פסק-דין בתיק א 3246/03

1.         התובעת, חברה להפצת גז (להלן: "סופר גז"), תובעת את החברה שניהלה אולם אירועים (להלן: "החברה")  ואת מנהלה והערב להתחייבויותיה, יעקב מיכאלי (להלן: "מיכאלי"), לתשלום  סך 35,000 ש"ח פיצוי מוסכם בגין הפרת הסכם.  אותו הסכום גם נקוב בשטר  מס' 40784    שניתן להבטחת קיום ההסכם (להלן: "השטר") ושהוגש לביצוע בהוצל"פ.  התובעת טוענת לנזקים גבוהים יותר, עקב הפרת ההסכם, אולם העמידה את תביעתה על סכום השטר.

העובדות

2.         בין הצדדים נחתם ביום 14.5.98 הסכם לאספקת גז ומערכת גז. אין מחלוקת באשר לחתימה על ההסכם ותוכנו מדבר בעד עצמו.  מיכאלי ושותפו חתמו על ערבות אישית  להבטחת כל התחייבויות החברה לפי ההסכם. (התביעה נגד השותף, אחיו של הנתבע נמחקה כיוון שכפי הנראה עזב את הארץ).

3.         בהסכם התחייבה החברה  לרכוש מסופרגז גז במשך 60 חודשים או 120 טון גז בחישוב מצטבר, לפי המאוחר שבהם  ולרכוש גז רק מסופרגז.

בסופו של דבר החברה נקלעה לקשיים וביום 23.8.00 אולם השמחות "נסגר על פי צוי בית המשפט (לבקשת בעל המבנה)". (מתוך תצהיר מיכאלי נ/2).

החברה רכשה רק כ- 13 טון גז מסופרגז.  עדות אורי פארי, מנהל הסניף בסופרגז (להלן: "פארי"), בעניין זה לא נסתרה.

4.         מנגד התחייבה סופר גז  למחיר מסויים עבור  כל  טון גז, וכן ליתן לחברה בהשאלה  ציוד הכולל ציוד קצה (כגון: כיריים, גריל תעשייתי מבערים ומחמם מים על גז) וכן מיכל צובר בעל קיבולת 1,000 גלון ומערכת צנרת גז.  בנוסף נחתם ביום 24.6.98  " הסכם השאלה" בין התובעת לחברה. בהסכם ההשאלה התחייבה החברה בתום תקופת ההשאלה להחזיר את הציוד לסופרגז " כשהוא במצב תקין, למעט בלאי סביר עקב השימוש בו".

            טענת מיכאלי, כאילו הציוד   ניתן  להם  במתנה, אינה נכונה ונסתרת בעדותו של פארי וכפי שעולה במפורש ובאופן ברור מן ההסכמים הנ"ל .

5.         בהסכם  נקבע כי שטר חתום ע"י החברה ובערבות אישית של 2 ערבים ע"ס 35,000 ש"ח ימסר " להבטחת הציוד שנמסר למזמין בהשאלה ולקיום התחייבויותיו של המזמין לפי הסכם זה".   ההסכם ברור וחתום והנתבעים אינם רשאים  להתכחש לאמור בו.

לפיכך טענתו של מיכאלי כאילו השטר נמסר רק לצורך הבטחה שהחברה "לא תתקשר עם החברה המתחרה בסופרגז" , איננה נכונה.

6.         גם טענת מיכאלי כאילו התבקש לחתום על שטר חוב ריק, וכאילו סופרגז, "בחרה לנקוט על דעת עצמה בפעולות ובניגוד למוסכם ומילאה סכום ע" ג שטר החוב על סך 35,000 ש"ח  ללא ידיעתי וללא הסכמתי..." (תצהיר מיכאלי נ/1) - אינה נכונה.

עדותו של פארי עדיפה. העובדה כי נמסר שטר חוב ע"ס 35,000 ש"ח כאמור, צויינה במפורש בהסכם. אין זה סביר כי איש עסקים כמו מיכאלי, ימסור ויחתום על שטר חוב, מבלי שמילא את סכום השטר.

לא זו בלבד, אלא שבתצהיר אחר של  מיכאלי (נ/2), שנלווה לבקשת רשות להתנגד לביצוע השטר, הודה מיכאלי כי " השטר נשוא תיק ההוצל"פ בסך של 35,000 ש"ח, נחתם על ידי עת ששימשתי כמנהל של אולם שמחות, במסגרת ההתקשרות עם הזוכה".

7.         החברה לא שילמה סך 4,305 ש"ח עבור צריכת גז שלה. שיק על סכום זה שניתן על ידי החברה לפקודת סופרגז חולל  בהיעדר כיסוי.

מיכאלי טוען כי החברה לא צרכה גז זה והוא נותר בצובר הגז באולם. סופר גז בחרה שלא לשאוב את הגז שנותר במקום.

כיוון שהתביעה עומדת על סכום השטר, מתייתר הצורך לדון בעניין שיק זה.

8.         המחלוקת העובדתית העיקרית בין הצדדים הנה לעניין השבת הציוד.

מיכאלי טוען כי הזמין את סופרגז (פארי) לקבל בחזרה את הציוד וכי טענת פארי כאילו מונה כונס נכסים על הנכס, אינה נכונה, אלא שסופרגז העדיפה להשאיר את הציוד במקום וזאת ע"מ להתקשר בהסכם עם "חברת דה מול" שששכרה  את אולם האירועים הנדון לאחר שהחברה הסתלקה מהמקום.

מנגד, מכחיש פארי מכל וכל את הטענה כאילו מיכאלי הזמין אותם לקבל את הציוד. לטענתו, מיכאלי התחמק מהם, וכשהוא (פארי) הגיע לאולם כדי לקחת את הציוד השייך לסופרגז, מצא את האולם נעול וסגור בשלשלאות.

9.         פארי הודה כי  שאיבת הגז מהצובר ו/או הוצאת הצובר אינן משתלמות כלכלית שכן,  העלות הכרוכה בכך עולה על התועלת, ערכו של הגז והצובר, לאחר הוצאתו.  לכן כפי הנראה אכן סופרגז לא פעלה לנטילת הצובר.