פסק-דין בתיק א 3321/05

בפניי תובענה בגין הסכם הלוואה נטען.

טענות הצדדים -

1. התובע, מר חאלד אלבאש, הינו הדוד של הנתבע, מר ראשיד אלבאש - ולנוחיות הקורא יכונו הצדדים להלן על פי שמותיהם הפרטיים, חאלד וראשיד, בהתאמה.
2. כפי שנטען בכתב התביעה, במהלך שנת 2001 הלווה חאלד לראשיד 40,000 ש"ח לצורך רכישת בית על ידי ראשיד. לטענת חאלד ראשיד לא השיב לו את סכום ההלוואה, למעט 2,000 ש"ח ומכאן שלשיטת חאלד על ראשיד להשיב לו 38,000 ש"ח נוספים.
3. ראשיד מטעמו טען שניתן לו רק סכום של 30,000 ולא 40,000 ש"ח וכי היה זה כמתנה לרגל אירוסיו ולא כהלוואה שיש צורך להחזיר.

דיון -

4. בפניי העידו הצדדים ועדים נוספים וכמו כן הוגשו מטעמם מסמכים שונים. בנוסף - חאלד וראשיד ביצעו בדיקת פוליגרף בהתאם להסכמה הדיונית מיום 9/10/2005 ולגבי תוצאות הבדיקה אתייחס במשך.
5. לאחר שקילת הראיות שבפניי וקריאת הסיכומים בכתב שהוגשו מטעם ב"כ הצדדים, מסקנתי היא כי דין התביעה להידחות.
6. בהתאם להוראות תקנה 214 טז לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 אפרט להלן  בתמצית את עיקרי פסק הדין.
7. אין חולק כי סכום כסף מסוים אכן ניתן מאת חאלד לראשיד, אך טרם המשך הדיון יש להכריע בשאלה על מי רובץ נטל ההוכחה במקרה דנן - כיוון שלשיטתי גורל התובענה תלוי בהכרעה זו.
8. מסיכומי חאלד ניתן ללמוד שלשיטתו נטל ההוכחה עבר לשכמו של ראשיד, מקבל הכסף, שעה שהודה שקיבל  30,000 ש"ח מאת חאלד והיות וטענתו הינה בבחינת "הודאה והדחה".
9. אינני סבורה שזהו המצב.
10. כידוע, כדי להעביר את נטל הראיה מהתובע לנתבע צריכה טענת הנתבע להוות הודאה בכל העובדות הנטענות על ידי התובע. במידה ויש הודאה רק בעצם העברה הכסף אך לא במהות ההעברה (דהיינו - כהלוואה או כמתנה), זו אינה טענת "הודאה והדחה" (וראו את פסה"ד המנחה של כב' השופט זוסמן, בע.א. 642/61 טפר נ' מרלה, פ"ד טז (2) 1000 בעמ' 1006 ודוגמא נוספת בת"א (מחוזי תל-אביב-יפו) 2520/00 פריי יוסף נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ ואח' (פורסם בתקדין)).
11. לכן, נטל ההוכחה באשר למהות "העסקה" נותר על שכמו של התובע, חאלד, ולשיטתי הוא לא הרים את הנטל כאמור, ולא שוכנעתי שהמדובר בהלוואה.
12. ראשית , עדותו של חאלד עצמו לא הותירה רושם מהימן והוא התקשה להשיב בצורה ישירה על חלק מהשאלות שהופנו אליו.
13. שנית , קיימות סתירות בין גרסאותיו השונות של חאלד באשר לפרטי ההלוואה הנטענת, כפי שאמנה להלן -

(א)           בכתב התביעה צוין כי ניתן לראשיד סכום אחד של 40,000 ש"ח וגם במכתבו של ב"כ של חאלד מיום 12/11/2003 פורט שכל הסכום ניתן במעמד אחד. עם זאת, לאחר שהוגש כתב ההגנה מטעם ראשיד (בו נטען שניתנו לו רק 30,000 ש"ח) - שינה חאלד את גרסתו ומסר (במהלך חקירתו ביום 9/10/05) שלמעשה מדובר בשני אירועים שונים, כאשר בהתחלה נתן לראשיד רק 30,000 ש"ח ואחרי שבוע נתן לו סכום נוסף של עוד 10,000 ש"ח.

(ב)           במהלך הדיון ביום 22/9/05 טען חאלד שראשיד היה צריך להחזיר לו כל חודש 3,000 ש"ח, ועל טענה זו חזר גם בדיון ביום 9/10/05. מנגד, בכתב התביעה (סעיף 5) מצויין שסוכם על השבת הסכום בתשלומים חודשיים, ללא פירוט הסכום החודשי, ובניגוד לאמור לעיל, הרי שבמכתבו של ב"כ של חאלד מיום 12/11/03 (סעיף 3), נטען שסוכם שההלוואה תוחזר בתוך 60 יום מיום קבלתה - כלומר אין אזכור לנושא התשלומים החודשיים בכלל.

(ג)             חאלד אף שלל כל קשר בין הגשת התביעה לבין ההליכים המשפטיים המתנהלים בינו לבין אביו של ראשיד (שהינו אחיו), אך עמדה זו אינה מתיישבת עם העובדה שביום 8/6/2003 הוגשה התביעה מצד אביו של ראשיד כנגד חאלד (תמ"ש 14090/03 בבהמ"ש לענייני משפחה בחיפה) ועם העובדה שמכתב הדרישה הראשון (והיחיד) לגבי ההלוואה הנטענת נשלח רק ביום 12/11/2003 - כלומר לאחר תחילת ההליכים המשפטיים ולאחר שיהוי לא מוסבר של כשנתיים.

(ד)           עוד אוסיף בהקשר זה כי מתמליל השיחות שנוהלו בין חאלד לבין ראשיד ובין ראשיד לבין לוטפי עולה כי הסכסוך העיקרי בו עוסקים הצדדים הינו אכן ההליכים המתנהלים בין האחים לבין אביו של ראשיד ומדברי הצדדים (לרבות ניבולי הפה הרבים) עולה כי המדובר בסכסוך עיקש לגבי קרקעות, כי בין הצדדים הועברו סכומי כסף נוספים במהלך הזמן, כי יש כוונה להסתיר חלק מההעברות מעיניהם של חלק מהאחים האחרים וכיוצ"ב.

(ה)           עוד טען חאלד, כי מתוך הסך הכולל ראשיד החזיר לו 2,000 ש"ח אך אין בידיו כל אסמכתא לגבי ההחזר כאמור והוא עוד הוסיף כי התשלום היה במזומן ולא היו כל עדים במעמד ההחזר הנטען (פרוטוקול מיום 9/10/05, עמ' 2 שורות 3-4).

14. שלישית , לא מצאתי גם לתת אמון בגרסת שני העדים מטעם חאלד.
15. העד הראשון הינו אחיו האחד של חאלד, מר לוטפי אלבאש.
16. עד זה מסר בחקירתו שחאלד נתן לראשיד את הכספים לצורך קניית ביתו וכי ראשיד היה אמור להחזיר אותם - אך אין באפשרותי לקבל את גרסתו.
17. תחילה, הרי שדבריו של העד סותרים את הנאמר בתמליל השיחה שהתקיימה טלפונית בינו לבין ראשיד (נספח 4 לתצהיר ראשיד), שם מספר לוטפי כי את הכסף נתנו כל הדודים (עמ' 7 שורה 14).
18. בנוסף, כל עדותו של העד הינה בגדר עדות שמיעה כפי שהוא עצמו מספר (עמ' 4 שורה 6-10), היות והוא לא נכח במעמד מסירת הכספים והוא אף לא ידע בדיוק מהם הסכומים הרבנטיים אלא לאחר ששמע על כך מחאלד.