פסק-דין בתיק א 33594/03

הצדדים לסיכסוך מתגוררים בשכנות בבית משותף ברח' רמת חן 6 ברמת-גן והם צהובים זה לזה שנים רבות.

אחד מהיבטי הסכסוך שביניהם נדון בתיק שבכותרת ועניינו בתוצאות הרחבת דירת התובעים ודרישתם שנכרכה בה להשתתפות הנתבעת בעלויות בהן התעשרה כביכול האחרונה. זו לעומת זאת טענה, כי לא זו די בכך שלא הפיקה כל תועלת מהבנייה, אלא שבעטייה נפגמה הנאתה מדירתה.

שני הצדדים האשימו זה את זה בנקמנות לשמה ונערכו לשמיעת ראיותיהם בפני, לאחר שעדויותיהם נמסרו בתצהירים מראש. אלא, שביום הדיון ובעיצומן של החקירות, הגיעו מיוזמתם להסדר דיוני המייתר את שמיעת הראיות. לפי הסכמתם הדיונית, תוכרענה מיכלול טענות הצדדים (כולל אלה שנדונו והוכרעו בת.א. 106665/98 התלוי ועומד בערעור) באמצעות מינויו של שמאי מכריע שזהותו הוסכמה על עליהם.

לנוחות המעיין בפסק הדין ומפאת חשיבותו, יובא להלן נוסח הסכמת הצדדים, כפי שזה תועד לפרוטוקול יום 21.12.06:

"ב"כ הצדדים:

לאחר הפסקה והתייעצות עם הצדדים עצמם אנחנו מודיעים לבית המשפט כי הגענו להסכמה ולפיה תיעשה הכרעה במכלול טענות הצדדים בתביעה זו על ידי שמאי מכריע. השמאי המכריע ימונה על ידי בית המשפט לפי הצעת הצדדים והוא המהנדס והשמאי יצחק ברמן. קביעתו תהא סופית בנושא זכויות הבנייה, עלויות הבנייה, דמי השכירות בתקופת הבנייה וכל העניינים השמאיים וההנדסיים, כולל אלה שהוכרעו בפסק דינו של בית המשפט בת.א. 106665/98. קביעתו של השמאי המהנדס המוסכם איפוא תכסה את מכלול העניינים ההנדסיים והשמאיים בשני התיקים. לאור הסכמה זו, מודיעים שני הצדדים כי מבחינתם פסק הדין שניתן בת.א. 106665/98 אינו בר תוקף נוכח הסדר זה. התובעים ימחקו את ערעורם בתיק ערעור מספר 3562/06 מחוזי תל אביב, נוכח הסדר זה.

מבקשים מבית המשפט לאשר הסכמה זו וליתן לה תוקף של החלטת בית משפט. השמאי יצחק ברמן יעיין בחוות הדעת הנגדיות של השמאים לבנה אשד ויצחק לוי ויזמן אותם לדיון אחד טרם הכרעתו. מוסכם כי הכרעתו של השמאי יצחק ברמן תהא סופית ובלתי ניתנת לערעור. שכרו של השמאי יצחק ברמן ישולם בחלקים שווים על ידי שני הצדדים.

ולראיה באו הצדדים על החתום".

בסמוך לאחר הודעה זו הגיעו הצדדים להסכמה בדבר החלפתו של השמאי המוסכם ומינויו של השמאי רן ברקובסקי (להלן:" השמאי").

השמאי אכן הוציא מתחת ידו חוות דעת ובה התייחסות לטענות הצדדים בנושא אופן חלוקת זכויות הבנייה, דרך ניצולן והיקף תשלומי האיזון המתחייבים.

לאחר עריכתה ולאור תוצאותיה, אשר לא הלמו כפי הנראה את ציפייתה של הנתבעת, נקטה זו בסידרה של מהלכים שתחילתם בהצגת סידרת שאלות הבהרה (שצומצמו לאחר דיון) והמשכן בהעלאת הסתייגויות לגופן של מסקנות השמאי.

לצורכי יעילות איפשרתי לנתבעת לרכז את השגותיה בעניין, להעלותן על הכתב ולאחר קציבת המועד לתגובת התובעים והגשתה, מן הראוי לתמצתן ולמצותן כפי שייעשה להלן:

לטענת הנתבעת שגה השמאי לאחר שחרג מסמכותו בדונו בנושאים שהוכרעו בת.א. 106665/88 וכן, טעה זה בחישוב שטחי החצר ובהערכתם לניצול זכויות הבניה. עוד נפל לדבריה השמאי לכלל טעות בהצמידו את הסכומים בהם נקב למועדים המצויינים בחוות דעתו.

התובעים מוחים בתוקף כנגד טיעוני הנתבעת כאשר לדבריהם, מלכתחילה לא היה מקום לאפשר הצגת כל הסתייגות שהיא ביחס למימצאי השמאי, נוכח נסיבות מינויו והיקף הסמכות שהוענקה לו על ידי הצדדים.

אכן, סבורני כי הצדק עם התובעים בעניין זה וטענותיה של הנתבעת לא זו בלבד שאינן צודקות, אלא שניכרת בהן מידה לא מבוטלת של עזות מצח .

ההסכמה הדיונית שבין הצדדים שצוטטה לעיל ונעשתה כאמור ביוזמתם הבלעדית, בעיצומה של חקירת עדת התביעה, שיקפה את הכרתם ולפיה, ליבת הסכסוך תמוצה בהכרעות מקצועיות ושמאיות. ברוח זו, העיזו הצדדים ומסרו להכרעת השמאי עניינים נוספים בהם נחרץ הדין בהחלטה שיפוטית מובהקת בת.א. 106665/98. בעת כניסת הצדדים להסדר לא צפו אלה את תוצאתו ובכך היה יתרונו. הכל הסכימו בלב חפץ וברצון חופשי למסור את ההכרעה בעניינם לידיו של איש מקצוע האמון על הנושאים שבמחלוקת שהם שמאיים בעיקרם.

בכך, נטלו אלה סיכון מחושב שייעודו במציאת איזון הולם בכל מרחב הסיכסוך מתוך אמונה בחשיבות קיומו של דיון כולל והימנעות מהכרעות חלקיות העלולות לעוות את התמונה המלאה והמורכבת. ויודגש בהקשר זה, כי הצגת היוזמה נעשתה בשלב בו נראה היה כי כלו כל הקיצין להסדרי פשרה מכל סוג שהוא. בהתחשב במשך הזמן בו התנהל הסכסוך בפני מותבים שונים בעבר, לא היה מקום למהלך מסוג זה המתואר לעיל, אלא אם כן הותווה זה במתכונת "אטימה" שתמנע כל חילוקי דיעות שיוריים נוספים. שלא במקרה, אם כן, נוסחה הסכמת הצדדים בלשון גורפת ומרחיבה, תוך שהם קובעים את מתכונת חוות הדעת ומעמדה כסופית ובלתי ניתנת לערעור.

נוכח רצונם החד-משמעי של הצדדים, אשר השתקף באותה הצעת הסדר הוסט מהלך הדיון למימוש שאיפתם שתכליתה הוסכמה על הכל.

לאור האמור לעיל, מתגלים טיעוני הנתבעת ועמדתה ככאלה העומדים בסתירה מובהקת לעקרונות המכוננים שעמדו ביסוד ההסכמה הדיונית וייעודם בהחזרת השליטה לידיה הגם שזו ויתרה על כך במודע. המגמה המסתמנת אם כן, מתוך צפייה במהלכי הנתבעת, מלמדת על אסטרטגיה של נסיגה מההסדר הדיוני. ההסתייגויות נועדו להסוואת כוונת הנסיגה המתאפיינת בחוסר תום לב. להשקפתה של הנתבעת, מסקנותיו של השמאי אינן מיטיבות עימה. ואולם, אל לו לבית משפט לאפשר "כניסה ויציאה" מהסכמים דיוניים על בסיס של נוחות שאם לא כן, נשמט התמריץ להסדרים דיוניים בבתי משפט ונמצאנו כורתים את הענף עליו אנו יושבים והשווה לעניין זה "יש יעילות וצדק בסדר דין אזרחי - גישה פרשנית חדשה", משפטים ועסקים ז' (2007).