פסק-דין בתיק א 3536/02

מבוא:

1.         התובעת, ילידת 20.01.1949 , נפגעה בתאונת דרכים ביום 13.10.99, בהיותה נוסעת ברכב  שהיה נהוג על ידי ביתה, היא הנתבעת 1, שהיה מבוטח על ידי הנתבעות 2 ו - 3 (להלן: "התאונה").

2.         הנתבעות הודו בחבותן ומחלוקת נותרה בין בעלי הדין אודות נזקיה של התובעת.

3.         שני מומחים מונו על ידי בית המשפט והם ד"ר ר. דורסט בתחום הפסיכיאטרי, וד"ר נ. רנד בתחום האורטופדי.

            ד"ר דורסט קבעה כי לתובעת 10% נכות, על פי הוראות סעיף 34(ב) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי תאונות עבודה), תשט"ז - 1956 (בהתאמה), וד"ר רנד מצא בתובעת נכות צמיתה בשיעור 2% על פי סעיף 37(5)א. לתקנות הנ"ל (בגין מגבלה בטווח עמוד שדרה צווארי), ונכות נוספת צמיתה בשיעור 2%, על פי סעיף 37(7)א. לתקנות הנ"ל בגין הגבלה בטווח עמוד השדרה המותני.

            למומחים נשלחו שאלות הבהרה, אך הם לא נדרשו לחקירה נגדית אודות חוות דעתם.

על אף הנ"ל נותרו חלוקים בעלי הדין בעניין הנכויות הרפואיות שנקבעו לתובעת וגם גבי הנכות התפקודית שנותרה בה לטענתה - ובמחלוקת זו אדון להלן.

4.         מטעם התובעת העידו היא, בעלה וביתה. הנתבעות לא העידו מטעמן.        

5.         לתובעת ניתנה האפשרות ליתן תשובה לסיכומי טענות הנתבעים, אך משלא מימשה אפשרות זו, ואחר עבור המועד להמצאתה - ניתן פסק הדין עתה.

הנכות הרפואית:

6.         אחר עיון, בחינת ושיקול טענות ב"כ בעלי הדין, חוות הדעת ותשובות ההבהרה, ומתוך בחינת התמונה הכוללת כפי שהוצגה - אני מוצאת לקיים חוות הדעת ולקבוע כי נכותה הרפואית של התובעת היא כפי קביעת המומחים, כך גם משום המנעות בעלי הדין מלחקור המומחים, ומשיש להניח כי פסיקתם, סופו של דיון, אכן מקובלת עליהם, וזאת על אף טענות הנתבעות גבי התנהלות התובעת, גבי הגילוי הלא נאות בו נקטה אודות מצבה הרפואי הקודם ומהימנותה, הלקויה בחסר, כפי שבאה לביטוי בחקירתה הנגדית - אף שלטעמי יש בסיס לטענותיהם כאן.

            לציין כי אף אם אני מקבלת הסתייגות הנתבעות ממהימנות התובעת, מעדותה שלה והעדויות מטעמה - לא מצאתי כי יש בה כדי להחסיר ממצבה הרפואי כפי שנקבע על ידי המומחים (במאמר מוסגר אומר שוב כי התובעת לא מצאה להשיב על טענות הנתבעות).

            לציין כי שיעור הנכות שנקבע בתחום האורטופדי הוא ממש מזערי, ואין בו להשפיע יתר על המידה (וראה להלן). אינני מקבלת טענות הנתבעות גבי מרווח הזמן שבין מועד התאונה לבין תלונתה הראשונה של התובעת, שהרי מעבר של כחודש ימים אין בו להעלות או להוריד ואין מדובר בפרק זמן גדול מהסביר. נוכחנו כבר בעבר כי בעת קבלת נפגע לבית החולים, יכול ואין הוא מתלונן כל  תלונותיו, יכול אף שבבדיקתו בחדר המיון לא מתגלים כל הממצאים הרלוונטיים ואלה מתגלים מאוחר יותר, ואין בגילוי המאוחר, במיוחד כשהאיחור אינו בלתי סביר, כדי לבסס הטענה כי אין התלונות קשורות לתאונה.

            כאמור לעיל, אני מוצאת לקבל חוות דעתו של ד"ר רנד, אף אם אכן כטענת הנתבעות לא נמצא כל ביטוי לטענת התובעת כי סבלה משברים כלשהם באיזו מצלעותיה, ואף כי ברי הוא מתוך תשובותיה לשאלון, כי סבלה עוד עובר לתאונה מבעיות בהרדמות בידיים. לעניין זה משמעות בהתייחסות הראויה שתנתן למהימנות התובעת אך אין בו להשפיע על מצבה הרפואי כפי שנקבע על ידי ד"ר רנד, שנתן חוות דעתו אחר בחינת כל החומר הרפואי שהוצג בפניו, (גם זה המתייחס לעברה של התובעת), ציין בחוות הדעת כי התובעת טענה לשברים בצלעות אך מסרה גם כי אלה התרפאו ואינם מטרידים אותה, ובאשר לטענה גבי רדימות וכבדות ביד ימין, אף כי ציין כי התובעת לא סבלה מבעיה דומה טרם התאונה ויכול וכן לפי המסמוך הרפואי - הנה לא מצאתי להתערב בקביעתו גם מתוך השיעור המינימלי של הנכות שמצא.

            גם באשר לנכות בתחום הפסיכיאטרי - הנה הוברר כי לרוב טענותיה של התובעת גבי התנהלותה, גבי התופעות מהן היא סובלת - כמעט ואין בסיס ככל שהיא קושרת ביניהן לתאונה, אלא שהמומחית לקחה בחשבון טענות אלה, ומתוך בחינת החומר הרפואי שהוצג בפניה, גם המוקדם גם המאוחר לתאונה, מצאה לקבוע כלהלן: -

"גב' כהן מאובחנת על ידי כסובלת מתסמונת פוסטטראומתית

עם קווים דכאוניים. נכותה הנפשית הכוללנית מוערכת על ידי

בשיעור של 20%, מהם יש להכיר במחצית בגין התאונה ולייחס את המחצית השניה לקשיים אחרים במישור המשפחתי: חוסר התעסוקה של הבעל, מחלת הלוקמיה שלו ומצבה של הבת הצעירה הסובלת מהפרעות אכילה. המחצית המקודדת מכילה גם את האלמנט של חוסר היענות מלאה לטיפול בעבר, לאור הרישומים בכתב שסירבה לחלק מהטיפולים. נראה, שהיום, נוטלת את הטיפול כמומלץ באופן מלא, והיא תזדקק לטיפול פסיכיאטרי תרופתי בשנים הבאות, ככל הנראה, באופן תמידי".

            כאמור לעיל - על אף טענות הנתבעות גבי מהימנותה החסרה של התובעת, וההטעיה שנקטה בה - שיש להן בסיס בראיות שהוצגו - אינני מוצאת להתערב ולפסוק אחרת מהמומחית, מתוך שאין בי ספק כי על אף הרקע הרפואי הקודם של התובעת בתחום הפסיכיאטרי, ועל אף האירועים שחוותה אחר התאונה, שאין להם קשר איתה - הנה הייתה לתאונה השפעה על מצבה הנפשי, וודאי היה בה כדי להחמיר.