פסק-דין בתיק א 32995/00

עובדות המקרה :

1.      לפניי תביעה לתשלום פיצויים בגין נזקי גוף עקב תאונת דרכים, אשר ארעה ביום 26.10.96, עת נהגה התובעת, ילידת 02.06.46, ברכב מסוג פיאט מס' רישוי 7793705 (להלן: " התאונה").

2.      בזמנים הרלבנטיים לתאונה היה רכב התובעת מבוטח על ידי הנתבעת במסגרת פוליסה שמספרה 961221138578 (להלן: " הפוליסה").

3.      הנתבעת לא כפרה בעצם אירוע התאונה ואף לא התכחשה לחבותה, המוטלת עליה על פי הדין.

4.       המחלוקת בין הצדדים הנה לעניין שיעור הנזק.

הנכות הרפואית

הנכות בתחום הפלסטי :

5.      בהסכמת הצדדים נקבעה לתובעת נכות פלסטית מוסכמת בשיעור של 5% בגין צלקת, שנותרה בזרועה השמאלית.

הנכות בתחום האורתופדי :

6.      בהסכמת הצדדים מונה ד"ר מיכלס, מומחה לכירורגיה אורטופדית, כמומחה מטעם בית המשפט, על מנת שיבחן את שיעור הנכות הרפואית בתחום האורטופדי שנותרה בתובעת עקב התאונה. לאחר בדיקת התובעת, הגיש המומחה את חוות דעתו מיום 9.7.02 וציין בה בפרק: " דיון וסיכום" כי-

"...לא מצאתי בבדיקה כל סימנים המעידים על קיומה של הגבלה כלשהי ולכן הנני בדעה שאין לנ"ל נכות לצמיתות".

7.      דהיינו, להערכת ד"ר מיכלס לתובעת לא נותרה נכות רפואית.

8.      למרבה הצער, ד"ר מיכלס נפטר בטרם היה סיפק לאל ידי הצדדים לחקור אותו על חוות דעתו. לכן, מונה מומחה נוסף מטעם בית המשפט בתחום האורטופדיה, פרופ' סלעי.

9.      לאחר בדיקת התובעת הגיש פרופ' סלעי את חוות דעתו מיום 2.2.06 וציין בה בפרק " דיון ומסקנות" כי -

"...הנני מעריך את נכותה האורתופדית הצמיתה של הגב' ויימן אירנה בעקבות התאונה מתאריך 26.10.96 בשיעור של: 15% (חמישה עשר אחוזים), בהתאמה לפי סעיף 46(3) לקובץ תקנות הביטוח הלאומי לפי ההסבר הבא: "עקב מצב לאחר שבר באגן עם סימפיזיוליזיס ופגיעה בסקרום, והפרעות קלות סטטיות בהליכה".

10.בחקירתו נשאל  פרופ' סלעי על מקור ההבדל בין קביעתו, לפיה נותרה לתובעת נכות רפואית בשיעור של  15% בעוד שלפי חוות דעתו של ד"ר מיכלס ז"ל, לא נותרה לתובעת כלל נכות אורתופדית.

להלן תשובתו של פרופ' סלעי:

"אין הבדל מהותי בין תיאור התלונות בין חווה"ד של ד"ר מיכלס ז"ל לבין כולל הממצאים בבדיקה, משקללים הוא הממצאים הרנטגניים כמובן הניסיון והספרות בתחום. כשאני בא לשקלל את הדברים האלה וסוקר את הספרות בעניינים האלה, לצערי ד"ר מיכלס לא פירט את סוג השבר שבאגן. מדובר על שבר העונה לקטגוריה של שברים בלתי יציבים באגן כאשר השבר בעצם הסקרום הוא הסמן המובהק ביותר דבר ראשון בחומרת הפגיעה ודבר שני - לסיכון של קיום כאבים לאחר החלמה מהשברים האלה. מכאן ההבדל בין שקלול הנתונים האלו של ד"ר מיכלס ז"ל לביני."(עמוד 5, שורות 3-9 לפרוטוקול הדיון מיום 5.7.06).

11.ובהמשך חקירתו, מבהיר פרופ' סלעי כיצד קבע את שיעור הנכות האורתופדית אצל התובעת.

וכך העיד: