פסק-דין בתיק א 33054/03

בפני תביעה כספית בסך של 16,491 ש"ח.

טענות התובעת

התובעת בנק, שבסניף הגדוד העברי, ניהל הנתבע חשבון מספר 61346, בהתאם לבקשה לפתיחת חשבון, היא נספח א' לכתב התביעה.

יתרת החוב בחשבון , לרבות חיוב כרטיס אשראי, נכון ליום הגשת התביעה, הייתה 16,491 ש"ח, הנושא ריבית פיגורים על פי ההסכם בין הצדדים, בגובה של 21.1% מחושבת על בסיס רבעוני.

דפי החשבון, המהווים רשומה מוסדית, הם נספחים ב'ג' לכתב התביעה. דפי חשבון אלה, נשלחו באופן שוטף לנתבע והוא מעולם לא חלק עליהם.

טענות הנתבע

כתב התביעה הנו על סך של 16,491 ש"ח, כאשר דפי החשבון אשר צורפו על ידי התובעת, מצביעים על חוב נמוך מהסך של 14,000 ש"ח. סכום זה הנו במסגרת האשראי שניתן לו על ידי התובעת.

על פי הסכם המסגרת, התובעת אמורה לגבות ממנו ריבית נמוכה מזו שגבתה ממנו בפועל.

לטענת הנתבע, ביום 25.6.03, על פי פלט מחשב לא הייתה לו כל יתרת חובה בחשבונו.

ביום 25.6.03, יתרת החובה הייתה בסך של 13,725.27 ש"ח. יתרת חובה זו, היא במסגרת האשראי שהועמדה לטובת חשבונו על ידי התובעת.

למרות שכמפורט במכתב התובעת, מיום 1.4.03, הנתבע לא שילם 3 תשלומים חודשיים ואחרי 6 חודשי פיגור רצופים , תיחסם אפשרותו להפקיד בתכנית החסכון כספים, פעלה התובעת באופן חד צדדי, כאשר ביום 11.5.03, משכה את החסכון שהיה לו בשתי תכניות וגרמה לו נזק.

לטענתו, אחת מהבטוחות, היא קרן השתלמות על שמו  בסך של 18,152.03 ש"ח. שזוהי קופת גמל נספח ו' לבר"ל.

בעת שהתובעת, סירבה לכבד שיקים בחתימתו, היא חייבה את הוראות הקבע לתוכניות החסכון במשך מספר חודשים ובכך הגדילה את החריגה בחשבונו.

דיון

השאלה שבמחלוקת בין הצדדים הנה, האם בדין ביטלה התובעת את מסגרת האשראי של הנתבע, מתי ביטלה אותה בפועל, וכפועל יוצא, האם רשאית הייתה לחייב את יתרות החובה בחשבונו, בריבית החריגה ולא זו שעל פי מסגרת האשראי שהועמדה לו, כפי שהוסכם בהסכם בין הצדדים.

שאלה נוספת שבמחלוקת, האם התובעת רשאית הייתה לחייב את הוראת הקבע של הנתבע , בהורדת תשלומים מחשבונו לתכניות החסכון, באותה עת בה סירבה שיקים שלו, ובכך הגדילה את יתרת החובה בחשבונו.

מנהל סניף הבנק, בתקופה הרלוונטית, מר רוזנברג, מפרט בתצהירו,  כי מסגרת האשראי של הנתבע הועמדה על סך של 15,000 ש"ח. זאת, עד אשר בוטלה על ידו בחודש מאי 2003, לאחר שהנתבע חרג באופן קבוע ומתמשך ממסגרת האשראי המאושרת, לא שעה לפניותיו להקטין חריגה זו, ולא עמד בהבטחותיו לספק בטחונות.

ביטול האשראי, נבע מהערכתו שהתובעת מסתכנת באי יכולת גביית האשראי.

ביום 2.5.03, חריגת הנתבע הייתה בסך של 40,073 ש"ח ללא ערבויות מצד הנתבע וכאשר מסגרת האשראי שלו עמדה על סך של 15,000 ש"ח בלבד.