פסק-דין בתיק א 32076/07

: | גרסת הדפסה
א
בית משפט השלום תל אביב-יפו
32076-07
8.4.2008
בפני :
עידית ברקוביץ'

- נגד -
:
רוזן שושנה
עו"ד תירוש
:
קלומפוס-איציקסו רחל
עו"ד יהודית ווילפילר
פסק-דין

תביעה לפינוי דיירת מוגנת.

רקע

1.         התובעת היא הבעלים של דירה בת שני חדרים ברח' פרוג 42 , ת"א (להלן: " הדירה").

הנתבעת היא דיירת מוגנת בדירה.

2.         התובעת טוענת כי הנתבעת נטשה את הדירה בשנת 2003 (אם לא קודם לכן) ועל כן עותרת היא לפינויה.

הנתבעת הגישה בקשה על פי סעיף 88  לחוק הגנת הדייר [נוסח משולב ] תשל"ב - 1972 (להלן: " החוק"). הצדדים הסכימו כי הדיונים בשני ההליכים יאוחדו ואולם ההוכחות יתקיימו בהתייחס לתביעת הפינוי.

המסגרת הראייתית

3.         מטעם התובעת העיד עורך דין צבי יעקבי, המשמש כמיופה כוחה של התובעת.

מטעם הנתבעת העידו: הנתבעת, הגב' רבקה לוין - בתה של הנתבעת וד"ר רק עופר - אורטופד מנתח אשר הגיש חוות דעת רפואית.

המסגרת המשפטית

4.         עילת הנטישה נוספה על ידי בתי המשפט לרשימת העילות המנויות בסעיף 131 לחוק. 

הרציונאל הטמון בחוק הגנת הדייר בא להגן על דיירים כך שלא יאבדו את מקום מגוריהם כל עוד הם עומדים בדרישות שנקבעו בחוק. רציונאל זה מחייב, כי לא תינתן הגנה לדייר שנטש את המושכר  בלי כוונה לחזור אליו.

5.         השאלה אם קיימת נטישה נבחנת לפי נסיבותיו העובדתיות של כל עניין על פי מצב הדברים במועד הגשת התביעה.

6.         נטל השכנוע לקיומה של עילת הנטישה מוטל על שכמו של בעל הבית מתחילת הדיון ועד סופו.  מחובתו של בעל הבית לשכנע את בית המשפט כי הדייר נטש את המושכר לחלוטין, על מנת שלא לשוב אליו עוד. משהביא התובע ראיות המצביעות לכאורה, על כך שהדייר נטש את המושכר, עובר אל הדייר הנטל המשני להביא ראיות לסתור ולהראות כי נסיבות המקרה אינן מצדיקות את המסקנה שהייתה נטישה. עם זאת, נטל השכנוע איננו מוסב אל הדייר ואין הוא חייב להוכיח שלא נטש.  די בכך, שיביא ראיות מהימנות לקיומו של מצב הדברים לו הוא טוען. אם בסוף הדיון נשאר ספק בדבר קיומה של נטישה, ספק זה פועל תמיד לטובת הדייר אשר זכאי לכך שהתביעה נגדו תידחה (ראה: ד. בר אופיר, סוגיות בדיני הגנת הדייר, מהדורה שניה,עמ' 127).

7.         הוכחת עילת הנטישה מורכבת משני יסודות מצטברים:

א.         עזיבת המושכר.

ב.         העדר כוונה לחזור.

 היסוד השני מורכב משני יסודות משנה:

ב.1.      העדר רצון לחזור אל המושכר.

ב.2.      העדר סיכוי ממשי שהדייר יחזור אל המושכר.

היסוד הראשון הינו "יסוד פיזי- טכני" ואילו היסוד השני מתייחס לפן הנפשי של הדייר.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות:
לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.

 


כתבות קשורות

    חזרה לתוצאות חיפוש >>