פסק-דין בתיק א 34852/05

  התובעת , ילידת 1975 , נפגעה ביום 26/12/00 , באירוע המהווה תאונת דרכים על פי הגדרת המונח בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות הדרכים, תוך כדי נהיגה ברכב מנועי שהיה מבוטח על פי פקודת הביטוח וחוק הפיצויים  ע"י הנתבעת . תביעה זו הנה לפיצויים על הנזקים שנגרמו לה בתאונה .

   בפתח ישיבת יום 28/3/07 הצהיר בא כוח הנתבעת כי מוסכם שהנתבעת אינה מכחישה עוד את הכיסוי הביטוחי ואת אירוע התאונה , וכי ישמעו רק ראיות לענין הנזק.

    גובה הנזק שנגרם לתובעת באירוע התאונה הנו במחלוקת והוא נושא פסק דין זה. 

 ממקום התאונה הועברה התובעת לבית חולים אסף הרופא , אובחנה כסובלת מפגיעות ראש, בית חזה , וצלעות, ושוחררה תוך המלצה לחופש מחלה ומעקב רפואי

  התובעת היתה בטיפול ומעקב רפואי ,וגם עברה טיפולי פיזיוטרפיה .

התובעת באמצעות בא כוחה פנתה אל הנתבעת בהיותה מבטחת הרכב בו נפגעה התובעת, בתביעה לפצותה על נזקיה ובמסגרת המו"מ הוסכם על מנוי מומחה רפואי בתחום האורטופדי , הוא ד"ר משה דרור .

 המומחה המוסכם בדק את התובעת , וקבע בסיכום חוות דעתו כי התובעת סבלה מחבלות בצוואר , בגב תחתון ובבית החזה משמאל. טופלה שמרנית ועם תום הטיפול נותרה עם תלונות וממצאים אובייקטיביים .

בסיכום קבע המומחה כי לתובעת נותרה נכות בשיעור של 5% לפי סעיף 37(5)א' , שהופעל חלקית בגין הגבלה בתנועות עמוד שדרה צווארי כתוצאה מהתאונה .

לפני התאונה עבדה התובעת בתור פקידה בחברה בשם אינטנטיא , חברת הייטק , ושכרה היה סכום של 7300 ש"ח בממוצע , והיא הגיעה לדרגה של סמנכ"ל תפעול.

התובעת טוענת כי אחרי התאונה היתה באי כושר לעבוד למשך חודש וחצי אחר כך שבה לעבודתה באותו מקום עבודה . עד שבחודש ינואר 2002 ילדה והפסיקה לעבוד , וחזרה לעבוד בחברה אחרת בסוף 2005 לאחר שתי לידות .

  אחרי הלידות שבה התובעת כאמור לעבודתה , והיא משתכרת כיום סכום הנע סביב ה 7000 ש"ח .

 יצוין כי התובעת העידה לעצמה על נתונים אלו , ונחקרה חקירה נגדית קצרה ע"י ב"כ הנתבעת. הנתבעת לא הביאה ראיות, ועדותה של התובעת בתצהיר למעשה לא נסתרה .

גובה הנזק .

הפסד שכר בעבר .

  התובעת טוענת כי בגין היעדרותה מעבדותה , הפסידה סכום של 8465 ש"ח . החישוב נעשה בהתאם לאישור המעביד שהתובעת צירפה לתצהירה , ובו המעביד חילק את סכום המשכורת החודשית במספר השעות החודשיות אותן כללה המשרה שלה , והגיע לסכום של 39.247 שעת עבודה . הכפיל ב8.6 שעות עבודה ליום, והגיע לתוצאה כי שווי יום עבודה של התובעת הנו 337.52 ש"ח .

במסמך אחר עושה המעביד חישוב בצורה אחרת. התובעת נעדרה 37 ימי עבודה, ועקב כך נוכו מימי המחלה שלה 37 ימים . שוויו של יום מחלה לענין הניכוי הוא 318.18 ש"ח, והמעביד מגיע לתוצאה של 8465 ש"ח .

 המשתמע ממסכים אלו של המעביד הוא כי התובעת אכן נעדרה מעבודתה 37 ימי עבודה , אך קבלה שכר מלא עבור אותה תקופה , ובגין כך נוכו אותם ימים מימי מחלה שנצברו לזכותה אצל המעביד . דרך החישוב בה נקב המעביד , אינה מקובלת  עלי לצורך חישוב הפסדה של התובעת. במציאות התובעת המשיכה לקבל שכר , על חשבון ימי המחלה שנצברו לזכותה .

 אין לדעת אם התובעת היתה מנצלת את אותם ימי מחלה אם לאו אילולא התאונה , וכבר נפסק כי הפיצוי בדבר אובדן ימי חופשת מחלה נצברים , אינו יכול להיות מלא . בנסיבות הענין מצאתי כי פיצוי בסכום של 4500 ש"ח בגין אובדן ימי מחלה בעקבות התאונה הנו סביר .

הפסדי שכר לעתיד .