק עליהן יש מחלוקת" (עמ' 7 שורה 16 לפרטיכל). לטענת בא כח הנתבעת המלומד, משידעה חברתו להצהיר, כי אין מחלוקת לגבי האלומיניום ועבודת האיטום בחוזה הן מבחינת המדידה והן מבחינת המחיר, אך נמנעה מלהצהיר, שמחיר עבודת הרג'י אינו שנוי במחלוקת, ניתן ללמוד, שקיימת מחלוקת רחבית לגבי כל שאלה, הקשורה לעבודות הרג'י. בנוסף, טוען בא כח הנתבעת המלומד, שכאשר חקר בנושא מחיר עבודות הרג'י, חברתו כלל לא התנגדה משום המחלוקת הקיימת בנושא זה.

            נקודת המוצא להכרעתנו בשאלה, אם היה מוטל על התובעת להוכיח את מחיר עבודות הרג'י מעבר לרשום בחשבון הסופי (ת/6) היא ההסכם הדיוני, שניתן לו תוקף של החלטה. בהשוואת החלק בהסכם, המתייחס לעבודות האלומיניום, מחד, לחלקו, המתייחס לעבודות הרג'י [סעיף  1 (א) לעומת סעיף 1 (ב) להסכם] אנו למדים, שבעלות הדין קבעו, שישולם הסך של 8 ש"ח למטר בגין עיגון האלומיניום, ואילו עבור עבודות הרג'י ישולם מלוא המחיר. ללמדך, שלפי ההסכם הדיוני, אין כל מחלוקת בנוגע למחיר עבודות הרג'י. אמנם, משלא הגיעו בעלות הדין לעמק השווה, ברמה העקרונית היתה דרך לסטות מן הקבוע בהסכם הדיוני. ואולם, זאת יש לדעת: להסכם הדיוני ניתן תוקף של החלטת בית משפט. כידוע, בהקשר של פסק-דין בהסכמה, נכתב: "פסק-דין שבהסכמה, ממוזגות בו שתי תכונות, של הסכם ושל פסק-דין, לפיכך ניתן פסק-הדין לביטול מחמת כל פגם העשוי לבטל הסכם... אולם כל עוד קיים פסק-הדין, אין כוחו נופל מכוחו של פסק-דין אחר" [י/ זוסמן סדר הדין האזרחי (מהדורה שביעית, בעריכת ש' לוין) 549]. כך גם בענייננו. לסיכום הדיוני, לפיו אין מחלוקת לענין מחיר עבודות הרג'י, שיש לשלם, ניתן תוקף של החלטה,שתוקפה קיים עד היום. איש לא ביקש לבטלה.  אמור מעתה, שהשאלה היחידה העומדת להכרעה בתיק זה היא אם ביצעה התובעת את עבודות הרג'י, אשר ציינה בחשבון הסופי ת/6.

מהימנות העדים

4.         העידו בפנינו מנהלי בעלות הדין, מר גוריון מטעם התובעת ומר סאלם אבו חאמד מטעם הנתבעת. בהערכתי את עדותו של מר גוריון מול עדותו של מר אבו חאמד, מצאתי את מר גוריון כבעל מהימנות רבה. אם להתבטא בעדינות, לא יכולתי לומר דבר דומה בנוגע למר אבו חאמד, לפי התרשמותי. התרשמתי, שמר גוריון, העיד בכנות ולא ניסה ליפות את אשר לדעת חוקרו בחקירה הנגדית לוקה בחסר. לצורך המהימנות בלבד אציין, שלא ניסה מר גוריון להסתיר, שהוא קבע את המחירים, שרשם בחשבון הסופי ת/6 (עמ' 8 שורות 12-13 לפרטיכל). כאדם פשוט, כשהצליח בא-כוחה המלומד של הנתבעת לשכנעו, שיש חוסרים ברישום העבודות ביומנים, מר גוריון לא ניסה להתחמק מן הדברים, שהוצגו לו (ראה, דוגמא: עמ' 9 שורות 1-2 לפרטיכל). אומר כבר עתה, שאין בית-המשפט מחויב על-פי מסקנתו של מר גוריון, שהיומנים לוקים בחסר. הרי, בסופו של יום נשקול את היומנים ביחד עם העדויות על-פי מאזן ההסתברות. עוד בענין המהימנות של מר גוריון, חשוב לציין, שהאמנתי למר גוריון, שהם (הוא ומר חאמד או, ליתר דיוק, החברות שניהלו) עבדו באימון (עמ' 9 שורות 4 - 6 לפרטיכל). גם האמנתי לו, שהוא (באמצעות החברה בשליטתו - ג'ט"ל) ביצע את כל אשר ביקש המפקח של הפרוייקט (עמ' 9 שורות 11-12 לפרטיכל).

            לעומתו, ככלל לא מצאתי את עדותו של מר חאמד ראויה לאימון. כשנשאל מר חאמד, אם עיריית קרית גת נתנה אישור לכל העבודות הוא לא הכחיש זאת, אך טען, שעלו על הגג וסידרו מרזב, שבאותו הזמן לא ירד גשם וכך, לטענתו, שחררה העירייה את אישור העבודה על אף שהנזילות קיימות עד היום (עמ' 11 שורות 23 - 25 לפרטיכל). כך גם העיד מר חאמד, שבבית ספר "רוגוזין", כשדרש המפקח לתקן את הנזילות, הוא ומר גוריון עלו על הגג, ראו את הבעיה, ולפי עדותו, עד עצם היום הזה הבעיה לא תוקנה (עמ' 11 שורות 19-22 לפרטיכל). לא האמנתי, שבעלות הדין הערימו על עיריית קרית גת, אשר אישרה את העבודה בסוברה, שתוקנו הנזילות, כאשר, למעשה, הנזילות קיימות עד היום.

            עוד לעניין המהימנות, נתבקשתי לקבוע, שמשלא הביאה התובעת את המפקח על הפרוייקט להעיד, חזקה, שאילו היה מעיד, היתה עדותו לרעת הנתבעת. חזקה עובדתית זו מבוססת על ההגיון, שאדם לא יימנע מלהביא עדות לטובתו. ואולם, יש לדייק. חזקה זו היא חזקה עובדתית, שאין בית-המשפט חייב בהפעלתו. כאמור ב - א' הרנון דיני ראיות (חלק ראשון, תשל"ט) 194, "חזקה-שבעבודה היא הסקה מותרת של מסקנה הנובעת מניסיון החיים ... אין כל חובה להגיע למסקנה הזאת, אפילו לא הובאה ראיה נגדית".  הרי, אין אנו טכנאי משפט, אלא שמטרתנו לרדת לחקר האמת. כשהפער בין אמינות העד מטעם התובעת והעד מטעם הנתבעת כה גדול ולבית המשפט הכלים לנתח את יומני העבודה בעצמו, לא ראיתי באי-הבאת המפקח של הפרוייקט להעיד דבר, שיש בו, כדי לחרוץ את גורל התביעה. אזכיר שוב, כי רצוננו להגיע לחקר האמת.

ניתוח היומנים

5.         נשאלת השאלה, מה הוכח לנו (לפי מאזן ההסתברות) על אודות ביצוע עבודות הרג'י בידי התובעת. כזכור, המדובר בעבודה לתיקון האיטום, אשר ביצע קבלן המשנה, שהסתלק מן הפרוייקט, ולכן, עבודות הרג'י (לרבות איטום רולקות) אינן כלולות בחוזה בין בעלות הדין. עבודות הרג'י השנויות במחלוקת מתייחסות לבתי הספר "שבטי ישראל", "שלאון", "יורה דעה", "הרצל", "רוגוזין" ו"גרוס". הן מתייחסות גם לגן "שלמה" ולאולם ספורט "פיס". היומנים, אשר צורפו לתצהירו של מר חנן גוריון מטעם התובעת, מלאים בהערות המפקח, שיש לבצע תיקון נזילות ושמתבצעות עבודות התיקון הנ"ל. נפרט לפי שם בית הספר או שם המוסד הציבורי.

            א.         בית ספר "שבטי ישראל"