פסק-דין בתיק א 3567/04

מבוא

1.         זאת תביעתו של משה עשוש (להלן: "התובע", "הנתבע שכנגד" או "משה") נגד זהבה מנור (להלן "הנתבעת" או "זהבה") וראודור מנור, (להלן: "הנתבע" או "ראודור") ותביעתם הנגדית של זהבה וראודור מנור, הנסבות סביב עבודת הנגרות, אשר הזמינו זהבה וראודור ממשה בשנת 1999. ראוי לשים לב, כי על אף שלצורך הנוחות כינינו את משה "התובע" ואת זהבה ואת רואדור ביחד "הנתבעים", הרי גם משה הוא נתבע וגם זהבה ורואדור הם תובעים בתביעה שכנגד.             בחוזה בין הצדדים (ת/14) (להלן: "החוזה", "ההסכם" או "ההזמנה"), הוא הזמנת העבודה החתומה בידי משה ורואדור מיום 08/03/99, ובכיתוב על גבי קבלה מספר 055 (ת/2) סוכם, כי תמורת 70,000 ש"ח, יספק משה לשתי הוילות של הנתבעים (ברחוב סלעית 38 ו - 44 בלהבים - ג'ט"ל) ארונות מטבח, ארונות לחדר האמבטיה, ארונות למזווה, ארונות בחדרי השינה ובממ"ד, ארונות בפרוזדורים וארונות בנישות הכניסה. אין חולקין, כי חתימתו של רואדור על ההזמנה היא, למעשה, גם בשמה של הנתבעת. בסעיף 17 להזמנה (ת/14) סוכם, כי מועד ההספקה יהיה 60 יום מיום ההזמנה, קרי ביום 08/05/99. בסעיף 19 לעמוד השני להזמנה נקבע "תאריך הספקה משוער: 01/06/99". בתביעה ובתביעה שכנגד נידרש לקבוע עובדתית, מתי סופקו הארונות; אם סופקו באיחור, בעטים או בעטיו של מי; ואם סופקו באיחור, מה התוצאה המשפטית המתבקשת.

טענות הצדדים

2. בטרם נקבע את העובדות, הצריכות לעניין, נסקור את עיקר טענות בעלי הדין. לפי התובע, עצם הסתמכות הנתבעים על מועד ההספקה 08/05/99 מנוגדת לחובת תום הלב (סעיף 60 לסיכומי התובע). משה ציין, כי לפי סעיף 19 להזמנה (ת/14), ה - 01/06/99 הוא בגדר מועד הספקה משוער (סעיף 6 לסיכומי התובע). אם כי בעדות התובע מצויות גירסאות שונות לעניין מועד אספקת הארונות, המשותף בין הגירסאות הוא, שלטענתו, כל אחיור בהספקת הארונות נבע מבקשת הנתבעים לשנות ו/או לתקן את הארונות, כפי שתוכננו מלכתחילה, ובחדרי האמבטיה גם בגלל האיחור בהרכבת אריחי הקרמיקה על ידי קבלן הקרמיקות מטעם הנתבעים. משה הדגיש, שהיה צורך בהרכבת הקרמיקה בחדרי האמבטיה בטרם יורכבו שם הארונות. עוד טען התובע, שהנתבע לא הוכיח את נזקיו הנטענים, לא את גביית דמי החסות על ידי השומר בסך 2,500 ש"ח לחודש בטרם הושלמה עבודת הנגרות והרכבתה, לא את מניעת דמי השכירות בסך השווה ל - 600$ לחודש לכל וילה בתקופה הנ"ל ולא את עלות תיקוני הארונות, שנעשו ושנותר לעשותם, לפי הנתבעים (המוכחשים על ידו) בסך 10,000 ש"ח. לפי התובע, הנתבעים - אשר, לטענתו, הציגו מצג, שיסיים את עבודת הנגרות ויקבל את יתרת מחירה בסך 40,000 ש"ח - נהגו כלפיו בחוסר תום לב, כשניצלוהו להשלמת עבודות הנגרות ללא כל כוונה לשלם לו. משום כך, לטענתו, מנועים הנתבעים מלטעון את טענות הגנתם ואת טענות תביעתם הנגדית. טוען התובע, כי משהפרו הנתבעים את החוזה, על-פיו היו מחוייבים לשלם לו 15,000 ש"ח מתוך יתרת המחיר, כאשר סיפק לוילות את גופי הארונות (כלומר, את הארונות ללא הדלתות), ואת הסך של 25,000 ש"ח עם סיום עבודות הגמר לארונות, ולא שילמו לו את יתרת מחיר ההזמנה, הרי, לפי התובע, הוא צבר חובות אצל ספקים. לדברי משה, הוא אף חוייב בפסק דין לשלם לאחד הספקים 5,000 ש"ח. מכאן תביעתו לאכיפת ההסכם, המבוססת על

40,000 ש"ח (קרן) יתרת מחיר ההזמנה ו- 5,000 ש"ח (קרן) חוב, שנתבע, כאמור על ידי הספק.

לפי הנתבעים, בעת כריתת החוזה הודגשה בפני התובע החשיבות, שהארונות יורכבו בשתי הוילות לא יאוחר מיום 01/06/99. לטענתם, התובע נעלם מן השטח, לא עמד בחיוביו, דרש כסף, שלא הגיע לו לפי לוח התשלומים בחוזה, והשלים את הספקת והרכבת הארונות שנה באיחור, קרי ביוני 2000. עקב כך, לטענת הנתבעים, גרם להם התובע הפסדי דמי שכירות בסך השווה ל- 600$ לחודש, בכל אחת משתי וילות למשך שנה, לצורך לשמור על הוילות, שלא ניתן היה לאכלסן, במשך שנה באמצעות שומר, שגבה דמי חסות בסך 2,500 ש"ח לחודש, ולצורך לתקן את הארונות, שבנה והרכיב בצורה בלתי מקצועית, בעלות של 10,000 ש"ח. הנתבעים הודפים את טענות התובע בתביעתו וגם תובעים לעצמם כסף בטענה, שמגיע להם פיצוי על הפרותיו של משה את ההסכם.

כאן המקום לציין טענות, שלא הועלו לפנינו. בסיכומיו, לא טען התובע דבר לעניין זכותם הנטענת של הנתבעים לקבל פיצוי בשל נזקיהם הנטענים והמוכחשים בוילה ברחוב סלעית 44 בלהבים, הרשומה על שם בתם. גם לא טען התובע מפורשות בסיכומיו, שהנתבעים הפרו את חובת הקטנת הנזק. הנתבעים לא טענו בסיכומיהם, שהיות ולא בוטלה הזמנת הארונות לנישה (טענה, ששנויה במחלוקת), שעד היום טרם סופקו מלוא הארונות, שהוזמנו, וכי עקב כך, אף לפי פרשנותו של התובע לכתוב על פני הקבלה ת/2 (שלשונה: "סכום העסקה 70,000 - 15,000 אספקת סחורה, 25,000 סיום עבודה", ושפרשנותו לפי התובע, היא שעם אספקת גופי הארונות, קרי הארונות ללא דלתות, מתחייב תשלום השיעור הראשון, בסך 15,000 ש"ח מתוך יתרת מחיר ההזמנה), תביעתו הוגשה בטרם עת.

ההכרעה העובדתית

3.         א.         אשר למועד אספקת הארונות, לתובע גירסאות מרובות סותרות בעניין. בסעיף

10 לתצהירו בעדות ראשית הצהיר התובע, "בתחילת חודש 8/99 הושלמה בניית ארונות המטבח, באופן מלא ומושלם, על פי התכנית". בהמשך בסעיף 13 לאותו התצהיר, הצהיר משה, "ביום 13/09/99, עת שקדתי בעבודה הקשורה בהזמנת הנתבעים, ... נחתכתי ממשור באגודל ימין והובהלתי לקבלת טיפול רפואי בבית החולים..., שם אובחנה כריתה שלמה של החלק הדיסטלי של אגודל ימין..." ללמדך, כי גם אם בתחילת אוגוסט 1999 התובע השלים לבנות את ארונות המטבח, לגירסתו, עד יום 13/09/99 עוד עבד התובע על שאר הארונות שהוזמנו. אחר כך, ביום 20/09/99, לצערנו, נפטר אבי התובע. בעקבות פציעתו הנ"ל, נאלץ התובע לחפש שני פועלים להעסיק, כדי שיסייעו בידו לסיים את העבודה, שהזמינו הנתבעים. לפי סעיף 16 לתצהירו של משה בעדות ראשית, כעבור כחודש מצא את הפועלים וכדבריו "אכן, בחודש 1/00 לערך השלמתי את עבודת בניית הארונות, באופן מלא ומושלם, חרף הקשיים, השינויים בתכניות מצד הנתבעים, פטירת אבי ופגיעתי הקשה". ואם סברתם, לפי האמור עד עתה בתצהירו הנ"ל של התובע, כי בינואר 2000 הוא השלים את בניית הארונות "באופן מלא ומושלם", כאמור בסעיף 16 לתצהירו הנ"ל, לא בושש לבוא סעיף 19 לתצהירו בעדות ראשית. בסעיף 19 הנ"ל הצהיר התובע  "... בחודש 5/00 הושלם ביצוע כל השינויים באופן מלא ומושלם לבקשתה של הנתבעת 1, ושלחתי לנתבעים חשבונית גמר עבודה על סך 40,000 ש"ח". מדובר בחשבונית נספח ז' לתצהירו של משה בעדות ראשית על סך 40,000 ש"ח, שהם יתרת מחיר ההזמנה, מיום 01/06/00.

בחקירתו הנגדית הוסיף התובע להעלות גירסאות שונות וסותרות בעניין המועד, בו סיים לבצע את חיוביו על פי ההסכם. בעמ' 5 שורות 24 - 29 לפרטיכל העיד משה, כי, למיטב זכרונו, הוא השלים את כל העבודות עד מאי 1999. אמנם, יכול וכוונתו הבלתי ברורה היתה להשלמת ארונות המטבח בלבד. בכל מקרה, עדותו זו נסתרת על-ידי המוצהר בסעיף 10 לתצהירו בעדות ראשית, שבתחילת חודש 8/99 השלים את בניית ארונות המטבח. יש להדגיש, כי העבודה, שהוזמנה, לא הצטמצמה לבניית ארונות המטבח. באשר לארונות האמבטיה, נוכח טענתו של משה, שהרכבת ארונות אלו התעכבה בשל האיחור בהרכבת הקרמיקה בחדרי האמבטיה, עומת התובע בחקירתו הנגדית עם החשבונית של ספק הקרמיקה מיום 17/05/99. כשנשאל משה, כיצד הוא השלים את בניית ארונות האמבטיה בינואר 2000 (ראה: סעיף 16 לתצהיר התובע בעדות ראשית), כאשר סופקה הקרמיקה  במאי 1999, הוא לא חלק על השלמת בניית ארונות האמבטיה בינואר 2000, אלא טען, שתחילה סופקה הקרמיקה בגוון הלא נכון (עמ' 8 שורות 7 - 12 לפרטיכל). טענתו זו כלל לא הוכחה.

מרוב גרסאותיו הסותרות של התובע לעניין מועד עמידתו בחיוביו על פי ההסכם, לפי התרשמותי, משקל עדותו של משה בנושא שואף לאפס. לעומתו, הצהירה הנתבעת בסעיף 23 לתצהירה בעדות ראשית, שהתובע החל מספק את הארונות החל מחודש ינואר 2000 עד לחודש מאי 2000. גם הנתבע הצהיר בסעיפים 21 - 22 לתצהירו בעדות הראשית, שהתובע סיפק את הארונות לראשונה בינואר 2000 וסיים לספקם במאי 2000. הנתבעת לא נחקרה בחקירה נגדית ישירות בנושא מועד הספקת הארונות. בחקירתו הנגדית העיד רואדור, שחלק מארונות המטבח והקיר החלו להגיע בינואר - פברואר 2000 והבתים החלו להתמלא (עמ' 39 שורות 25 - 27 לפרטיכל). עוד העיד הנתבע בחקירתו הנ"ל, שהוא לא יכול היה להכשיר את הוילות להשכרה עד יוני 2000, כי רק עד אז סופקו הארונות (עמ' 39 שורה 30 - עמ' 40 שורה 4 לפרטיכל). בסעיף 10 לסיכומיו עט התובע על תשובתו הבאה של הנתבע כמוצא שלל רב: בעמ' 40 שורות 5 - 9 לפרטיכל, כשנשאל רואדור בחקירתו הנגדית, אם ביומנו של התובע כתוב: "13/10/99 הרכבת ארונות קיר בלהבים ו- 03/11/99 הרכבת דלתות הזזה - להבים", אם זה מסתדר עם מה שהוא זוכר וראודור השיב בחיוב. ברם, יש המשך לקו החקירה הזה, המלמד, שדבריו של רואדור לעניין אספקת הארונות באוקטובר ובנובמבר 1999, לא נאמרו מתוך כוונה. הרי, בעמ' 40 שורות 20 - 21 לפרטיכל נשאל רואדור, אם התאריכים והאירועים האלה באוקטובר ובנובמבר 1999 מסתדרים לו והוא השיב, שבאוקטובר ובנובמבר 1999 לא סופק דבר, אפילו לא בורג. אזי, כשהזכיר לו בא כוחו המלומד של התובע, שהוא העיד קודם, שכן סופקו ארונות באוקטובר ובנובמבר 1999, השיב הנתבע, שהוא מבקש מעורך-הדין לא להכניס מילים לפיו. הוסיף הנתבע להעיד, כי הסחורה החלה להיות מסופקת אך ורק מינואר 2000.

לפי התרשמותי, אין בתשובתו הלקונית של הנתבע, שהכתוב ביומנו של משה מסתדר עם הזכור לו, אלא טעות בהתבטאות ולא איזה גילוי של האמת, שכביכול, הוסתרה. והרי, התובע עצמו הצהיר בסעיף 19 לתצהירו בעדות ראשית על סיום ביצוע כל השינויים באופן מלא ומושלם בחודש 5/00 . לא בכדי הוציא התובע את חשבונית גמר העבודה בסך 40,000 ש"ח, נספח ז' לתצהירו בעדות ראשית, ביום 01/06/00.

על כן, לפי התרשמותי, הריני קובע כי התובע סיים את בניית והרכבת הארונות, לפי ההזמנה ביום 01/06/00.

ב.      נשאלת השאלה, מה גרם לעיכוב הרב באספקת הארונות. לטענת משה, העיכוב נבע מן השינויים בארונות, שביקשה זהבה. לעומתו הצהירו הנתבעים, שהשינוי היחיד בארונות, שביקשו, הוא ביטול הרכיב של הכיריים והתנור "בילד-אין" בארונות המטבח והשארת מקום לתנור וכיריים עומדים (סעיף 11 לתצהירה של זהבה בעדות ראשית וחקירתו הנגדית של ראודור בעמ' 36 שורות 22 - 25 לפרטיכל). לפי גירסת התובע, מי שביקשה את השינויים בארונות, אשר גרמו לעיכוב בהספקתם והתקנתם, היא זהבה. אולם, משום מה, נמנע התובע מלחקור את זהבה בנושא.

מכל מקום, לפי התרשמותנו, התובע תרץ את העיכוב באספקת הארונות כמו גם את הפגמים בארונות, שסופקו, בתרוצים מתרוצים שונים (דומה, כי שיא התרוצים היה

בעדותו של משה, שאם באחד הבתים הארון בפרוזדור עומד עקום, זאת, כי הרצפה בבית עקומה (עמ' 10 שורות 11 - 14 לפרטיכל). הרי, התובע העיד לגבי התוספות והשינויים, שהשינוי בארון המטבח הוסיף כחודש לזמן, הנדרש לביצוע העבודה (סעיף 6 לתצהיר התובע בעדות ראשית). לפי התובע, השינוי בארונות המטבח חייב גם הזמנת דלתות מחדש, אך בחקירתו הנגדית הוברר, שמדובר אך בשלוש דלתות, שהיה צורך להזמינן מחדש (עמ' 4 שורות 19 - 24 לפרטיכל). לטענת התובע בסיכומיו, הרכבת האריחים בחדרי האמבטיה האריכה את זמן ביצוע העבודה בכשבועיים (לכל הפחות) (סעיף 26 לסיכומי התובע). לפי התובע, החלפת המגירות בארונות האמבטיה בדלתות דרשה כ- 10 ימים נוספים (עמ' 6 שורות 7 - 9 לפרטיכל). בנוסף, לפי חקירתו הנגדית של התובע, כאשר נצבעו כל הדלתות בארונות מחדש, המלאכה הזאת דרשה שבוע (עמ' 5 שורות 29 - 30 לפרטיכל). עוד לשיטת התובע, ציפוי הברגים, אשר ביקשה הנתבעת, לטענתו, לקחה 8 שעות עבודה (קרי יום אחד) (עמ' 7 שורות 23 - 24 לפרטיכל). אם כן, לפי כל האמור לעיל, אף לשיטתו של משה, עקב השינויים והתוספות בארונות, לקיומם טען, הוארך זמן ביצוע ההזמנה בכ- 9 שבועות. אם המועד המאוחר ביותר לסיום העבודה, לפי ההזמנה, היה ביום 01/06/99, מדוע לא הושלמה כל העבודה עד לתחילת השבוע השני באוגוסט בשנת 1999 (זאת לאור קביעתנו, שלא הוכחה אספקת אריחי קרמיקה בגוון הלא נכון, ונוכח הקבלה (ת/3), לפיה שילמו הנתבעים עבור הקרמיקה כבר ביום 17/05/99)? ואם צריך היה התובע, אף לשיטתו, להשלים את ביצוע חיוביו על-פי ההסכם (ת/14) עד יום 08/08/99, מה בין עצם האיחור בביצוע עבודתו ותאונתו של משה ביום 13/09/99 או, לצערנו, מות אביו ביום 20/09/99? לפי התרשמותנו, בחקירתו הנגדית של משה יצא המרצע מהשק. לטענתו של משה, משהורכבו הגופים לארונות והנתבע לא שילם לו, לא היה לו כסף להמשיך לקנות חומרי גלם (עמ' 6 שורות 17 - 18, עמ' 8 שורות 15 - 18, עמ' 12 שורות 10 - 12 לפרטיכל), ולכן, העבודה התעכבה. מלבד זאת, שפרשנותו של משה - שהסך של 15,000 ש"ח מתוך יתרת המחיר של 40,000 ש"ח הגיע לו עם אספקת גופי הארונות ללא דלתותיהם - אינה  מקובלת עלינו, הרי כבר קבענו, שתחילת אספקת  הארונות לשתי הוילות גם יחד החלה בינואר 2000. כאמור, לפי עדותו של משה, חסר לו הכסף לרכוש חומרי גלם ולעמוד בזמנים. זאת, למעשה, בעקבות התימחור, הקבוע בהסכם, המחייבו. כיצד ניתן לבוא בטרוניה כלפי הנתבעים, אשר שילמו את הסך של 30,000 ש"ח מתוך המחיר של 70,000 ש"ח, קרי 43% ממחיר הארונות, בהתאם לתנאיי ההזמנה כמקדמה בטרם קיבלו כל תמורה? אם תימחור שלבי התשלום בהזמנה לא איפשר למשה לעמוד בזמנים, אין לו להלין על הנתבעים בשל כך. נציין, כי לעניין פרשנות מועדי תשלום יתרת המחיר נשוב בפרק "ההכרעה המשפטית".

ג.          לסיכום העובדות הצריכות לעניין, התובע החל מספק את הארונות רק בינואר 2000 וסיים לספקם ב- 01/06/00. גם אילו היינו מניחים, שהעיכובים בביצוע העבודה נבעו, כטענת התובע, מן התוספות והשינויים לעבודות, שהזמינה הנתבעת, הרי לא היה בכך, כדי להצדיק את השלמת בניית והתקנת הארונות מעבר ליום 08/08/99. הסיבה האמיתית לאי-עמידתו של התובע בזמני ההסכם (ת/14) אינה אלא חוסר משאבים כספיים, כדי לרכוש חומרי גלם, דבר, שאינו קשור לנתבעים (הרי, הם לא היו מחוייבים לשלם מאומה לתובע בנוסף למקדמה על סך 30,000 ש"ח, שאכן שילמו, עד אשר יסיים לספק את הארונות לבתיהם). כאמור, תחילת האספקה החלה בינואר 2000, חודשים רבים וארוכים לאחר המועד המתחייב על פי ההזמנה, גם אם נניח, שהשינויים והתוספות הנטענים על ידי התובע האריכו את המועד, בו ניתן היה לספק את הארונות, עד יום 08/08/99.

ד.         אשר לנזקי הנתבעים עקב הפרת החוזה בידי התובע, לפי התרשמותי, בכל הקשור לתוצאות הפרת החוזה על ידי התובע ותגובת הנתבעים להפרה היה חלקו של ראודור דומיננטי (לעומת חלקה של זהבה, שהיה דומיננטי לעניין הזמנת השינויים והתוספות). זאת, כפי שהיה חלקו דומיננטי בכל הקשור למשא ומתן לקראת כריתת החוזה (עמ' 35 שורות 5 - 6 וגם שורות 10 - 11 לפרטיכל). האמנתי לנתבע, שבחודשים אוקטובר ונובמבר 1999 הוא החל להתרוצץ בין נגריות, כדי לקבל הצעות מחיר במטרה להביא נגר במקום משה. האמנתי, שהנתבע הגיע עד לנגריית "ונטורה" בנתניה לשם כך, וכי ממש באותם הימים משה פנה אליו וביקש 10,000 ש"ח על מנת להמשיך את העבודה. גם האמנתי, שלאור סרובו של הנתבע לשלם זאת (שהרי, הדבר היה בניגוד לחוזה - ג'ט"ל) ובעקבות התרעתו של ראודור, שיתבע את משה, החל האחרון לעבוד ולספק את הסחורה (עמ' 39 שורות 1 - 16 לפרטיכל). ודוק: הנתבע רצה להמשיך בעבודה ובמצב, בו הנתבעים טרם קיבלו כל תמורה למקדמה, ששילמו, בסך 30,000 ש"ח, החל משה לספק את הארונות.

האמנתי לנתבע, שהודגש במשא ומתן, שהמועד האחרון להספקה בכל מקרה, גם במקרה של כוח עליון, חייב להיות ה-1 ביוני 1999 ושהוילות נועדו להשכרה (עמ' 26 שורות 12 - 16 לפרטיכל). האמנתי, שאלמלא העדר הארונות ניתן היה להשכיר את הוילות (השווה: עמ' 39 שורה 30 עד עמ' 40 שורה 4 לפרטיכל). האמנתי, שבמאי 1999, כאשר עוד ציפה הנתבע, שניתן יהיה להשכיר את הוילות ביוני אותה השנה, פגש בשוכרים פוטנציאליים, שנכונו לשכור את הוילות ב - 600$ לחודש כל אחד (עמ' 42 שורות 1 - 3 וגם שורות 13 - 16 לפרטיכל). האמנת שלמזלם של הנתבעים, לא נכרתו חוזי שכירות באותם הימים (עמ' 42 שורות 1 - 3 לפרטיכל). לא הייתי מצפה מן הנתבע לרשום את פרטי השוכרים הפוטנציאליים הנ"ל על מנת לזמנם כעדים, שהרי במאי 1999 לא ניתן היה להבין, שהשוכרים הפוטנציאליים הם גם עדים פוטנציאליים לנזק, שיתגבש בחודשים הבאים, כשלא יסופקו הארונות בזמן.

האמנתי לנתבע, כפי שהעיד גם מר אליאס ויצמן, שהכיר את התובע ואת הנתבעים והביא לכריתת ההסכם (עמ' 22 שורות 6 - 10 לפרטיכל), שנגנבה מרכזיית צנרת מאחת הוילות, כשהתארכה תקופת היותה בלתי מאוכלסת (עמ' 10 לתצהיר של אליאס ויצמן בעדות ראשית). גם האמנתי לתובע, שבעקבות הפעלת לחצי דמי חסות שכרו הנתבעים שומר בדואי לשתי הוילות, שנותרו בלתי מאוכלסות בשל העדר היכולת להשכירן ללא הארונות (סעיפים 15 - 16 לתצהירו של הנתבע בעדות ראשית). את השומר הבדואי בעל הפגם בדיבור תארו באופן זהה גם אליאס ויצמן וגם בתם של הנתבעים, שלומית מנור (עמ' 22 שורות 25 - 26 לפרטיכל). לא ציפיתי לראות קבלות לדמי החסות, ששולמו, והאמנתי שמחיר השמירה במסגרת דמי החסות היה 2,500 ש"ח לחודש עבור שתי הוילות יחדיו (סעיף 16 לתצהירו של הנתבע בעדות ראשית).