פסק-דין בתיק א 35914/05

1.       התובעת ילידת 1.1.49, נפגעה בתאונת דרכים ביום 21.2.02.

          אין מחלוקת לגבי חבותם של הנתבעים על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975.

          המחלוקת היחידה הינה לגבי גובה הנזק, לגביה הסמיכוני הצדדים לפסוק על דרך הפשרה, מכוח סמכותי לפי סעיף 4ג' לחוק הנ"ל. 

2.       הפגיעה

          א.      התובעת נפגעה כהולכת רגל בראשה, עמוד שדרה, צוואר, גפיים שמאליות. בחדר מיון, לא נמצאו סימני חבלה חיצוניים למעט נפיחות בקרסול שמאל ורגישות במישוש.

          ב.      התובעת קיבלה טיפולי פיזיוטרפיה, רפואה משלימה וטיפול תרופתי.

          ג.       ד"ר קורן אשר נתמנה כמומחה רפואי בתחום האורתופדיה, קבע בחוות דעתו: " עמוד שדרה מתני - בבדיקה קלינית של עמ"ש מתני ישנה הגבלה קלה ביותר בחלק מתנועות עמ"ש מתני. אין כל חסר נוירולוגי הנובע מפגיעה בעמ"ש מתני. בבדיקת סי.טי. ללא סימני לחץ משמעותי בעמ"ש מתני.

                   בסיכום, לדעתי יש לקבוע לגברת יפרח אסתר, נכות אורתופדית צמיתה הנובעת מהתאונה הנדונה, בגלל עמ"ש מתני... כלומר 5%...

                   נכויות זמניות:

-         אי כושר מלא למשך חודש

-         3  חודשים, 40% נכות זמנית.

-         4 חודשים נוספים, 20% נכות זמנית.

-         4 חודשים לאחר מכן, 10% נכות זמנית.

 בתום שנה מצבה יציב".

          ד.      ד"ר קורן לא נשאל שאלות הבהרה ולא נחקר על חוות דעתו ועל כן נותרה זו בלתי מעורערת .

          ה.      טענות הנתבעת על פגיעות קודמות, לרבות קביעת נכות בשיעור 19% ע"י המל"ל כתוצאה מפגיעתה בתאונה מיום 18.4.89 היו צריכות להיות מופנות למומחה, מה עוד, שבפניו הסתירה התובעת את מצבה הרפואי בעבר.

3.       נזקים

          א.      כאב וסבל

                  1)        "מבחינה משפטית צודק המערער בטענתו, שביהמ"ש היה מוסמך לפסוק לו פיצויים כאמור בתקנה 2 (ב) הנ"ל (למרות שנקבעה נכות בשיעור 5% בלבד - מ.ש.) . אך אין פירושו של דבר שיש לפסוק בדרך שגרה את הפיצוי המקסימלי הקבוע בתקנה זו.

                             סעיף 2 (ב) קובע את מקסימום הפיצויים המגיעים לנפגע בגין נזק לא ממוני באותם מקרים שהתקנה חלה, ובמסגרתה על ביהמ"ש לפסוק את הפיצוי הנראה לו הולם עפ"י נסיבותיו של הענין הנדון לפניו (ע"א 583/89 כראדי נ' דן ואח', פ"ד מ"ה (3) 133, 135).