פסק-דין בתיק א 32318/04

פסק דין זה ניתן בהמשך לדיון ההוכחות אשר התנהל במעמד הצדדים במסגרת תביעת התובעים כנגד הנתבעים בגין סך של 39,978 ש"ח.

התובעים הינם מתווכי מקרקעין התובעים את הנתבעים בגין הסכום הנ"ל בעקבות חתימתו של הנתבע 2 על גבי טופס למכירת/השכרת דירה ברח' פרלוק 13 ברמת אביב החדשה, כאשר בטופס עמלה בשיעור מוסכם בין אם מדובר במכירה ובין אם מדובר בהשכרת הנכס.

התובעים מתארים בכתב התביעה כיצד איתרו ה"ה מריוס ורחל פרוילכמן אשר הביעו את נכונותם לרכוש את הדירה הנ"ל, וכאשר סוכם מחיר בסך של 385,000$. משפנה התובע 2 לנתבעים שישלמו את חובם נענה על ידי הנתבע 1 כי הוא שכח את פנקס השיקים, וזאת למרות בקשת הנתבעים מהתובעים לדאוג לרישום הערת אזהרה בהקדם האפשרי. בכתב התייחסות לכך שמאוחר יותר הודיע הנתבע כי אין בכוונתו לשלם את דמי התיווך כאשר אף נטען כביכול על ידי הנתבע כי כלל אינו חתום על גבי התחייבות לתשלום דמי תיווך.

בכתב ההגנה נטען כי מדובר בהתחייבות תשלום עמלה בגין דמי שכירות בלבד, כאשר בסופם של דברים הוסכם כי הנתבעת 1 תשלם עמלה בגובה חצי חודש שכר דירה בלבד. בנוסף לכך נטען כי מאן דהוא זייף את הטופס בכך שנוספו לטופס המילים "או 420,000 מכירה" וכן הכיתוב "2% + מע"מ" לאחר שחתם על גבי הטופס. הנתבעים הכחישו בנוסף כי התובעים פנו אליהם והציעו להם למכור את הדירה, כאשר בשלב מאוחר יותר הסכימו למכור את הדירה אולם מבלי לשלם דמי תיווך. בהתייחס לרישום הערת האזהרה נטען כי היה לתובעים אינטרס לרשום את ההערה מאחר וציפו לקבל עמלה מהקונים. לבסוף נטען כי היות והנתבע 2 הנו שלוחה של הנתבעת 1, לא היה כל מקום לצרפו כצד לתביעה.

התובע 1 הגיש תצהיר עדות ראשית מטעם התובעים והנתבע מס' 1 הגיש תצהיר עדות ראשית מטעם הנתבעים.

התקיים דיון הוכחות במעמד הצדדים, והמצהירים הנ"ל נחקרו במסגרת חקירה נגדית על תצהיריהם. במהלך החקירה הנגדית העיד הנתבע 1, בין השאר, כי התובע 2 אכן הודיע לו שהוא מצא קונה עבור הדירה במחיר טוב, כאשר בהמשך לכך התנהלה שיחת ועידה עם הקונים מחו"ל. 

בתחילת הדיון הוגש לתיק העתק מקורי של ההסכם אשר סומן ת/1.

בתום הדיון סכמו הצדדים את טענותיהם.

ב"כ התובעים טען בסיכומיו כי עיקר המחלוקת הינו האם הנתבעים הזמינו מאת התובעים שירותי תיווך לענין מכר הדירה או שמא הזמינו שירותי תיווך להשכרת הדירה בלבד. ב"כ התובעים חזר על טענותיו הנ"ל וטען כי הזמינו שירותי תיווך גם לענין המכירה, כאשר במידה ובקשו לסייג את ההסכם להשכרת הדירה, היה עליהם למחוק בהסכם את הקטעים אשר התייחסו למכירת הדירה. בהתייחס לנתון "420,000" אשר הופיע בהסכם, נטען כי מדובר במחיר מכירה בקירוב. לבסוף נטען כי הנטל להוכחת זיוף מוטל על הנתבעים.

ב"כ הנתבעים סיכם את טענותיו, וטען, בין השאר, כי אין כל מחלוקת כי הנתבע 2 היה הגורם היעיל, וכאשר המחלוקת נעה סביב ת/ 1. לענין הוספת הכיתוב נטען כי התובעים הודו בכך, ועל כן לא היה צורך בחוות דעת של מומחה להשוואת כתבי יד. לגבי סעיף 5 בהסכם נטען כי הרבה אנשים לא טורחים לקרוא את האותיות הקטנות בהסכם ואף אחד לא קרא את ההסכם. בנוסף לכך נטען כי התובע העיד כי תחילה בקשו להשכיר את הדירה, ורק לאחר מכן למכור את הדירה, כאשר הנתבע העיד כי דובר בהשכרה בלבד.

דיון

מכלל חומר הראיות אשר בפני עולה כי אין כל מחלוקת על כך שהנתבע 1 אכן חתם על ההסכם אשר הוגש וסומן ת/ 1.

כמו כן, אין כל מחלוקת כי היה זה התובע 2 אשר פנה לנתבע 1 והודיע לו כי קיימים קונים לרכישת הדירה.

הנתבעים לא צירפו לתצהיר עדות הראשית או לכתב ההגנה מסמכים כלשהם לרבות העתק של הסכם התיווך.

בת/ 1 מצוין בסעיף מודפס, סעיף 5 כדלקמן:

"5.       דמי התיווך שישולמו לרי/מקס כמפורט בסעיף 4 לעיל, יהיו כדלקמן:

5.1             במכירה: שני אחוזים בתוספת מע"מ ממחיר המכירה הכולל של הנכס.

5.2             בהשכרה: דמי שכירות של חודש אחד בתוספת מע"מ".

בנוסף לכך ליד סעיף 5.2 הנ"ל תוספת בכתב יד לפיה "נותן חצי חודש שכירות + מע"מ", ובהמשך לסעיף 8 בהסכם "מחיר העסקה המבוקשת בקירוב" רשום בכתב יד "1,200$ או 420,000" לפני סימן ה- "$".

הגם שקיימת מחלוקת באשר למועד ביצוען של תוספות שונות בכתב יד, אין חולק כי סעיף 5 לרבות סעיף 5.1 שבו הודפסו בטופס סטנדרטי ולא שונו כלל.