פסק-דין בתיק א 32997/05

1.    בפברואר 2005 הוגשה ללשכת ההוצאה לפועל בקשה לביצוע שטר בגין שיק בסכום של 200,000 ש"ח משוך על חשבונה של הנתבעת; ערוך לפקודת יוסי סיטון, ונושא מספר חתימות היסב. השיק שמועד הפירעון הנקוב בו חל עוד ב-1.3.01, הוחזר על ידי הבנק הנמשך בציון הערה "מוגבל+עיקול+נה"ב".

הנתבעת התנגדה לבקשת הביצוע בטענה שהשיק לא נמשך על ידה והחתימה על השיק אינה שלה.

2.    לפי הנטען בהתנגדות, הנתבעת מזהה בשיק את כתב ידו של בעלה המנוח, ועל כן סביר " כי בעלה עשה שימוש בהמחאה שלה בניגוד לידיעתה ובניגוד להסכמתה, זייף את חתימתה ומסרה למר יוסי סיטון" (סעיף 6 לנימוקי ההתנגדות).

בתצהיר אשר תומך בהתנגדות, אומרת הנתבעת שהיא אינה מכירה את התובע; יוסי סיטון, מי שהשיק ערוך לפקודתו אומנם מוכר לה - הוא הועסק על ידי בעלה - אך לה עצמה לא היה כל קשר עמו; אין לה מושג באלה נסיבות נמסר לו השיק, אך למיטב ידיעתה ולמרות מה שנטען על ידי התובע בבקשה להטלת עיקול טרם אזהרה, היא ובעלה לא קבלו מיוסי סיטון כל הלוואה.

עוד עולה מנימוקי ההתנגדות שהחייבת ובעלה שהו תקופה מסוימת בדרום אפריקה - שם מצא בעלה את מותו במאי 2004.

בדיון שהתקיים ב-9.6.05 בפני כב' הרשם גזית, הוסכם בין הצדדים שהשיק ייבדק על ידי גרפולוג שימונה על ידי בית המשפט, ו" במידה והגרפולוג יקבע כי החתימה היא חתימת המבקשת תחוב המבקשת במלוא סכום התביעה והיה והגרפולוג יקבע כי החתימה אינה חתימתה של המבקשת, לא תחוב המבקשת דבר למשיב". להסכמת הצדדים ניתן תוקף של החלטה; הגרפולוג יצחק חגג מונה כמומחה מטעם בית המשפט, וב-18.1.06 הוגשה חוות דעתו לבית המשפט.

המומחה מצא, לאור הממצאים שפירט בחוות דעתו: "שקיימת סבירות גבוהה שהחתימה שבמחלוקת בצ'ק הנ"ל, נכתבה ע"י כותבת הדוגמאות הגברת ארני פרי".

או אז פנה התובע לבית המשפט (כב' השופט יפרח) בבקשה ליתן פסק דין כנגד הנתבעת על מלוא סכום התביעה, "בהתאם להסכמה הדיונית אליה הגיעו הצדדים, כפי שבאה לידי ביטוי בפרוטוקול הדיון אשר נערך בפני כבוד בית המשפט ביום 9.6.05, ואשר קיבלה תוקף של החלטה...".

בקשה זו הועברה לתגובת הנתבעת שהודיעה כי היא מתנגדת למתן פסק דין ומבקשת לחקור את המומחה. הנתבעת אומרת בתגובתה שחרף חוות הדעת של המומחה המוסכם, היא עומדת על כך שהחתימה על השיק אינה חתימתה, והיא סבורה שבחקירה נגדית יעלה בידה לשכנע את בית המשפט בכך שחוות דעתו שגויה.

בית המשפט (כב' השופט יפרח) הורה לצדדים לתאם מועד לחקירת המומחה וכך נעשה. הישיבה לשם חקירת המומחה נקבעה לפני.

3.    עוד ראוי לציין:

בדיון בהתנגדות ניתנה לנתבעת רשות לצרף להתנגדות "תוספת" אשר כללה מסמכים בחתימת ידה מתקופה סמוכה למועד הפירעון הנקוב בשיק: עותקים מצולמים של שני שיקים שמועדי פירעונם ב-2.2.01 ו-2.3.01, והסכם פשרה שהוגש לבית המשפט בתיק אחר.

המומחה נחקר על חוות דעתו בדיון שהתקיים ב-10.5.2006. אז התברר ששני השיקים אשר כלולים "בתוספת" להתנגדות לא הועברו אליו על ידי הצדדים לצורך חוות דעתו. במהלך חקירתו הוצגו בפני המומחה העותקים המצולמים של שני השיקים אך עמדתו הייתה שדרוש לו המקור על מנת שיוכל לבסס על פיהם ממצאים. הנתבעת התבקשה אפוא להעביר למומחה את השיקים המקוריים לשם השלמת חוות הדעת. מאוחר יותר הודיעה הנתבעת שהיא " לא איתרה ברשותה את שני השיקים המקוריים", וב-23.7.2004 הודיע הבנק הנמשך שהשיקים " לא הוצגו לפירעון בשנת 2001, ולפיכך לא מצויים בידנו". 

לאחר חקירת המומחה סיכמו הצדדים את טיעוניהם בכתב.

4.    התובע מבקש לקבל את חוות דעתו של המומחה. הוא סבור שחוות הדעת לא נסתרה וכי לממצאיה נמצא חיזוק גם בראיות חיצוניות:

השיק סורב על ידי הבנק הנמשך גם בשל הוראת ביטול, מה שמלמד על כך שהנתבעת ידעה על קיומו מלכתחילה שהרי רק היא יכלה ליתן הוראת ביטול ביחס לשיק;

הנתבעת עצמה מודה בתצהיר שהוגש על ידה בתמיכה להתנגדות, שהיא נהגה לסייע לבעלה מתוך אמונה עיוורת בו, ובזה היא בעצם מאשרת שהשיק נשוא התביעה הוצא על ידה במסגרת אותה תמיכה;

2 השיקים המקוריים שעותקים מצולמים שלהם צורפו כ"תוספת" להתנגדות, לא הומצאו  בסופו של דבר על ידי הנתבעת, מה שאפוף באי בהירות מחשידה. כל כך משום שהתברר שהשיקים המקוריים כלל לא הוצגו לפירעון בבנק הנמשך למרות שהנתבעת בקשה לטעת את הרושם ההפוך, ואילו העותקים המצולמים של השיקים על הספח הצמוד לכל אחד מהם - נמצאים ברשותה.

הנתבעת מבטלת את ההשגות הללו כהשגות שאין בהן ממש, ובעיקר משיגה היא על מסקנות המומחה ואלה הטענות העיקריות שבפיה: