פסק-דין בתיק א 33323/05

מבוא

1.         התובע, יליד 1981, נפגע בתאונת דרכים ביום 21.6.03. התאונה ארעה עת רכב התובע על אופנוע והתנגש בחמור שפסע בנתיב נסיעתו. בעת התאונה היה התובע חייל משוחרר שעבד בעבודה מועדפת באחד מהמלונות באילת.

2.         הנתבעת ביטחה את השימוש באופנוע.

3.         הצדדים אינם חלוקים בשאלת החבות והכיסוי הביטוחי והמחלוקת נסבה בשאלת גובה הנזק בלבד.

הפגיעה והנכות

4.         ממקום התאונה פונה התובע לבית חולים סורוקה שם אובחנו פצעי שפשוף בגפיים, שבר בעצם הרדיוס, שבר באולנה ובעצם המטקרפלית  החמישית בכף היד ביד ימין, שבר בעצם הרדיוס ביד שמאל.

5.         התובע עבר ניתוח לאיחוי השברים ביד ימין לרבות קיבוע עם פלטות מתכת ומסמרי קירשנר. שתי הידיים, לרבות השבר ביד שמאל, קובעו בגבס. התובע שוחרר מבית החולים ביום 24.6.03. לאחר כחודש הוצאו מסמרי הקיבוע מעצם הרדיוס הימנית והיד הושמה שוב בגבס. שורשי שתי הידיים הושמו בסדי תמיכה. התובע עבר טיפולי פיסיותרפיה אך לכל אורך הדרך סבל מחוסר יציבות של מפרק ה - DRUJ, יותר משמאל. השברים בעצמות האמה הימנית לא הגיעו לידי איחוי מלא ואף עלה חשד להתפתחות נוירומה בעצב מתחת לצלקת באמה ימנית. כתוצאה מכך נדרש התובע לעבור בדיקות שונות לרבות ארתרוסקופיה בשורש יד שמאל שהובילה לניתוח נוסף ביום 21.11.04 בניסיון לשפר את אי היציבות במפרק. גם לאחר מכן נדרש התובע לטיפולים רבים לצורך שיקום מצב ידיו.

6.         ד"ר מאוריציו רוסו, שמונה כמומחה רפואי בתחום האורטופדי וכירורגיית כף היד, בדק את התובע ביום 22.3.06. בבדיקתו מצא ביד ימין: אי יציבות בדרגה בינונית במפרק הרדיו-אולנרי (מפרק ה - DRUJ). בבדיקה מוטורית נמצאה הגבלה בטווח התנועות הסיבוביות הן בפרונציה והן בסופינציה. בתנועות האחרות של שורש כף היד לא נמצאה הגבלה בתנועות. בזמן קפיצת היד לאגרוף נמצא כי נוצרת חפיפה קלה בין אצבע 5 לאצבע 4 עקב איחוי עם רוטציה חלקית של השבר בעצם המטקרפלית 5. ביד שמאל נמצאה הגבלה של כ - 10 מעלות בטווח התנועה לסופינציה ושל כ - 20 מעלות בפרונציה בשורש כף היד. בשתי הידיים אותן תנועות שנמצאו מוגבלות הביאו גם לכאב בסוף טווח התנועה. כמו כן נמצאה ירידה בינונית בכוח הלפיתה בכף היד ביד שמאל ובמידה רבה יותר ביד ימין.

7.         המומחה העריך את נכותו של התובע תולדת התאונה כדלקמן:

נכות זמנית של 100% למשך שנה. נכות זמנית של 50% למשך שנה נוספת.

נכות צמיתה:

20% נכות בגין השפעה בדרגה בינונית על כושר הפעולה הכללי בהתייחס לשתי הגפיים לפי סעיף 35 (1) (ג) למבחני המל"ל;

5% נכות בגין מצב של קשיון נוח באצבע 5 הימנית בשל החיבור הגרוע של השבר שמביא לפיתול האצבעות בעת כפיפתן וזאת לפי סעיף 44 (4) למבחני המל"ל.

סה"כ נכותו הרפואית הצמיתה המשוקללת עומדת על 24% נכות.

8.         המומחה ציין כי יש להניח שהתובע לא יידרש לטיפולים נוספים בעתיד. עוד ציין כי לעניות דעתו בשל נכותו יתקשה התובע לחזור לעבודתו הקודמת באחזקת מכונות ו/או כמכונאי רכב או כל עבודה אחרת הדורשת הפעלת הידיים בכוח ומאמץ.

9.         ב"כ התובע זימנה את המומחה לחקירה. עיקר טענתה נוגעת לטעות שלדעתה נפלה בקביעת שיעור הנכות על פי מבחני המל"ל. לשיטתה היה על המומחה לקבוע את נכותו הצמיתה של התובע לא על פי סעיף הסל של סעיף 35 למבחנים, אלא על פי סעיף 41 (10) (ז) למבחנים שעניינו " איבוד ה -   PRONATIO וה - SUPINATIO או הגבלת תנועותיהם במצב נוח ובמצב של   PRONATIO בעמדה נויטרלית" . הסעיף מזכה ב - 20% נכות ביד ימין וב - 10% נכות ביד שמאל.

10.        המומחה השיב  בחקירתו כי לא עשה שימוש בסעיף 41 (10) (ז) הנ"ל שכן לא מצא איבוד מוחלט של התנועות אלא רק הגבלה בהן. הוא מעריך את השפעת ההגבלה ושיעורה         ב - 20% נכות לשתי הידיים.

11.        ב"כ התובע טוענת כי הפירוש שנתן המומחה לסעיף מנוגד לנוסח הסעיף ועל כן יש לדחותו ולקבל את טענתה כי יש להביא בחשבון נכות לפי סעיף 41 הנ"ל.

12.        לאחר שעברתי על חקירת המומחה ועל נוסחו של הסעיף ראיתי לקבל את דעתו  של המומחה. המומחה השיב כי ישנן מספר שיטות לחשב את הנזק הפיסי או הרפואי ואת הנזק התפקודי. לשיטתו מאחר והסעיפים אינם מדויקים והדרגה של חוסר התפקוד או ההגבלה בתפקוד קשה לתיאור באופן כמותי, נכון יותר לעשות שימוש בסעיף 35 (1) למבחנים שמגדיר את ההשפעה על התפקוד הכללי.  הוא מסביר כי הביא בחשבון את ההגבלה בשתי הידיים למעט הבעיה הנוספת בגין השבר בעצם המסרק החמישית. הוא מוסיף ומציין כי ראה לנכון להביא בחשבון דרגה בינונית. לדעתו סעיף 41 (10) אינו מתאים למצבו של התובע ובהעדר סעיף מתאים רשאי מומחה לעשות שימוש בסעיף דומה לו ואזי היה מגיע בכל מקרה לשימוש בסעיף 35 (1) למבחנים. לא ראיתי כי הסברו של המומחה אינו מתיישב עם ההיגיון והוא לבטח נסמך על ניסיונו הרפואי.