פסק-דין בתיק א 35373/06

רקע :

התביעה שבפני היא תביעתו של נהג, שהוא ורכבו נפגעו בתאונת דרכים מרכב שהיה נהוג בידי הנתבע 1. הרכב הפוגע היה בבעלות הנתבעת 2 ומבוטח, בין השאר בגין סיכונים כגון זה הרלוונטי לתביעה, על ידי הנתבעת 3. אין מחלוקת לגבי האחריות לתאונה ונזקי התובע פוצו בחלקם על ידי הנתבעים. המחלוקת שבפני מתייחסת לראשי נזק שלא הוכרו לפיצוי על ידי הנתבעים, ובהם פריטים שונים שהיו ברכב (מצלמת וידאו, מצלמת סטילס ומקרר), משקפי ראיה של התובע וכן אבדן חופשה, אשר לטענתו היה בדרך אליה כאשר ארעה התאונה. לטענת התובע, מדובר ברכיבים של נזק, שנגרמו כתוצאה ישירה מהתאונה, והנתבעים - כמי שאחראים לתאונה - צריכים לפצותו. לטענת הנתבעים, חלק מהנזקים (משקפי הראיה ואבדן החופשה) אינם צריכים להתבע במסגרת התביעה לנזקי רכוש, שכן התובע נפגע פיזית בתאונה, פונה לביה"ח לאחריה והיה מאושפז במשך מספר שעות. חלקם - לא הוכח שיעורם וחלקם לא הוכח הקשר בין התאונה לנזק, שכן הרכב נגרר לחניון המשטרתי, ומשם - למוסך, כאשר החפצים בתוכו, ולא ברור מתי ניזוקו.

ראשי הנזק הנתבעים הם כדלקמן:

• מצלמת סטילס בשווי 9,990 ש"ח;
• מצלמת וידאו בשווי 3,190 ש"ח;
• מקרר לרכב בשווי 686 ש"ח;
• משקפיים אופטיים בשווי 650 ש"ח;
• נופש שהתובע שילם עבורו והיה בדרכו אליו עת ארעה התאונה, וחברת הנופש סירבה להחזיר לו את ששילם, בשווי 1,398 ש"ח.

בסך הכל: 15,914 ש"ח, בתוספת ריבית והצמדה.

טענות הצדדים והראיות :

התובע העיד, כי מיד לאחר התאונה לא ראה מה קרה לחפציו, אשר היו במכונית, והוא פונה לבית החולים. הוא איננו יודע אלו פגיעות נגרמו לחפצים מהתאונה, אלא יודע מה היה מצבם כאשר "פגש בהם" בשנית. הרכב הועבר מהחניון המשטרתי, אליו נגרר לאחר התאונה, למוסך. לתובע לא היה מפתח של הרכב כאשר יצא מבית החולים, ולכן לא הוציא את החפצים מהרכב לאחר שנגרר לחניון המשטרתי ובטרם נגרר למוסך. השמאי מטעם התובע ראה את החפצים הניזוקים במוסך. הוא צילם אותם, אך לא ערך שומה של ערכם, שכן הוא שמאי רכב. לא זומן שמאי לבדיקת החפצים, והתביעה מתבססת על הצעות מחיר שקיבל התובע לרכישת החפצים מחדש. לדבריו, בירור שערך העלה, כי תיקון החפצים יעלה כמו רכישת חדשים. בנוסף, התובע היה בדרכו לחופשה בסיני, כאשר ארעה התאונה. בשל התאונה ומאחר שחש שלא בטוב לאחריה - לא המשיכו הוא ואשתו לחופשה, ואולם, כעולה ממכתב שצורף לכתב התביעה, חברת "הדקה ה-90", ממנה הוזמן הנופש, לא הסכימה להשיב לו את ששילם בגין הנופש. בפרטי ההזמנה, שצורפה כהוכחת תשלום, מופיעים מספר הזהות של התובע ושמו.

הנתבעת טוענת, שלא הוכח מה היה מצב החפצים לאחר התאונה, לאור העובדה שהתובע לא ראה את הנזקים מיד אחרי התאונה, אלא רק לאחר שהרכב עבר מהחניון המשטרתי למוסך. בנוסף, לא הובאה חוות דעת לגבי גובה הנזק והצעות המחיר אינן תחליף לכך. מתמונות הנזק שצילם השמאי לא ניתן ללמוד מה הנזק שנגרם לחפצים. בנוסף - לענין הנופש - מהנספח לכתב התביעה עולה שמדובר בנופש לששה אנשים ולכן לא ברור כמה חוייב התובע בפועל וכמה מתוך הסכום שחויב בו הוא אכן בגין החופשה שלו, ולא של מי מהחברים האחרים עימם התעתד לנסוע. בנוסף, התביעה בשל אובדן הנופש אין מקומה בתביעה לנזקי רכוש. כך גם לגבי המשקפיים האופטיים.

הכרעה :

האמנתי לתובע, כי נגרמו לו נזקים נוספים מסוימים עקב התאונה, שלא קיבל בגינם פיצוי. ללא ספק הפסיד בגלל התאונה לפחות חלק מהנופש; בתמונות שצילם השמאי נראית מצלמת הוידאו סדוקה במקום מסוים והמקרר שבור במספר מקומות. ואולם, צודקת הנתבעת, כי ה"ראיות" שהביא לא מספיקות, בודאי לא לכימוי הנזק.

אין כל הוכחה לטענה שלא ניתן היה, או שלא היה כדאי, לתקן את החפצים. טענת התובע שכך נאמר לו - לא נתמכת בהצעת תיקון או בחוות דעת. צורפו רק הצעות מחיר לפריטים חדשים. בצילומים שצורפו לא ניתן לראות שמצלמת הסטילס ניזוקה, ובודאי לא ניתן מהתמונה לאמוד את מידת הנזק. גם בנזק למשקפיים לא ניתן להבחין בצילום. במצלמת הוידאו ניכר סדק מסוים, אך שוב - אין לדעת אם מדובר בנזק קל, למעטפת החיצונית בלבד, או בנזק שאכן אין כדאיות בתיקונו. במקרר ניתן לראות שברים מסוימים במכסה החיצוני, אך גם כאן - לא ניתן לאמוד את שיעור הנזק. בענין זה אין לי אלא את אמירתו של התובע, בעלמא, ואינני מוצאת שדי בכך כהוכחה. קל מאד היה - אם אכן ניגש התובע למעבדה, על מנת לבדוק כדאיות התיקון, לקבל מאותה מעבדה מסמך, שיעיד כי התיקון יעלה כמעט כמו פריט חדש, או כי הפריט אינו ניתן לתיקון. לא היה צורך בחוות דעת לשם כך, אך ראיה כלשהי שתתמוך בטענות התובע על נזק קשה, שלא כדאי לתקנו - צריך היה להביא.

באשר לנופש: טופס ההזמנה מתייחס לששה נופשים, ולסכום כולל של 2,796 ש"ח לחיוב, בשני כרטיסי אשראי, שהאחד מהם של התובע והשני - של גב' ליפק יבגניה. לפחות על פניו, אם כך, החיוב של כרטיס התובע, על מחצית הסכום, מתייחס לנופש של שלושה מתוך ששת הנופשים. סיכומו של דבר - התובע הוכיח, לטעמי, כי נגרם לו נזק עקב התאונה, אך לא הוכיח מהו שיעורו.

האם אוכל לפסוק כאן על דרך האומדנא ("אומדנא דדיינא")?

בע"א 153/04 רובינוביץ נ' רוזנבוים, פסקה ז-8 לפסק הדין (ניתן ביום 6.2.06) סיכם כבוד השופט רובינשטיין את ההלכות בענין: