פסק-דין בתיק א 3607/97

נתוני רקע וקורות ההליכים

1.         התובע 1 (להלן, גם "וגנר") והתובעת 2 (להלן, גם "רחל) הם בעל ואישה. התובעת 3 (להלן, גם "שרון") היא בתם.

2.         בסוף שנת 1992 רכשו התובעים בעלות במגרש שהוא חלקה 9 בגוש 12254 ברח' גרינבוים 66 בחיפה. הבעלות במגרש נרשמה באופן ששרון הייתה הבעלים של 44% ווגנר ורחל היו הבעלים של 56%. בתחילה סבורים היו כל בני המשפחה כי יבנו בית מגורים על המגרש בכוחות עצמם, בעיקר לנוכח עיסוקו של וגנר כאדריכל. לימים, ומן הסתם עקב מצב בריאותו של וגנר, הם התקשרו עם המנוח ארנון חיים ז"ל (להלן - "חיים"), בהסכם לבניית הבית האמור. במקביל, החליטה שרון למכור את חלקה במגרש לנתבע שבפניי, הוא בנו של חיים (להלן, גם "עופר"). מצויים, איפוא, בפניי שלושה חוזים שנחתמו ביום 1.9.94. בגדר האחד מכרה שרון את זכויותיה לעופר. בגדר השני שכרו וגנר ורחל את שירותי הבניה בהסכם שלהם עם חיים. בגדר השלישי נעשה חוזה שיתוף מקרקעין בין וגנר ורחל לבין עופר.

3.         כתוצאה מחילוקי דעות הונחה תחילה תביעתם של התובעים הן כנגד חיים והן כנגד עופר, אף לעניין ליקויי בנייה נטענים. לימים נפטר חיים וסוכם על הגשת כתב תביעה מתוקן, מצומצם בסכומו לכדי 142,210 ש"ח, כנגד עופר בלבד. בגדרו של כתב תביעה מתוקן זה עתרו התובעים לתשלום בגין ארבעה פריטים: הראשון, והמרכזי, השבת תשלומי-יתר ששילמו התובעים, כנטען, ושאת השבתם בסך 107,480 ש"ח דרשו מעופר. השני, בגין ליקויי בנייה בסכום של 18,800 ש"ח. השלישי, בגין ירידת ערך עקב הגבהת שביל במגרש בסכום של 30,000 ש"ח. הרביעי, לעניינה של שרון בלבד, לתשלום נזקים והפסדים נטענים בסכום של 6,225 ש"ח.

חיים ועופר, בגדר כתב התביעה המקורי, ולימים עופר לבדו, בגדר כתב התביעה המתוקן, התגוננו בפני כתבי התביעה.

4.         תחילה נדון התיק בפני כב' השופטת שרון. לימים הועבר הטיפול בתיק לטיפולו של כב' השופט שאנן. עם פרישתו של כב' השופט שאנן נותב התיק לטיפולי בשנת 2003. בהתאם להחלטת כב' השופט שאנן הוריתי על הגשת תצהירי עדויות ראשיות. מטעם התובעים הוגשו תצהיריהם של וגנר ושל שרון. מטעם עופר הוגש תצהירו-שלו. המצהירים, למעט שרון, נחקרו על תצהיריהם. ככל שעסקינן בתצהירו של וגנר הוא היה משופע בנספחים לרוב. סיכומי טענות שהוריתי על הגשתם הוגשו  באיחור מופלג ולא הולידו פסק דין, כעולה מהחלטתי מיום 18.9.05.

5.         בגדרה של החלטתי זו ראיתי לציין את אי הסדרים המרובים בתצהירו של וגנר. ציינתי כי נספחיו "אינם מסודרים כהלכה באופן שהתצהיר מכביד באופן בלתי סביר על האפשרות להתחקות אחר המסמכים". ועוד ציינתי כי "לא נגעתי אלא בחלק בלבד מאי-הסדרים, אי-הרצף, חוסר הסימון והעדר השיטתיות, שהופך את המעקב  אחר המוצגים, כמעט למשימה בלתי אפשרית" (סעיף 2). הבהרתי כי עוד אדרש לעניין זה, במנותק מהכרעתי המהותית, כאשר אשקול לחייב בהוצאות הולמות את התובעים, אם לזכות הנתבע ואם לזכות אוצר המדינה.

6.         לאור החלטתי זו ביום 6.11.05 הונח בפניי נוסח מוסכם של תצהיר התובע על נספחיו, באופן שלכאורה ניתן היה לחזור ולשקול מתן פסק דין בתיק. ואולם הדבר לא נעשה לנוכח העובדה שביום 3.11.05 הונחה בפניי בקשה בכתב של התובעים בתיק בש"א 18625/05. מסתבר כי בגדר חקירתו הנגדית של וגנר על התוכנית נ/1, הוא הודה כי תוכנית זו הוגשה לתיק העירייה. בגדר הבקשה שבפניי עתר וגנר להתיר לו לחזור בו מהודייתו זו. כך, משום בירור נוסף שעשה במשרדי מהנדס העיר, אשר לשיטתו הוכיח כי הוא טעה והוטעה בעדותו זו. בקשתו הייתה משופעת בהאשמות לרוב כנגד ב"כ הנתבע.

            התקיימו דיונים יגעים בתיק בש"א זה. בסופה של דרך, ובישיבה מיום 15.6.06, הסכימו ב"כ הצדדים כי לבית המשפט יוגש תיק העירייה נשוא תיק הבש"א כחומר ראיה. בעקבות זאת היתרתי הגשת טיעונים משלימים המתחייבים מתיק העירייה ובלבד שלא תיטען כל טענה  כנגד ב"כ הנתבע אישית.

7.         טיעונים משלימים כאמור הונחו בפניי באורח מושלם ביום 17.10.06. דומה שההר הוליד עכבר. כבר בהחלטתי מיום 3.10.06 ציינתי כי לא מצוי בפניי תיק העירייה הגם שיכול והוא הגיע ולאחר שב"כ הצדדים צילמו ממנו, הוא חזר לעירייה. מכל מקום, בגדר הטיעון המשלים של ב"כ התובע הוא צירף, לכאורה, עותק של מסמך אחד מתיק העירייה האמור. ב"כ הנתבע לא צירף, ולו מסמך אחד מתיק עירייה זה. כפי שיפורט בהמשך, ממילא בגדר מאזן שיקוליי, אין בדעתי להידרש לכל המשתמע מן הטענות והטענות-שכנגד נשוא תיק בש"א 18625/05. כך ניתן פסק דין בתובענה משנת 1997 רק עתה.

8.         ואולם, שעה שאדרש לסוגיות הצריכות לפנים, הרי מקום שב"כ התובעים טען בהרחבה מופלגת וחסרת כל פרופורציה, בדעתי לקצר. ניצבים בפניי, כאמור, ארבעה פריטים בגדר כתב התביעה המתוקן. אדרש תחילה לפריטים שאינם מצריכים דיונים רבים ואסכם הדיון בראש הנזק העיקרי לעניין תשלומי-היתר הנטענים.

לעניין ליקויי הבנייה וירידת הערך

9.         ברי כי בדעתי לדחות מכל וכל את תביעות התובעים בפריטים האמורים. כך, ראש לכל, מן הטעם שבגדר תצהירו של וגנר לא מצאתי, ולו כזית, כל טענה המאמתת את הפריטים האמורים. אף בסיכומי הטענות לא חזרו התובעים ולא דרשו דבר בגין ליקויי בנייה וירידת ערך. נתון זה אף חובר לטענתו הצודקת של ב"כ הנתבע כי יהא הדבר אשר יהא, מעיקרא לא ניתן היה להשמיע כל טענה בכיוון זה כנגד עופר. חיים, אביו המנוח של עופר, עסק בקבלנות בניין, אף בבניית הבית נשוא התביעה שבפניי. זו הייתה הסיבה על שום מה בגדר כתב התביעה המתוקן נתבע חיים בגין ליקויי בנייה נטענים. בזמנים הרלוונטיים לתביעה זו עופר למד רפואה בהונגריה. ממילא לא ניתן היה להשמיע כנגדו כל טענה בגין הפריטים האמורים.

לעניין תביעתה של שרון נגד עופר

10.        בגדר תצהירי העדויות נמסר אף תצהירה של שרון. שרון מסרה תצהיר לקוני ביותר, שאף לא התיימר להתחיל ולאמת את טענותיה בגדר כתב התביעה. תצהיר זה נמשך על ידי ב"כ התובעים באופן ששרון אף לא נחקרה על תצהיר סתמי ולקוני זה.

11.        מן החומר שבפניי נלמד, ולו בדוחק, כי בין שרון לבין עופר התגלעו חילוקי דעות לעניין תשלומים שאמור היה עופר לשלם לשרון בגדר הסכם המכר שביניהם. מנספח ב' לתצהיר וגנר אני למד על מכתב דרישה המעלה טענה לחוב של עופר לשרון בסכום של 10,324 ש"ח. נהיר לי כי הסכום האמור הופקד בידיו הנאמנות של עו"ד מאירסון, מי שייצג את שני בעלי החוזה האמור. בגדר כתב התביעה המתוקן לא עותרים התובעים להורות לעו"ד מאירסון לעשות מעשה לעניין שחרורו של פיקדון זה. לעומת זאת בגדר כתב התביעה המתוקן נטען לחוב נוסף בסכום של 6,225 ש"ח, על יסוד מסמך ב/1 כלשהו. כבר בגדר כתב ההגנה ציין עופר כי לכתב התביעה המתוקן לא צורפו כל נספחים, וזאת חרף החלטתו המפורשת של כב' השופט שאנן מיום 6.1.02. וככל שציפיתי שמא במצורף לנספחיו המרובים בתצהירו של וגנר יימצא מסמך ב/1 הנ"ל, העליתי חרס.

12.        אכן, ככל שעסקינן בפיקדון שבידי עו"ד מאירסון, אף ב"כ הנתבע נוקט בהרחבת חזית כאשר רק בגדר סיכומיו הוא מבקשני להורות לעו"ד מאירסון לשחרר הפיקדון לעופר. ברי שאין בדעתי לפסוק דבר בעניין הסכסוך שבין שרון לבין עופר. ככל שעסקינן בחוב הנטען בסכום של 6,225 ש"ח לא הונחה בפניי כל ראיה, לא על ידי שרון אף לא על ידי וגנר. ככל שעסקינן בפיקדון האמור, אף בעניין זה לא נשמעה בפניי כל ראיה, אלא בגדר סיכומי הטענות. בגדר כתבי הטענות הסוגיה האמורה לא הועמדה כפלוגתא. ממילא לא אדרש לה בגדר פסק דיני זה. אין בדעתי להכריע בשאלה מה יהא דין, ובעיקר לעניין הפיקדון שכנראה מצוי בידיו של עו"ד מאירסון זמן רב ביותר, ככל ששרון ו/או עופר יחדשו הליכים ביניהם לעניין זה, אף לנוכח האפשרות של טענת התיישנות. אין לי אלא להביע משאלה, לעניין ממוקד ומאותר זה,  ששרון ועופר יגיעו להבנה מוסכמת בסוגיה זו.

13.        אדרש, איפוא, לעיקר המחלוקת הצריכה לפנים, בגדר דרישתם של וגנר ורחל על פיה ישיב להם עופר תשלומי-יתר ששילמו עבורו כנטען.

לעניין תשלומי-היתר - דיון והכרעה