פסק-דין בתיק א 3389/05

1.         התובעת היא חברה ציבורית העוסקת, בין השאר, במתן שירותי אחזקה למעליות נוסעים. הנתבעת היא נציגות הבית המשותף מרח' אבא הלל סילבר, חיפה.

2.         בתאריך 3/2/93 התקשרו הצדדים בהסכם למתן "שירות מקיף למעליות" לתקופה של 60 חודש החל מיום 1/2/93 ועד ליום 31/1/98 בגדרו נטלה על עצמה התובעת התחייבות לשירותי אחזקה למעלית המצויה בבית המשותף.

            סעיף 8(ב) להסכם הקנה לכל צד זכות " עד 30 יום לפני תקופת ההסכם" למסור הודעה " על רצונו שלא לחדש הסכם זה מעבר לתקופת ההסכם".  ואולם אם " לא ניתנה הודעה כאמור יוארך הסכם זה ויחייב את הצדדים לתקופה נוספת של שנים עשר חודשים קלנדריים, עד למתן הודעה כאמור לעיל".

3.         אין חולקין כי לאחר 31/1/98, ומשעה שלא ניתנו הודעות ביטול כאמור, חזר והתחדש ההסכם לתקופות חד-שנתיות.

4.         לגרסתה של התובעת, כך אירע אף לקראת תום ההסכם ביום 31/1/05. משעה שלא נמסרה לתובעת, לא יאוחר מ-1/1/05, הודעת הנתבעת על רצונה שלא להתקשר בהסכם זה, הוא הוארך לתקופה נוספת עד 31/1/06. חרף זאת שיגרה הנתבעת ביום 16/1/05 הודעה על הפסקת השרות לאלתר. בכך הפרה הנתבעת את הוראות ההסכם שהרי הוא התחדש לתקופה נוספת. במצב דברים זה, כך מורה סעיף 8(ד) להסכם, על הנתבעת " לשלם כפיצוי מוסכם לאלקטרה... סכום השווה לדמי שירות שנתיים...". לנוכח זאת הוגשה תובענת התובעת, בסדר דין מהיר, לתשלום סכום של 16,048 ש"ח.

5.         הנתבעת התגוננה בפני התביעה. בגדר הגנתה היא פרסה שורה של מחדלים חמורים באחזקתה הקלוקלת של התובעת את המעלית שגרמה למפגעי רעש, לעצירות של המעלית ולמפגעים נוספים. לטעמה, בחודש דצמבר 2004 הודיעו נציגי הנתבעת למנהל סניף חיפה של התובעת, מר יוסף ורדי (להלן - "ורדי"), על הפסקת השירות וורדי הודיע כי הודעה זו מקובלת עליו. רק משעה שלאחר זמן מסר ורדי כי ההסכם התחדש לשנה, לנוכח אי ההודעה בכתב על ביטולו, שיגרה הנתבעת מכתב ביטול שלה ביום 16/1/05.

            הנתבעת מוסרת כי לא הייתה מודעת להוראות ההסכם. לטעמה, התובעת נהגה כלפיה בחוסר תום לב וטמנה לה פח יקוש. מכל מקום, ולנוכח טענות שתפורטנה בהמשך, סבורה הנתבעת כי יש הגנה בפיה להדיפת התובענה שבפניי.

6.         ורדי מסר תצהיר מטעם התובעת. מטעם הנתבעת נמסרו תצהיריהם של גב' מירב לרר (להלן - "לרר"), מי שהייתה הנושאת והנותנת מטעם הנתבעת בתקופה הרלוונטית, מר יוסי פרי (להלן - "פרי"), אחד מהדיירים שסבל ממפגעי המעלית ושל מר שמעיה אלקיים (להלן - "אלקיים"), מנהל חברת השירות צמרת מעליות, היא החברה החליפה של התובעת שנשכרה על ידי הנתבעת בעקבות גמר היחסים בין השתיים.

            משאלו עמדו בפני כב' הרשמת ספרא-ברנע, ובהסכמת באי כח הצדדים, סוכם כי יינתן פסק דין מנומק בדרך הרגילה על יסוד החומר שבתיק והגשת סיכומי טענות. אלו הונחו בפניי.

            להלן אדרש לסוגיות הצריכות לפנים לצורך הכרעתי. לנוכח ההסכמה הדיונית האמורה, ומשעה שהמצהירים לא התייצבו להיחקר על תצהיריהם, ברי כי מסקנותיי תיגזרנה, ראש לכל, על יסוד שיקולים של היגיון בריא ושכל ישר ובעיקר על יסוד המסמכים שבפניי.

7.         בין בעלות הדין נטושה מחלוקת האם המעלית הייתה תקינה או קלוקלת. אין בדעתי להכריע בסוגיה האמורה. אין לי ספק כי מדובר במעלית שהותקנה לפני עשרות שנים ומשום כך מידת תקינותה, בהכרח, היא פועל יוצא של בלאי מתחייב. הנני מייחס משמעות מפליגה לחידושו החוזר ונשנה של הסכם השירות כמצביע על כך, שבמאזן שיקוליה של הנתבעת, היא העדיפה לקבל את המשך שירותיה של התובעת, גם אם שירות זה לא היה לשביעות רצונה. לא מן הנמנע כי ההנחות שהעניקה התובעת לנתבעת, כעולה מגרסתו של ורדי שלא זוכה להתייחסות מכחישה או מסייגת, אף היא ביטאה את מאזן השיקולים ההדדי של שתי בעלות הדין, לנוכח נתון זה.

 8.        טענות הנתבעת כלפי התובעת הן טענות חמורות. לא יעלה על הדעת, כך אני קובע, כי לנוכח הטענות החמורות הללו לא תיעדה הנתבעת, ולו תלונה אחת בכתב. אכן, קיים פער בלתי מתקבל על הדעת בין עוצמת התלונות שמשמיעה הנתבעת כלפי התובעת, לבין אפסות קיומו, ולו של מכתב תלונה אחד, אם של הנתבעת ואם של מי מדיירי הבית.

9.         הנתבעת טוענת כי לא הייתה מודעת להוראות ההסכם, ולצורך למסור הודעת ביטול, בכתב דווקא, ובמועד פלוני. ברי שטענה זו של הנתבעת, משפטית, אין בה ולא כלום. חובתו של בעל חוזה לנהוג בהתאם להוראות החוזה אינה תלויה בשאלה אם הוא מודע להוראות החוזה, אם לאו. בעל חוזה מוחזק כמי שמודע להוראות החוזה. שאם לא תאמר כן, מעניק אתה פרס לבעל החוזה הרשלן, או שמא למי שמתחזה לרשלן, ובעל החוזה הזהיר, או מי שביושרו מודה בזהירותו, ילקה בתוצאות המתחייבות מן החוזה. הדברים יותר מברורים ונהירים.

10.        הנתבעת טוענת, מכל מקום, כי קיבלה לידיה את עותק ההסכם בחודש ינואר 2005. ב"כ התובעת טוען כי הדבר היה בדצמבר 2004. אני מעדיף את גרסת הנתבעת שאף עולה בקנה אחד עם האמור בתצהירו של ורדי עצמו. נתון זה, כפי שיבואר להלן, אך מעצים את המסקנה לחובת הנתבעת.

11.        אחת המחלוקות המרכזיות בין בעלות הדין היא לעניינה של שיחה בעל פה בחודש דצמבר 2004, שקדמה להודעה בכתב, על אודות ביטול ההסכם. בעניין זה אין לי ספק בנכונות גרסתה של התובעת. הדברים נלמדים, בעליל, מלשון מכתב הנתבעת מיום 16/1/05.

            בסעיף 1 נרשם כי " הננו להודיעך כי דיירי א. ה. סילבר 10, חיפה, מפסיקים לאלתר את שירותי התחזוקה של חברתכם למעלית הקיימת בבניין". משמע, המכתב נוקט לשון הווה - " מפסיקים", " לאלתר". לא נאמר במכתב כי בהמשך להודעה בעל פה הופסק השירות, בעבר, באותה שיחה בעל פה בחודש דצמבר 2004. אף לא נטענת הטענה במכתב כי באותה שיחה בעל פה הודה ורדי, כי היא מספקת לעניין הפסקת ההסכם.

            סעיף 2 מבהיר כי " תוקף הודעה זו הנו מתאריך מכתבנו זה". משמע, נסתם הגולל על האפשרות לטעון כי תוקף ההודעה הוא מחודש דצמבר 2004, בעבר, בגין אותה הודעה בעל פה.

            המשך המכתב דן באירועים שונים בעבר כמו בכך ש" פנינו אליכם בנדון מספר פעמים במהלך תקופה ממושכת". משמע, כותב המכתב יודע-גם-יודע לנקוט לשון עבר, במובחן מלשון הווה.

12.        עתה נזכור ונשמור כי לשיטת הנתבעת מכתבה נשלח רק לאחר שהתוודעה להוראות ההסכם. במצב דברים זה, ודווקא אילו הייתה נמסרת הודעה בעל פה בחודש דצמבר 2004, אין לי ספק כי הנתבעת אמורה הייתה לתעד נתון זה. מחדלה מלעשות כן שוקל באורח משמעותי לחובתה.