פסק-דין בתיק א 3471/01

1.       האם התובע הוא הבעלים של חלקת הקרקע נשוא התובענה, והאם חייב הנתבע מס' 10 ("האפוטרופוס") להעניק לו אישור בדבר אי נפקדותו בהתאם לסעיף 27(א) לחוק נכסי נפקדים, תש"י-1950 ("חוק נכסי נפקדים")? אלה הן שתי השאלות הצריכות הכרעה בתביעה שלפני.

רקע עובדתי ודיוני

2.       על-פי הנטען בכתב התביעה המתוקן, נולד התובע בשנת 1936. לאחר הולדתו התגורר עם הוריו באזור בית צפפה, אשר לימים נכלל בתחומה של מדינת ישראל. בשנת 1946 עברו התובע והוריו להתגורר בבית ג'אלה. "השיקול היחידי למעבר זה היה מגורים בקרבת בני המשפחה המורחבת, איכות חיים ופרנסה" (דברי התובע בסעיף 3 לכה"ת).

3.       הנתבע 1 הינו מנהל עזבונו של עיסא אנטון אבו גטאס ז"ל ("המנוח"). המנוח היה תושב צ'ילה מאז שנת 1923 ועד לפטירתו בשנת 2003. חלקת הקרקע נשוא התובענה רשומה בלשכת רישום המקרקעין על שמו. המדובר בחלקת קרקע ששטחה 5,685 מ"ר, הנמצאת בירושלים, הידועה כגוש 4 חלקה 5 ("החלקה" או "חלקת הקרקע"). הרישום על שם המנוח הנו "רישום ראשון" של החלקה והושלם בתחילת שנת 2001 (נ/10).

4.       לאחר רישום החלקה על שם המנוח רכשו ממנו נתבעים 8-9 את החלקה ורשמו לטובתם בתאריך 11.2.01 הערת אזהרה.

5.       התובע טוען בכתב תביעתו, כי הוא רכש מהמנוח את החלקה הן בהסכם משנת 1976, הן בהסכמים משנת 1983 והן בהסכם משנת 1987. מאז 1983 אף נהגו התובע ונציגיו לבקר בחלקה ולעבדה. התובע התנגד לרישום החלקה על שם המנוח בלשכת רישום המקרקעין, אך התנגדותו נדחתה. מכאן עתירתו של התובע למתן פסק דין הצהרתי שלפיו החלקה נמצאת בבעלותו. בתוך כך מתבקשת מחיקת הערת האזהרה שנרשמה לטובתם של נתבעים 8-9.

6.       במישור היחסים עם האפוטרופוס מאשר התובע שהנו "נפקד", כמשמעו בחוק נכסי נפקדים, אלא שלטענתו, לאור סעיף 27(א) לאותו חוק חייב האפוטרופוס לתת לו אישור בכתב שהוא איננו נפקד. מכאן עתירתו הנוספת, להורות לאפוטרופוס להעניק לו אישור בדבר אי נפקדותו.

7.       נתבעים 1, 8-9 מכחישים את התביעה. לטענתם, התובע לא היה מעולם הבעלים של החלקה. בכל הזמנים הרלוונטיים הייתה החלקה בבעלותו הבלעדית של המנוח, אשר מכרה לנתבעים 8-9. במאמר מוסגר יצוין, כי נתבעים 8-9 הגישו תביעה שכנגד להצהיר שהחלקה בבעלותם, אולם בסיכומיו הסכים בא-כוחם המלומד שאם תידחה התביעה העיקרית, ניתן יהיה למחוק את התביעה שכנגד (עמ' 47 לפרו').

8.       האפוטרופוס לא נקט עמדה בסוגיית הבעלות בחלקה (עמ' 16, 47 לפרו'). אך ככל שימצא בית המשפט לקבל את עמדת התובע בסוגיה זו, מבקש האפוטרופוס לדחות את העתירה המופנית כלפיו ולקבוע, כי החלקה מוקנית על פי חוק לאפוטרופוס מבלי שהתובע זכאי לקבל אישור בדבר אי נפקדותו.

9.       אקדים ואומר, כי לאחר ששקלתי את הראיות ואת טענותיהם של הצדדים הגעתי למסקנה, כי בידי התובע לא עלה להוכיח את בעלותו בחלקה. זאת ועוד: אף אם התובע היה מוכיח שהנו הבעלים היה יוצא מבית המשפט וידיו על ראשו, שכן החלקה הייתה מוקנית לאפוטרופוס מבלי שהתובע היה זכאי לקבל אשור בדבר אי נפקדותו. להלן יובאו הנימוקים למסקנותי אלה, ראשון ראשון ואחרון אחרון.

זכויות הבעלות בחלקה

10.     התובע משתית את תביעתו על עדויותיהם של אחיו עטאללה אבו גטאס ("עטאללה") ושל בן דודו גטאס אבו גטאס ("גטאס"). התובע בעצמו לא התייצב להעיד ולמשמעות הדבר אתייחס בהמשך. עטאללה וגטאס התייחסו בעדויותיהם להסכם משנת 1976, להסכמים משנת 1983 ולהסכם משנת 1987. נפנה ונבחן את העדויות ביתר פירוט.

11.     עטאללה העיד, כי במהלך שנת 1976 נערך הסכם "חלוקת עיזבון", אשר במסגרתו הצהיר המנוח, כי מכר את חלקו בירושת אביו, לרבות החלקה, לתובע, וזאת בתמורה  ל- 25,000 $ ארה"ב (נספח ב' לתצהירו של עטאללה). על ההסכם חתמו חליל אבו גטאס ומטרי אבו גטאס, כאשר בשם המנוח חתם מיופה כוחו מר סלים מיכאל ג'ראד, אשר פעל על פי ייפוי כוח "בעל-פה". גטאס מסר בתצהירו דברים דומים והוסיף, כי אף חתם על ההסכם כעד.

12.     עטאללה העיד גם, כי במהלך שנת 1983 הגיע המנוח ארצה, נפגש עם עטאללה וחתם בנוכחותו של עטאללה על ההסכם משנת 1976. במהלך שהותו בארץ קיבל המנוח באמצעות עטאללה את מלוא התמורה שסוכמה עימו. במעמד זה אף חתם בנוכחות הנוטריון הציבורי בבית לחם על ייפוי כוח, אשר הסמיך את ג'לילה חליל אנטון אבו גטאס ואת פאוזי ג'רייס למכור ולהעביר את מלוא זכויותיו בחלקה לתובע (נספח ג' לתצהיר). עוד הצהיר המנוח בייפוי הכוח, כי קיבל את מלוא התמורה בגין מכירת החלקה.

13.     לדברי עטאללה, בתאריך 11.7.83 נערך הסכם נוסף שעליו חתמו המנוח ועטאללה (כנציג התובע), שבו צוין הסכם זה הוא "בהמשך" להסכם משנת 1976, וכי המנוח מאשר שקיבל סך של 30,000 $ בתמורה לזכויותיו בחלקה (נספח ד' לתצהיר עטאללה). גם גטאס  התייחס בתצהירו להסכם זה באומרו, כי "במהלך שנת 1983 הגיע הנתבע 1 ארצה, נפגש עימי וחתם על ההסכם ... בנוכחותי" .

14.     עטאללה הוסיף והעיד, כי מאז 1983 נהג לבקר בחלקת הקרקע ולעבדה.

15.     בחינת העדויות והמסמכים מקרוב מלמדת, כי אין בהם די כדי להוכיח שהתובע רכש מהמנוח את החלקה והפך לבעליה. כמה נימוקים חברו למסקנתי זו ולהלן אמנה אותם אחד לאחד:

          המנוח לא חתום על ההסכם משנת 1976. עטאללה וגטאס טענו, כי ההסכם נחתם בשמו של המנוח על ידי מיופה כוח בשם סלים מיכאל ג'ראד, אך לא הוצג ייפוי כוח מהמנוח לג'ראד. זאת ועוד: בחקירתו הנגדית חזר בו גטאס מהנטען בתצהירו באומרו, כי לג'ראד אין קשר להסכם משנת 1976, שכן המנוח חתם עליו מלכתחילה בעצמו (עמ' 32-33). אין מחלוקת, כי המנוח לא עשה כן. ואם בכך לא די, הרי רוכש הזכויות על פי הסכם זה אינו התובע, אלא הרוכשים הם חליל אבו גטאס ומטרי אבו גטאס. רואים אנו, כי מנדבך זה של התביעה למעשה לא נותר דבר.

          עדותו של עטאללה, כי המנוח חתם על ההסכם הנ"ל משנת 1976 בעת שהגיע ארצה בשנת 1983 נותרה בבחינת עדות יחידה, שכן גטאס  לא ידע על כך דבר וחצי דבר (עמ' 33 ש' 17). לאור מכלול הנתונים לא ניתן לאמץ עדות יחידה זו.