פסק-דין בתיק א 35493/05

                   רקע עובדתי

1.      התובעת הינה חברה העוסקת בהקמה וייצור  של מוצרי תשתית מבטון (להלן:" החברה").

2.      החברה חכרה ממינהל מקרקעי ישראל (להלן: " המינהל") 2 מגרשים באזור התעשייה בבאר טוביה  והתקשרה עימו בהסכם הרשאה לשני מגרשים נוספים, נשוא המחלוקת בתביעה זו (להלן " המגרשים").

3.      ביום 6.6.01 הגיש המינהל תביעה כנגד החברה, בבית משפט השלום באשקלון, לתשלום דמי שימוש ראויים במגרשים, בסכום של 175,586 ש"ח. (ת.א 6380/01).

4.      החברה הגישה תביעה נגדית וטענה כי הסכומים ששילמה עד אותו מועד היו גבוהים מדי והתבססו על חוות דעת שמאית מוגזמת לערך המגרשים.

5.      בית משפט השלום שדן בתביעה מינה מומחה מטעמו, אשר הגיש חוות דעת לשווי המגרשים בעת הרלוונטית.

6.      הצדדים הגיעו לכלל הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין (להלן "הסכם הפשרה"). על פיו, נערכה שומה לשווי המגרשים  ובעקבות כך השיב המינהל לחברה סכומי כסף מסוימים.

7.      אין מחלוקת כי החברה קיבלה מהמינהל, בעקבות הסכם הפשרה, החזר בסכום של 138,500.07 ש"ח אולם לשיטתה, נותר המינהל חייב לה, על פי העקרונות שנקבעו בהסכם  סכום נוסף של  296,847.84 ש"ח.

8.      המינהל טוען כי פעל על פי הסכם הפשרה והחזיר לחברה את הסכום המדויק שהיה עליו להחזיר.

דיון והכרעה

9.       פסק דין זה יעסוק בשאלה כיצד יש לפרש את הסכם הפשרה. לצורך כך, יש          

                  להיזקק  למערכת החוזים והתשלומים שקדמו לו.

10.   הצדדים לא המציאו את כתבי הטענות של ההליך הקודם, לפיכך מתוארים הדברים כפי שניתן להבין מתוך סיכומיהם. גם אם נפלו אי דיוקים כלשהם בתיאור העובדות, סבורתני שאין הדברים כה עקרוניים לענינינו.

11.   החברה חכרה בתחילה שני מגרשים, שאינם נושא תובענה זו, וחתמה על הסכמי חכירה ל- 49 שנים, המתייחסים למגרשים אלה. בנוסף, קיבלה  מהמינהל הרשאה לחמש שנים לגבי המגרשים הרלוונטיים, מגרש 77ב' ומגרש 80, בתב"ע 3/119/03/8,  לתקופה שבין 17.2.91 ועד ליום 16.2.96. ב 26.8.98 הודיע המינהל לחברה כי ימיר את חוזה ההרשאה  בחוזה חכירה ל 49 שנים וכי עליה לשלם דמי חכירה מהוונים בסכום של 712,393.97 ש"ח (כולל מע"מ). החברה שילמה למינהל, תחת מחאה, את דמי החכירה המהוונים. כן דרש המינהל דמי שימוש במגרשים בגין התקופה שמתום תקופת ההרשאה על פי החוזה ועד לתשלום דמי החכירה המהוונים. לגבי תקופה זו אף הוגשה תביעה משפטית, אשר הסתיימה, כאמור, בהסכם פשרה אשר, כאמור, אף קיבל תוקף של פסק דין.

12.  כאשר נתבעה החברה לתשלום דמי השימוש הנוספים, לתקופה שלאחר חמש שנות

• ההרשאה,  טענה כי השומה ממנה נגזרו דמי השימוש (5% לשנה) ו/או דמי החכירה   
•       המהוונים (51%), גבוהה ואינה משקפת את השווי הנכון של המגרשים. החברה אף 
•       המציאה חוות דעת שמאי, נגדית לזו של שמאי המינהל, בסכומים נמוכים באופן
•       משמעותי מאלו שנקבעו ע" האחרון, לגבי שווי שני המגרשים.