פסק-דין בתיק א 33431/00

1.         התובע הוא בנק המזרחי המאוחד (להלן: "הבנק"). ביום 27.1.92 חתם בבנק  החייב רקס יוסף, על הסכם הלוואה בריבית  ניידת בסכום של 8,000 ש"ח. יום למחרת חתמו הנתבעים מוסטפה מחמוד ורוטנשטרייך אריה על אותו טופס כערבים כלפי הבנק לפרעון המלא והמדוייק של ההלוואה.

2.         ב- 12.9.93 הוגשה כנגד החייב תביעה בגין חובותיו כלפי הבנק וב- 8.12.93 ניתן כנגדו פסק דין על מלוא סכום התביעה.

3.         התובע פתח בהליכי הוצאה לפועל לגביית החוב הפסוק מהחוב העיקרי. ב- 28.11.99 הוגשה בקשה לראש ההוצאה לפועל להורות כי מוצו הליכים כנגדו וכי ניתן לנקוט בהם כנגד הערבים , למימוש ערבותם על פי חוק הערבות תשכ"ז - 1967 .

4.         כתב התביעה הוגש ב- 20.3.00 כנגד שני  הערבים. כל אחד מהנתבעים נתבע למחצית חובו  של החייב על פי היתרה במחשבי ההוצאה לפועל.

5.         כנגד הנתבע מוסטפה מחמוד ניתן פסק דין בהעדר הגנה. הנתבע רוטנשטרייך (להלן:"הנתבע") הגיש בקשת רשות להתגונן וטען כי הוא פטור מערבותו בין היתר משום שהבנק הטעה אותו ופעל  שלא בתום לב ובניגוד לחובתו, בכך שלא גילה לו מידע מהותי: " עוד יצויין כי המבקש ביקש במעמד החתימה מהמשיבה את מצב חשבונותיו של החייב, ואולם נענה בשלילה. כמו כן הובהר לו כי אין זה נהוג לעשות כן בניגוד לרצונו של החייב וכי המבקש יכול לסמוך על דברתה של המשיבה. עתה משיחה אשר קיים המבקש עם החייב התברר כי הלה לקח הלוואה על סה"כ 8,000 ש"ח כדי לכסות חובות קודמים אשר לא  הובאו לידיעת המבקש למרות דרישותיו במעמד חתימת הסכם הערבות".

6.         בקשת הרשות להתגונן נדחתה, וכנגד הנתבע ניתן פסק דין, למחצית חובו של החייב העיקרי. משהוגש ערעור על ההחלטה, בוטל פסק הדין , וניתנה לנתבע רשות להתגונן בטענה זו .

7.         בין לבין, גבה הבנק מהנתבע את החוב. לטענת הנתבע הסכום שנגבה ממנו גבוה מזה שחוייב בו על פי פסק הדין , ולפיכך סכום החוב שנוי אף הוא במחלוקת.

8.         טענתו של הנתבע כנגד הבנק מבוססת על חוק הבנקאות (שירות ללקוח) המטיל על הבנק לגלות לערב פרטים מהותיים  שיש להם משמעות לשיקול הדעת האם לערוב לחוב אם לאו. טענת ההטעיה מתייחסת לשתי עובדות שלא גילו לערב: האחת, כי החייב כבר נטל שתי הלוואות מהבנק, והאחרת, כי לחשבון לא נכנסה משכורת באופן שוטף.

9.         הנתבע מסתמך , בין היתר על ע"א 1570/92  בנק המזרחי נ' ציגלר (פ"ד מט'  (1) 369 ) בנק המזרחי נגד ציגלר,  בו חתם הערב על כתב ערבות לחשבון חדש שפתח גיסו, מבלי שהודע לו על ידי פקיד הבנק כי בחודשיים וחצי שבהם היה החשבון פעיל, כבר צבר חוב של 100,000 ש"ח.

            בית המשפט  קבע שם כי מן הדין היה שהפקיד יגלה דבר כה אלמנטרי למי שבא לחתום על ערבות, על מנת שהלה ידע אם קיימת יתרת חוב ומה הוא סכומה.

10.       הנתבע העיד כי היה שכן של החייב העיקרי, וכי האחרון חתם לו בעבר על ערבות למשכנתא  " לא היינו בקשרי חברות קרובים  ולמרות זאת הוא חתם לי על  המשכנתא בסכום של שמונים אלף .... שאלתי אותו אם הכל  בסדר אצלו הוא  אמר לי כן ואני האמנתי לו ... את השאלה הזו שאלתי את פקיד הבנק,  שיראה לי דפי חשבון  וכל דבר שיכול להשפיע לחתום או לא לחתום ... הוא אמר שהוא לא יכול לתת, שאבקש מיוסי,  חזרתי לפקיד הבנק ואמרתי לו: האינפורמציה במסמכים כרגע היא אצלך לא אצל יוסי אלא אצלך, כמו שאני מציג לך את תלושי השכר שלי , ומגלה לך עלי, גם צילום ת.ז.  הוא אמר לי : אל תדאג הכל בסדר, ואני האמנתי לפקיד הבנק. אני נכנס לגוף  בנקאי כמו לבנק שלי , אף פעם לא היו לי בעיות עם הבנקאי שלי של חוסר אמון , והבנתי שזה גם בכל הבנקים ככה".

11.       בעת החתימה התלווה החייב אל הנתבע. הנתבע נשאל מדוע אם כן  לא ביקש מפקיד הבנק לקבל את אישורו של החייב לגילוי דפי החשבון ותשובתו היתה: " יוסי רק אמר לי שהכל בסדר, וגם הבנק, היום אני חושב שהבנק הוא שודד".

12.       עמדתו הנחרצת של הנתבע כלפי הבנק כפי שבאה לידי ביטוי דלעיל נובעת מהשכלתו שנרכשה בדיעבד ומהשכלת בנו , המלווה אותו בהליך המשפטי מעת היותו סטודנט למשפטים ועד לייצוגו כבא כוחו, לאחר קבלת רשיון עריכת הדין .

13.       הנתבע העיד לגבי ידיעתו בעת חתימת הערבות:

            " פקיד הבנק אמר לי שאם אני לא חותם אז הוא לא מקבל כסף ורציתי שיתנו  לו, לא ידעתי למה הוא צריך את הכסף, הוא חתם לי על שמונים אלף ש"ח , באתי בצורה של אמון של מחוייבות  הדדית וחתמתי".  לטענתו (עמ' 21 שורה 18), לא ידע אז כי אם החייב העיקרי לא ישלם את החוב, הוא כערב, יצטרך לשאת בו. ואילו היום, לאחר שהחכים והחל ללמוד אף הוא את לימודי המשפטים , יודע הנתבע כי ערב צריך לשלם לבנק " כאשר פקיד הבנק יראה לערב את האובליגו, מצב החשבון שלו לא בעל פה אלא במסמכים , באם נכנסת לו משכורת , האם יש לו הלוואות נוספות, האם הוא יכול להחזיר את ההלוואה שהוא לוקח, והוא חותם על זה וראיתי את זה, ואם בכל זאת הוא לא החזיר, אני מחוייב להחזיר את הכסף לבנק, כי הבנק גילה לי והראה לי ועדכן אותי וחתמתי על המסמכים שראיתי, אני לא יכול לבוא בטענה לבנק אלא אל עצמי".

14.       אינני מאמינה לנתבע כי הוא זוכר פרטי הארוע שנים כה רבות לאחר התרחשותו. קביעה זו מתחזקת לנוכח חוסר ההגיון שבגישה. אם ממילא לא חשב שיצטרך לשאת בחוב החייב מסיבה כלשהי, לצורך מה חקר ודרש במצבו הכלכלי?

15.       נציג הבנק מר ישראל ישראלוב, אישר את חתימתו של הערב על כתב הערבות. בתצהירו כתב העד: " החייב העיקרי והערבים קראו וחתמו לפני על הסכם ההלוואה והערבות. כבדרך שגרה, טרם חתימת הערבים על כתב הערבות הוסבר לערבים מהות הפעולה אותה הם מבצעים וכי הינם חותמים על ערבותם להלוואה על סך 8,000 ש"ח אותה מבקש החייב העיקרי, בתנאים ובריבית האמורים במסמכי ההלוואה, וכן כי במידה ולא ישלם החייב העיקרי את תשלומי ההלוואה, ידרשו לפרוע את ערבותם . כמו כן , כפי שנהוג עם אלפי לווים , לקוחות וערבים נוספים , ניתן לערבים כל מידע רלבנטי וכל מידע  שביקשו  ואשר ניתן למסור, בקשר עם חשבונו של החייב העיקרי וההלוואה לרבות עיון במסמכי ההלוואה ולוח הסילוקין, הכל בכפוף לכללי סודיות הבנק.

            כבדרך שגרה הופנו הערבים על ידי אל החייב העיקרי לו חתמו ערבות, על מנת לקבל ממנו ו/או לקבל את אישורו להצגת כל מידע נוסף הנדרש להם ... מאחר והחייב העיקרי היה בבנק באותה עת... לא היתה כל מניעה לערבים מלפנות אל החייב ולקבל כל מידע הרלבנטי מבחינתם ולסייג חתימתם בהמצאת מידע זה".

16.       עדותו של העד לא נבעה מזכרון הארועים שהתרחשו שנים רבות קודם לכן, אלא מהכרת נוהג החתמת הערבים באותה עת: " אני מסביר שאני נהגתי לגלות לערבים מה מצבו של הלקוח קודם החתימה, וכך גם עשיתי במקרה זה".