פסק-דין בתיק א 34613/03

1.         זוהי תביעה לתשלום פרמיה בגין פוליסת ביטוח רכב אשר לא שולמה על ידי הנתבעת לתובעת.

2.         הפוליסה שמספרה 01-034307-64-2 הונפקה בקשר לרכב הונדה אקורד מספר רישוי 312120 משנת יצור 1991, ותוקפה של הפוליסה מיום 15.12.01 ועד 31.12.02 (להלן: "הפוליסה").

            לטענת התובעת בכתב התביעה, הבקשה לביטוח מקיף עליה מתבססת התובעת הוגשה לתובעת ביום 16.2.01, ותחילתה מ - 16.2.01 ועד 31.1.01 (להלן: "ההצעה") (ראה נספח א' לכתב התביעה).

            הנתבעת טענה, כי ביום 11.1.02 ארעה לרכב המבוטח תאונת דרכים אשר בגינה הוגשה לתובעת הודעה ביום 15.1.02, ושמאי מטעם התובעת, הגיש ביום 7.2.02 חוו"ד בקשר לפיצוי המגיע לנתבעת.

3.         עקב אי תשלום הפרמיה, ביטלה התובעת את הפוליסה, והחל מיום 7.4.02 בוטלה הפוליסה (להלן: "הביטול") (ראה נספח ג' לכתב התביעה).

            הודעה בדבר הביטול, כנדרש על פי החוק, לא הייתה בידי התובעת ולא הוצגה לי.  כל לטענת התובעת יתרת החוב עמדה על סך של 2,107 ש"ח עפ"י דו"ח מיום 6.1.03, ויתרה זו לא שולמה למרות פניות התובעת (שלא הוצגו לי) (ראה סעיפים 4,5 לכתב התביעה).

4.         הנתבעת בתחילה, (בכתב הגנתה), העלתה מספר טענות כנגד תביעת התובעת (מהן חזרה כגון, כי הנתבעת כלל לא פנתה לתובעת בבקשה לעשות ביטוח לרכב), אך בסופו של דבר, התמקדה בטענה אחת ויחידה, כי היא ובעלה ביטלו את הפוליסה, כעבור חודש ימים ממועד הוצאת הפוליסה, ו"זאת לאחר שחברת הביטוח - התובעת - נמנעה מלפצות את הנתבעת בגין תביעה לדמי נזק בעקבות תאונה שבה נפגע הרכב המבוטח"  (סעיף 2 לכתב ההגנה) (להלן: "התאונה").

הנתבעת זכאית לטענתה לקבל פיצוי בגין התאונה בסך של 5,496 ש"ח לפי קביעת שמאי התובעת מיום 07.02.02 וכי סכום זה יש לקזז כנגד חוב הפרמיה (סעיף 2 לכתב ההגנה).

5.         התובעת טענה, כי אינה חבה בפיצוי בגין התאונה עקב דו"ח של חוקר שמונה מטעמה לבדוק את פרטי התאונה והפיצוי שנדרש בגינה וחוקר זה קבע, כי התאונה ארעה בנסיבות אחרות ובתאריך אחר (ראה פרוטוקול דיון מיום 20.4.04 עמ' 1 שורה 19-22), וכי מטרת עשיית הפוליסה הינה כדי להגיש תביעה בקשר לתאונה (פרוטוקול הדיון עמ' 2 שורות 5-9), ובנסיבות אלו לא זכאי התובע לתגמולי הביטוח.

דיון

6.         תצהירי עדות ראשית מטעם הצדדים הוגשו:

            מטעם התובעת -            תצהיר - לירון סמול- חוקר מטעם התובעת.

            תצהיר - חיים גולדנברג - מנהל הגבייה אצל התובעת.

            מטעם הנתבעת -            תצהיר - חוני  מחמוד - בעלה של הנתבעת.

            בישיבה ביהמ"ש מיום 04.06.05 נחקרו בחקירה נגדית כל המצהירים.

7.         מעדותו של מר גולדנברג, שהינו מנהל הגבייה של התובעת, התעוררו מספר תמיהות שנותרו ללא הסבר מניח את הדעת בקשר להתנהלות התובעת בקשר לאירועים נשוא תובענה זו. כך למשל עולה מעדותו, כי למרות שהנתבעת התחייבה לשלם את כל הסכומים בתשלום אחד (דהיינו, בסמוך לינואר 2002) ולא שולם דבר על החשבון, התובענה הוגשה רק במאי 2003, דהיינו למעלה משנה מאז שבוטלה הפוליסה.

            תמיהה נוספת התעוררה לנוכח העובדה, כי עד לא הציג את מכתבי הדרישה שנשלחו בקשר לביטול הפוליסה.  כידוע, כמתחייב על פי חוק, על התובעת לשלוח שני מכתבי התראה בטרם הביטול, אך העד לא ידע להמציא העתק מהמכתבים שנשלחו או אסמכתאות לגבי משלוחם.

            עוד עולה מעדותו של עד זה, כי לא היה, ואין בידי התובעת מכתב או אסמכתא, כי נשלח לנתבע מכתב, לפיו נדחתה דרישתו לקבלת תגמולי הביטוח על פי הפוליסה עקב מסקנות החוקר (יש לזכור כי הנתבע מנגד טען בתצהירו כי הוא נדחה עקב הטענה, כי הפוליסה בוטלה עקב אי תשלום הפרמיה).

העד אישר כי למרות שמכתב כזה לא הוצג לביהמ"ש, הוא חייב להיות בתיק התביעה (ראה עדותו מיום 04.04.05 עמוד 4).

בהתאם לעדותו של מר גולדנברג, התובעת לא חלקה על סכום הנזק (שעמד על כ- 5,000 ש"ח בהתאם לדו"ח שמאי), אלא חלקה על זכותה של הנתבעת לקבלת הפיצוי עקב מסירת פרטים כוזבים.